עולמם הסודי של אנשי קומראן והחכמים

 

מאיר בר-אילן

 

מבוא

הקושי להכיר את האיסיים, אנשי קומראן, נובע לא רק ממיעוט העדויות עליהם ועל

פעילותם, כי אם גם מכך שהם שמרו על פעילותם בסוד. אלמלא נתגלו כתביהם במקרה

לאחר שהיו גנוזים קרוב לאלפיים שנה באדמה ואלמלא נער אחד אשר התחנך ביניהם,

פרש והיה בסופו להיסטוריון אשר תיאר בספריו את הקורה בקרבם, ספק אם הידיעות

על האיסיים היו חורגות מגדר ניחוש. ואולם סביר להניח כי גם אלו שחיו בזמנם של

האיסיים לא הכירו אותם ואת מחשבותיהם משום שהם שמרו על כל ענייניהם בסוד.1 מה

פשרם של סודות אלו? כיצד נשמרו והועברו? מה היתה המשמעות החברתית של התופעה?

לבירור עניינים אלה מוקדש המאמר להלן.

 

[א] 'סוד היחד' - פירוש המונח

 

בסרך היחד 19 ,VI, מהדורת ליכט, עמ' 150 כתוב: 'ואם יצא לו הגורל לקרוב לסוד

היחד על פי הכוהנים ורוב אנשי בריתם, יקרבו גם את הונו ואת מלאכתו אל יד האיש

המבקר על מלאכת הרבים'.

 

המבארים נתחבטו בפירוש המלים 'סוד היחד' והציעו כמה ביאורים לצירוף לשוני זה.

ח' ילון ביאר את המונח 'סוד' כגזור מ'יסוד', לשון יצירה.2 י' ליכט 'תרגם' את

הצירוף במהדורתו במלים 'חבורת היחד', היינו 'סוד' כאן משמעו 'חבורה', והוסיף:

'אין ל"סוד" משמעות מיוחדת של חוג מצומצם יותר'.3 המונח 'סוד' זכה לפירושים

שונים נוספים ונראה שהקושי לפרשו בהקשר זה יסודו בקושי להבין את המונח בשימושו

במקרא.4 מכל מקום ראוי לבחון את הנושא מחדש. השאלה היא מדוע צריך לפרש את

'סוד' פירוש רחוק בשעה שהוא ניתן לביאור פשוט כלומר אין 'סוד' אלא דבר נסתר

כפשוטו של לשון. הווי אומר כוונת המחוקק הכתתי היתה, שלחניך החדש המצטרף

לחבורה על פי מנהגי הכת יתאפשר לקרוב אל 'סוד היחד', היינו יתאפשר לו ללמוד את

סודות החבורה הכיתתית המכונה כמה פעמים במונח 'יחד'.5 דומה כי פירוש זה ל'סוד'

יכול למצוא תימוכין בהיקרויות הרבות של המלים 'סודות' ו'רזים' בספרות קומראן,

ובהקשר בו הן מופיעות. כך לדוגמה מודה בעל ההודיות לאלהיו בהתפללו: 'כי

הודעתני סוד אמת וברזי פלאכה השכלתני' (שם, 16 ,XI, מהדורת ליכט, עמ' 165),

כלומר האמת, היינו התורה, שידע איש הכת, היתה סודית. כיוצא בזה מתפלל בעל

ההודיות: 'כי הודעתם בסוד אמתכה וברזי פלאכה השכלתם' (שם 9 ,XI). גם מכאן

עולה הסודיות של תורת ה' האמיתית שהיתה ידועה לאנשי הכת.6

האופי הסודי של הכת מתגלה שוב בתיאורו של בעל ההודיות 'ובשבועה הקמותי על נפשי

לבלתי חטוא לך [ול]בלתי עשות מכול הרע בעיניך וכן הוגשתי ביחד כול אנשי סודי'

, מהדורת ליכט, עמ' 190). כלומר כל אנשי הכת הם בעלי סוד משותף לאחר

17 ,XIV)ש'הוגשו', לאמור קרבו, אל הכת והצטרפו אליה בשבועה. בדומה לכך מלמד אותנו בעל

הפשרים 'פשרו על מורה הצדק אשר הודיעו אל את כל רזי דברי עבדיו הנביאים' (פשר

חבקוק 4 ,VII), כלומר האל גילה סודות לאחד מראשוני מנהיגי הכת.7 נמצא אפוא,

שתורת הכת היא אמיתית וסודית ולסודות אלו שותפים אנשי הכת בלבד מבלי שנודעו

בעולם החיצון. ממילא משבח בעל ההודיות ואומר: 'ותצילני] מעדת [שו]א ומסוד חמס'

(5,VI, מהדורת ליכט, עמ' 111), כלומר המתנגדים לכת מציגים את ידיעותיהם

כסודות אך למעשה אין בהם אמת. אנשי הכת רואים את עצמם כ'אנשי משמרת לרזיכה',

היינו הם השומרים על סודותיו של האל,8 ומזכירים הם את ענייני ה'סוד' ו'רז'

פעמים רבות נוספות. 9 דברים אלו עולים בקנה אחד עם חיבור קטן מקומראן, חיבור

אשר נכתב בצורה סודית. 10 הסופר ביקש להצפין את הטקסט ולכן שינה את כיוון

הכתיבה וכתב משמאל לימין והשתמש באותיות הכתב העברי העתיק, כתב 'דעץ'. כלומר

אנשי הכת היו ערים לצורך שמירת סודותיהם, ונקטו אמצעי זהירות לבל ידלפו

מחבורתם. 11

כללו של דבר את המונח 'סוד היחד' יש לפרש כפשוטם של דברים - רזיהם של אנשי הכת

שאליהם תהיה גישה לחבר החדש רק לאחר שיצטרף אל הכת ויישבע לשמור את תורתו -

תורתם בסוד. מעתה יש לבחון נושא זה של סודיות הכת כפי מוכר הוא ממקורות

נוספים.

 

[ב] כת קומראן ככת סודית

 

אישוש מפורש לרעיון שהחברה בקומראן היתה סודית, ניתן למצוא בדברי יוספוס המתאר

את האיסיים ב'תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים' בין היתר, במלים אלו:

 

וכי ירצה איש להספח אל חבורתם, לא יוכל להכנס מיד... ואחרי אשר עמד

האיש בנסיון כל העת... ורק כאשר הוכיח כי הוא ראוי לדבר הזה, הוא מקבל

רשות לבוא בסודם. וטרם יגע בלחם החבורה הוא מוסר לפניהם שבועה נוראה:

ראשונה, כי יעבוד את האלהים בצדקה, והשנית, כי ישמור משפט... ולא יסתיר

דבר מאחיו בני חבורתו, ולא יגלה את סודותיהם לזרים, ואף אם יעונה עד

מוות. ומלבד זאת נשבע האיש כי במסרו את דברי תורתם לא ישנה מן הלשון

אשר קבל בעצמו, וימנע מן השוד [או: הסרוס], וישמור מאד על ספרי חבורתם

ועל שמות המלאכים. בדברי השבועה האלה האיסיים מזהירים את כל הנלוים אל

חבורתם (ב,ח,ז).12

 

לענייננו אין חשיבות לתוכן תורתם של האיסיים כי אם לטכניקה שבה נשמרה והועברה

לממשיכי דרכם. ניתן לסכם כי תורתם של האיסיים היתה סודית, הסודות נשמרו בעל-

פה, וחברי הכת נשבעו שלא לגלותם וכן נכתבו ספרים סודיים אשר אסור היה להראותם

לאיש. עדות זו של יוספוס תואמת לחלוטין את הידוע מכתבי הכת עצמה ואף מוסיפה אי

אלו פרטים שלא עלו (עדיין?) מכתבי קומראן. מכל מקום, נמצא שהמייחד את עולמם

הרוחני של אנשי הכת מן העולם החיצון נשמר בסוד ואנשי הכת נשבעו שלא לגלות את

סודותיהם. תפיסה זו של תורה סודית מצויה בחיבור שהחזיקו אנשי הכת בקומראן,

בספר חנוך, ודומה כי יש בדברים הכתובים שם משום השלמה לדברי יוספוס וליתר

המקורות מקומראן.

 

[ג] ספר חנוך והסודות בו

 

במהדורות השונות של ספרי חנוך נשתמרו מספר עדויות על הסודות הכיתתיים, וכך

כתוב בחנוך ב, יא פב ואילך:

 

ועתה חנוך, את אשר אמרתי לך ואת אשר הבינות ואת אשר ראית בשמים ואת אשר

ראית בארץ ואת אשר כתבת בספרים... ולקחת את הספרים אשר כתבת אתה...

ונתת להם את הספרים הכתובים בידך וקראו והכירו אותי... ומסרו את הספרים

הכתובים בידך בנים לבנים ודור לדור ומשפחה למשפחה... ובאחרית הדור ההוא

אראה להם את הספרים הכתובים בידך ובידי אבותיך, ושומרי הארץ יראום

לאנשי אמונים עושי רצוני אשר לא יקראו בשמי לשוא.13

 

תוכנם של הספרים מפורט בהמשך (יג יג ואילך), הם כוללים דברים המכוסים מרוב

האנשים (עד ימינו) כקוסמוגרפיה, קוסמוגניה, אסטרונומיה, תקופות השנה, שמות

צמחים, שמות מלאכים ועוד. 14 ברם, לענייננו חשוב לציין כי חנוך כתב ספרים שאינם

נמסרים לכל אדם אלא לבני המשפחה בלבד, וברור שאין בהם אלא סודות. רק 'אנשי

אמונים' זכאים יהיו לקרוא בספרי חנוך, והתיאור נראה קרוב ביותר למה שנדון

לעיל. אין זה מקרה שספר חנוך התגלה בקומראן - קירבתו לכת ניכרת בלוח השנה שבו

ובתוכנו הדומה לזה של הספרים הסודיים הידועים מקומראן.

המלה סוד אמנם אינה מופיעה כאן אך היא מופיעה בדברי ה' אל חנוך: 'ואני בראשונה

אודיעך את כל אשר בראתי... כי גם למלאכי לא הודעתי רזי...' (שם יא ד). כלומר,

לחנוך נודעו סודות אשר לא נתגלו אפילו למלאכים, וסודות אלו הוא כותב בספרים

כדי להעבירם לבניו, לבני בניו ולכל ההולכים בדרכו. בדומה לכך כתוב: 'ואחרי כן

נתן לי חנוך אבי הזקן את תורת כל הנסתרות בספר ובמשלים אשר ניתנו לו, ויאספם

יחד למעני בדברי ספר המשלים' (חנוך א סח א). וכיוצא בכך: 'אז ידעתי סוד אחר

כי ספרים ינתנו לצדיקים ולחכמים להיות לשמחה וליושר ולחכמה רבה. ולהם ינתנו

הספרים והם יאמינו בהם וישמחו עליהם' (שם קד יב).

תודעת הכתיבה והספרים בספרי חנוך מצריכה דיון בפני עצמו, אך לענייננו חשובה

העובדה שמתגלה בהם עדות על אותה תופעה שנבחנה לעיל על פי מקורות אחרים: סודות

שונים של בני כת האיסיים - הכת אשר שמרה על ספרי חנוך ואולי הם אף נתחברו בה -

סודות שנכתבו בספרים סודיים אשר לא לכל אדם היתה גישה אליהם. רעיונות מעין אלו

בדבר תורות סודיות מוכרים אף מספרות החכמים. יש לתת את הדעת לכך שגם אם

המקורות הם מ'חז"ל' אין פירוש הדבר כי שורש אחד לכול. אדרבה, מדברי החכמים

ניתן להראות כי היתה הבחנה בין הידיעות השונות. נעסוק תחילה בסודות הכוהנים

במקדש.

 

[ד] סודות הכוהנים במקדש

 

על מנהג הכוהנים לשמור על עיסוקיהם בסוד מצויות כמה עדויות.15 בתוספתא,

כיפורים ב מובאים סיפורים על כוהני המקדש אשר היו ידועים להם סודות טכנולוגיים

שונים שהיו קשורים בתהליכי ייצור ייחודיים למקדש. חכמים ביקשו מהם שיגלו להם

את סודותיהם, אך הכוהנים סירבו. דומה כי את בקשת החכמים ללמוד את הסודות הללו

יש לראות כנסיון לשלוט במקדש, דרכם זו לקנות שליטה מוכרת היטב מתחומים אחרים

שבהם היו הכוהנים נוהגים על פי הלכות שקבעו החכמים.16 ואולם, למעשה לא עלה

בידי החכמים לגלות את סודות הכוהנים; אלה היו שמורים במעין מונופול תעשייתי

ונסיונם של החכמים להיעזר בידע טכנולוגי דומה מאלכסנדריה לא עלה יפה.17 ארבעה

דברים לא רצו אנשי המקדש, כוהנים ולויים, ללמד: מעשה לחם הפנים,18 פיטום

הקטורת, פרק בשיר וכתב. 19 אחד הנושאים מתואר שם באופן מפורט וראוי העניין

שיתעכבו עליו:

 

של בית אבטינס היו פקיעין בפיטום הקטרת במעלה עשן - ולא רצו ללמד. שלחו

חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים שהיו מפטמין כיוצא בהן,20 אלא

שאין פקיעין במעלה עשן. של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה עד הקורות,

ואחר כך פוסא [=פוסעת], ויורדת למטה,21 של אלכסנדריין היתה פוסה ויורדת מיד...

אמ' ר' עקיבא: סח לי שמעון בן לוגא: אני ותינוק אחד מבני בניהם היינו

מלקטין עשבים בשדה. ראיתיו שסחק ובכה.

אמרתי לו: על מה בכית? -- אמר לי: על כבוד בית אבא שגלה.

אמרתי לו: על מה שחקתה? -- אמר: לסוף לעתיד לבא עתיד הקב"ה לשמח את בניו.

אמרתי לו: מה ראית? -- אמר: למעלה עשן כנגדי.

אמרתי לו: הראהו לי! -- אמר לי: שבועה היא בידינו שאין מראין אותו

לשום אדם (תוספתא, כפורים ב ו-ז, מהדורת ליברמן, עמ' 234-232).

 

הרי אפוא סוד שעליו שמרו הכוהנים בשבועה, סוד שאותו לא גילו לחכמים לא בפני

הבית ולא לאחר שחרב, ושמא אין זה מקרה שהסוד היה בתחום הצמחים בדומה למה

שראינו לעיל בסודות האיסיים אצל יוספוס ובספר חנוך.22 לא פחות חשוב לענייננו

המשך הקטע שם בתוספתא: 'אמר ר' יוחנן בן נורי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך. מצאני

זקן אחד ואמר לי: משל בית אבטינס אני. כתחלה כשהיו בית אבא צנועין - היו

מוסרין מגילותיהן זה לזה. עכשיו, הולך והזהר בה שהיא מגלת סמנים', וכו'.

סודות הכהונה של בית אבטינס היו מועברים אם כן מדור לדור, באופן סודי, בשני

שלבים. כבר בהיותם ילדים למדו הכוהנים על (ואת) הסודות המקצועיים מפי אבותיהם,

והם נשבעו לשמור על ידיעותיהם אלו בסוד.23 מאוחר יותר, כשנתבגרו ונהיו

לכוהנים, הם קיבלו 'חומר-עזר' מפורט יותר במגילות, בדומה לכתוב בספר חנוך מזה,

ובדומה לידיעות מקומראן מזה. עד כמה שונה היתה השקפת החכמים בעניין זה יש

ללמוד מן הברייתא בבבלי, כריתות ו ע"א: 'תנו רבנן: פיטום הקטורת: הצרי,

והציפורן והחלבנה, והלבונה', וכו', כלומר הסוד שעליו שמרו הכוהנים מכל משמר

היה אצל חכמים עניין גלוי ומפורסם. אך ידיעתם של החכמים היתה כללית בלבד כיוון

שהכוהנים לא חשפו בפניהם את סודות עבודתם.24

האופי הסודי של החברה בקומראן נמצא מבורר על פי ידיעות על ענייני הסוד מתוך

כתבי קומראן, מעדויות יוספוס, ומסיפורי החכמים על הכוהנים.

 

[ה] סודות של חכמים

 

ככלל ניתן לומר כי תורת ישראל לא נחשבה לתורה סודית בתקופת המשנה והתלמוד אף

כי נעשו נסיונות שונים למצוא 'קטעים' ממנה או 'שלבים' סודיים בהשתלשלותה.25

במיוחד עסקו החוקרים בשאלה זו כדי להבין את הרקע לחלק מספרות ראשוני הנוצרים,

אך הבעיה עתה אינה הרקע הסודי לספרות זו אלא הידיעות על הסודות של החכמים.26

לבד מהקושי בהגדרת מהותה של סודיות התורה קשה לקבוע גם עד כמה משמעותיות

עדויות שונות העוסקות בענייני סוד. האמנם ניתן ללמוד ממקורות אקראיים אלו דבר

של ממש, או שמא לא ניתן ללמוד מהם עניין מסודר וצירוף הנתונים יחדיו יהיה

מלאכותי גרידא. לכך יש להוסיף את הקושי בקביעת זמנם של המקורות; אולי מקור

המופיע בלבוש אמוראי הוא תנאי למעשה, ואם כן הוא נוגע לענייננו. מכל מקום ראוי

לבחון מעט את הסודות הידועים לחכמים מתוך מגמה לראות את הקשר בינם לבין

העדויות שנדונו לעיל.

במשנה, אבות ו א הובאה דעתו של רבי מאיר: 'כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים

הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו... ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור

הדין, ומגלין לו רזי תורה'. טיבם וטבעם של דברים הדנים בסודות ורזים שאין הם

מסגירים את תוכן הסוד אלא רק מגלים את דבר קיומו, ובשל כך קשה לדעת למה בדיוק

התכוון ר' מאיר באומרו 'רזי תורה'. הדעת נותנת שמונח זה משמעו עמקות ההבנה

בתורה, עמקות אשר אינה מושגת אלא ביגיעה רבה. עמקות זו נראית בלתי מובנת

לעומדים מבחוץ וממילא נחשבת לסוד, לאמור אפשר שאין 'רזי תורה' אלא שלב מתקדם

בפירוש התורה ותו לא. מעין זה אפשר לומר על הכתוב באבות דרבי נתן נו"א ח,

מהדורת שכטר, עמ' 36: '"וקנה לך חבר" - כיצד? מלמד שיקנה אדם חבר לעצמו: שיאכל

עמו וישתה עמו ויקרא עמו וישנה עמו ויישן עמו ויגלה לו סתריו, סתרי תורה וסתרי

דרך ארץ'. דומה כי היקש זה שבין 'סתרי תורה' הסתומים לבין 'סתרי דרך ארץ'

העוסקים ככל הנראה בהתנהגותו הפומבית ואף האינטימית של האדם,27 בא ללמד שאין

מדובר כאן אלא בשלב 'מתקדם' יותר בהנהגה היומ-יומית ובהבנת התורה באופן נאות,

ואין סיבה נראית לעין להעמיס על 'סתרי תורה' מעבר לכך.

עניין אחר אשר אף לו חשיבות לעולמם הסודי של חכמים שנוי במשנה, חגיגה ב, א:

'אין דורשין בעריות בשלשה, ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד, אלא אם

כן היה חכם ומבין מדעתו'. אמנם, המלה 'סוד' או 'רז' אינה מופיעה כאן אך מסתבר

שאין לבחון את העניין מן הצד הסמנטי אלא מהצד התוכני. הרי ברור שחומר לימודים

המוגדר מלכתחילה כחומר המוגבל מבחינת אופן העברתו סודי הוא, כך לפחות לגבי

'מרכבה' שהרי אין רוב הציבור מצוי בתחום של 'חכם ומבין מדעתו'. כשמעיינים

במקבילות של משנה זו ובחומר האמוראי המוסף עליה בתלמודים מתקבל הרושם שאותם

סודות הקרויים 'מעשה בראשית' ו'מרכבה' היו עניינים שונים מיתר תורתם של

התנאים ועסקו בנושאים שמימיים ובשירת מלאכים, בדומה לחוויות של התנאים

המוזכרות בספרות ההיכלות. ואולם נחלקו החוקרים אם אכן זו היתה כוונת המשנה,

בין היתר בשל הטענות נגד ייחוס ספרות ההיכלות לתנאים עצמם.28 מכל מקום אין כאן

לא שבועה ולא ספר סודי שהיו מקובלים בכיתות ואצל כוהני המקדש.

דומה כי סודם המפורסם של החכמים היה 'סוד העיבור', אך ספק אם מקור הסוד היה

בין התנאים. בבבלי, ראש השנה כ ע"ב מובא סיפור זה: 'אמר ליה אבא אבוה דרבי

שמלאי לשמואל: ידע מר האי מילתא דתניא בסוד העיבור "נולד קודם חצות או נולד

לאחר חצות"? -- אמר ליה: לא'. האמוראים הכירו ברייתא הקרויה 'סוד העיבור' ואף

ציטטו ממנה. מן הציטוט הקצר ניתן ללמוד כי ברייתא זו עסקה במולדי הלבנה,

כלומר, בכללים שונים לחישובי הלוח העברי. ברייתא זו והסודות הקשורים בה

מוזכרים בפי האמוראים, וכבר נתפרסמה הברייתא פעמים רבות ודנו בה.29 ברם מעיון

בהלכות החכמים שנאמרו בעיבור השנה ובקידוש החודש, מתברר כי הם לא שמרו שום

סודות בעניין זה. 30 מסתבר אפוא שברייתת 'סוד העיבור' היא יצירה אמוראית, ולא

נוסף 'סוד' להלכות העיבור אלא כאשר החל הלוח העברי להתגבש ונוצרה מדי פעם

סתירה בין הלוח המחושב לבין הראייה, סתירה גלויה שתורצה באמצעות ה'סוד' - תשובה

שאין לענות אחריה. 31

מן האמוראים ידועים עניינים נוספים שנחשבו לסודיים כגון: 'סוד השם המפורש',

המשנה, המילה, התרגום המיוחס ליונתן, אך לא רק שקשה לראות במסורות אלו דעות

תנאיות, היינו קדומות יחסית בזמן, אלא שאין לראות בהן סודות המהותיים לחכמים,

עניינים המשקפים את עולמם הסודי כביכול של התנאים.

כללו של דבר, יהיו אשר יהיו סודותיהם של חכמים. הם היו שונים באופיים מאלו של

קומראן לא רק מבחינת צורת העברתם בעל פה כי אם בכך שחבורות החכמים לא היו

בנויות במסגרת חברתית-תרבותית האמונה לשמור סוד. הסוד היה הגבול שהפריד בין

האיסיים לבין העולם החיצון והחברה היתה בנויה כביכול מסביב לסודות, ואילו אצל

החכמים תופעה זו לא היתה ניכרת כלל. סודות אכן היו להם אך חברה הבנויה ואמונה

על שמירת סודות לא היתה זו כלל וכלל.

 

[ו] האופי הסודי של החברה הקומראנית ומקבילותיה

 

נסיונות שונים נעשו עד כה כדי לבאר את אופי המסגרת החברתית של אנשי קומראן

בהשוואה לעולם הסובב אותם. אף כי החוקרים הכירו כמובן את האופי הסודי של כת -

או שמא מוטב, כיתות - קומראן, הם לא עקבו אחר תופעה זו במיוחד ואת עיקר הדגש

שמו על תקנות היחד, תקנון חברי הכת.

מחקר מאלף כתב מ' ויינפלד על הקירבה המרובה בין הדפוסים הארגוניים והתקנות של

אנשי קומראן לבין אלו של חבורות דתיות שונות אשר פעלו ברחבי העולם ההלניסטי.32

ויינפלד הצביע על מקבילות בין תקנון החברה בקומראן לבין תקנונים דומים שהיו

רווחים באותה תקופה בחבורות הלניסטיות; המקבילות הן בתחומים הבאים: (א) סדרי

קבלת חבר חדש; (ב) כינויי הכת; (ג) מועצת הכת; (ד) הכהן, המבקר; (ה) תקנון

העונשים על עבירות (הפרת משמעת, מוסר, צניעות, פגיעה בחברים, רכילות, גרוש);

(ו) תקופת מבחן למועמד; (ז) חידוש התקנות; (ח) מייסד האגודה ועוד. ויינפלד

הדגים היטב את הדמיון הרב שבין האגודות החברתיות השונות, ואף כי הבחין הוא

בהבדלים שבין התקנות הפגאניות לאלו שמקורן יהודי - וקשריהן לנצרות הקדומה - קצת

מפתיע לקרוא בסיום דבריו את המסקנה הבאה:

 

ההקבלות האלו מלמדות אותנו כי אין לדבר על השפעות הכת על הנצרות או

להיפך... לפנינו נוהג מקובל של כינון אגודות בימים ההם. אין גם מקום

לטענה שנוהג זה יסודו ביוון וחדר לארץ ישראל בתקופה ההלניסטית, כיוון

שבמצרים מצאנו אגודות דומות עוד מהתקופה הפרסית.

 

לכאורה אם נתעלם מן הטענה האחרונה הנוגעת לאגודות המצריות הקדומות יחסית חובה

לשאול מדוע אחר כל ההקבלות שהביא אין ויינפלד משוכנע כי הצליח להוכיח מעבר

תרבותי מחברה אחת לאחרת? מדוע לא נראה את כת קומראן על רקע אגודות דומות בנות

התקופה, וממילא נייחס להן קשרי גומלין סמויים אשר יסבירו לצופים ממרחק הזמן את

הדמיון החברתי הרב שבין התופעות הנדונות? דומני שבכל זאת הצדק עם ויינפלד, אך

קודם שתתברר הסיבה לכך, היינו מדוע אין להתרשם על נקלה משפע המקבילות

התרבותיות, יש לבחון מחקר נוסף העוסק בסוגיה שלפנינו.

ד' מנדלס ערך השוואה בין אנשי הכת לבין אוטופיה הלניסטית המתארת את החברה

הרצויה. 33 הוא הקביל את שתי החברות, זו מקומראן וזו ההלניסטית, מן הבחינות

הבאות: (א) היבדלות; (ב) אחווה; (ג) הנהגה (גיל וכהונה); (ד) שיתוף כספי; (ה)

הסתפקות במועט (אוכל ולבוש); (ו) סדרן עבודה; (ז) חקלאות; (ח) טבילה; (ט)

איסור כניסת בעלי מום לחברה; (י) איסור נישואין; (יא) מבחן קבלה; (יב) העדר

מקדש; (יג) השקפה דואליסטית; (יד) פנייה אל השמש; (טו) התעניינות באסטרולוגיה;

(טז) פיסיוגנומיה; (יז) כתב סתרים; (יח) ניצול סגולות מרפא של צמחים.

ניתן לערער על חלק מההשוואות ודרכי ההקבלה אם כי לענייננו כאן אין לכך

חשיבות.34 השאלה המעניינת אותנו היא בעיקרו של דבר עד כמה תקפות ההקבלות

השונות? ובלשון אחרת, האמנם הושפעו אנשי הכת בקומראן מדרכי החשיבה של בני

העולם ההלניסטי בתקופתם?

לצורך הדיון נערוך תחילה הקבלה עם תופעה חברתית בת זמננו ולאחר מכן נעסוק

בבעיה מן ההיבט האנתרופולוגי. ניקח לדוגמה את הצבא הישראלי המוכר לכל ונבחן

אותו מן ההיבט החברתי. בהתאמה להקבלות שלעיל נמצא בו את התופעות הבאות: (א)

היבדלות - אנשי הצבא מסתגרים במחנות משלהם; (ב) אחווה - ידועות התופעות של

'אחוות לוחמים' ו'גאוות יחידה' הקרובה לכך; (ג) הנהגה - לגיל משמעות חשובה

בהנהגה (בעיקר בראשית תקופת השירות); (ד) שיתוף כספי - לחייל אין ציוד פרטי

משלו, לבד ממה שהביא מביתו, והכול מקבל הוא ממרכז אספקה; (ה) הסתפקות במועט -

ה'אוכל הצבאי' הוא שם דבר לאוכל ירוד בטיבו ואף הלבוש הצבאי האחיד והמשותף

רחוק מלייצג עושר; (ו) סדרן עבודה - המפקד קובע לחייליו מה לעשות ומתי; (ז)

חקלאות - החיילים כיום אינם עובדים לפרנסתם, אך בימים עברו -בתקופה העתיקה או

לחילופין בפלמ"ח - עבדו חיילים בחקלאות; (ח) איסור כניסת בעלי מום לחברה - אכן

אין בעלי מום ביחידות צבאיות (קרביות); (ט) איסור נישואין - הצבא אמנם אינו

אוסר נישואין אך בפועל כמעט כל החיילים רווקים; (י) מבחן קבלה - החייל החדש

עובר 'גיבוש' וטירונות המהווים מבחן קבלה למסגרת הצבאית ומלמדים על ההתאמה של

הטירון למסגרת החברתית החדשה; (יא) התעניינות באסטרולוגיה - לוח זריחת הירח

והשמש מצוי בצבא כמו גם התעניינות בכוכבים לצורכי ניווט ומבצעים; (יב)

פיסיוגנומיה - דומה שהחשיבות למראה החיצוני אינה אלא המשך ופיתוח של הרעיון

שבא לידי ביטוי לעיל ביחס לבעלי מום; (יג) כתב סתרים - אף בצבא מקובל להצפין

חומר צבאי. ראוי עוד להוסיף עוד שתי הקבלות בין הצבא המודרני לבין החברה

בקומראן: (א) שתי החברות מתכננות לצאת למלחמה נגד אויביהם בבא השעה; (ב)

האירועים בשתי החברות נשמרים בסוד וכתב הסתרים אינו אלא פרט קטן מן התופעות

המהותיות לחברות השונות. 35

מדוע ערכנו השוואה זו החורגת כביכול מן העיסוק ההיסטורי? התשובה לכך היא

מתודולוגית. בעוד ההיסטוריון בעל ההשקפות ההיסטוריוגרפיות המקובלות מחפש

מקבילות לתופעה בתקופתה, מנסה ההיסטוריון המעוניין במדעי החברה לראות את כלל

המסגרות החברתיות ולבחון אותן יחדיו, כלומר ההשוואה נעשית לא רק במימד 'הרוחב'

של תקופה כי אם גם במימד ה'אורך' מתקופות שונות. לפיכך הפנייה אל הצבא המודרני

לא רק שאינה מיותרת אלא היא אף הכרחית; דוגמה זו מלמדת בעליל שדמיון חברתי

כלשהו אין בו כדי להוכיח השפעה תרבותית סביבתית. חוסר כל קשר בין התופעות

השונות, בין הצבא בהווה לבין ה'צבא' של קומראן בעבר, מלמד כי אפשר לראות את

ההקבלות החברתיות כפרי התפתחות בלתי תלויה ונסיון של שתי חברות או יותר לפתור

בעיות חברתיות דומות באמצעות מבנים חברתיים קרובים.36 מכאן שאין די בהקבלת

התופעות השונות, שכן השוואה זו עשויה ליצור הוכחה מדומה בלבד, גם אם משתקפת בה

בקיאות מרובה. הכרח הוא לראות תחילה את האופי המיוחד של המבנה החברתי שאינו

מתקיים אלא בשתי תופעות נצפות ולהוכיח את בלעדיותו, ורק אחר כך ניתן לטעון

לקירבה בין התופעות וממילא להשפעות הדדיות שונות. ברם לא כן המצב בענייננו. עם

כל המיוחד בקומראן ניתן להראות כי תופעות דומות קיימות ברחבי העולם, ועניין זה

יידון להלן.

דומה כי שיטת המחקר המתאימה לכאן היא השיטה האנתרופולוגית המשווה המנסה לראות

את המקבילות החברתיות במלוא היקפן.37 קודם לבחינת העניין חובה עלינו לעיין

בממצאים על חברות שונות ברחבי העולם, ממצאים שאסף חוקר אמריקני לפני למעלה

משמונים שנה. בשקדנות וביסודיות ליקט י' ובסטר עדויות על חברות סודיות ברחבי

העולם.38 הוא שיבץ אלפי פיסות מידע ממאות (!) עמים למערכת אחת, כלל-עולמית,

והראה כי כמעט בכל מקום בעולם ה'פרימיטיווי', בכל שבט באמריקה, באסיה, באפריקה

או באוסטרליה, תתגלה אותה תופעה לערך: חבורת סוד, היינו מסגרת חברתית סודית

בעלת מכנה משותף עם חבורות כאלה בכל רחבי תבל. ואולם דווקא מפני שוובסטר מצביע

על תופעה הקיימת בעולם כולו ובתרבויות שונות אשר ברור לכול כי לא היה קשר

פנימי ביניהן, מתבקשת המסקנה שאין מדובר כאן בשאילה תרבותית-חברתית, היינו

בהשפעת תרבות אחת על אחרת, כי אם במבנה חברתי קבוע פחות או יותר בעל מאפיינים

דומים מאד המשותף לכל עמי תבל ה'פרימיטיוויים', גם אם לא תמיד מופיעים כל

המאפיינים.

אחד המאפיינים של חבורות הסוד בכל העמים ה'פרימיטיוויים' היא העובדה שמי שמבקש

להצטרף אליהן כחבר חדש חייב למלא בתנאים מסוימים: (א) גיל הצטרפות מוגבל -

משלוש עשרה לערך ועד שמונה עשרה; (ב) זכרים בלבד רשאים להצטרף; (ג) במעבר

לחברת המבוגרים על החניך לעבור תקופת בידוד שאורכה עשוי להיות מכמה חודשים ועד

חמש שנים; (ד) בתקופת הבידוד עומד החניך לביקורת; (ה) עליו לעמוד בנסיון

(ordeal), כלשהו: לצוד, להילחם וכדומה; (ו) בשלב הבידוד לומד החניך את סודות

החברה הכוללים: פולחן, חפצי קודש, מנהגים, שפה חדשה, גניאולוגיה שבטית,

קוסמוגניה, מיתוסים ועוד; (ז) המצטרף טובל את גופו במים; (ח) החבר החדש בחברה

משנה את זהותו באמצעות שינוי שמו, מצבו החברתי משתנה, והוא נחשב עתה ללוחם מן

השורה; (ט) בטקס הצטרפותו לחברת הבוגרים נחקק בבשרו של החניך אות המציין את

מעמדו החדש - כריתת איבר (ערלה, אצבע, שן) או כתובת קעקע;39 (י) נערכת 'הצגה'

טקסית המדגימה את מותו כביכול של בעל השם הישן ואת 'לידתו מחדש' של המצטרף;40

(יא) בסיום הבידוד מצטרף החניך לכלל השבט ומעתה מותר לו לישון ב'מלון' השבטי,

לאכול עם הבוגרים, לשאת אישה ועוד; (יב) בחברה יודעת כתוב נרשם המצטרף בספר

החברה (מעין מרשם אוכלוסין); 41 (יג) נאסר עליו באיסור חמור לספר פרט כלשהו מכל

מה שלמד או שמע בתקופת חניכותו.

הדברים מפורטים יותר בספרו של ובסטר, ובין השאר הוא מנסה להציג את תהליכי

ההשתנות של מנהגי החניכה בעקבות התפתחויות חברתיות, לאמור מה קורה לטקסים

השונים בתהליכי מודרניזציה העוברים על החברה עם המעבר ממשפחה ושבט לשלטון

מדיני, כיצד משתנה מעמד הזקנים, כיצד משתלבות הנשים בטקסי חניכה, וכיוצא באלה

עניינים. ספרו מרחיב הדעת של ובסטר מאפשר לחוקר לראות את החברה האנושית במבט

כלל-עולמי אשר יש בכוחו לבאר תופעות שונות. ואולם ובסטר לא דן כלל בממצאים

ה'אנתרופולוגיים' המגיעים מן העולם הקלאסי ואך רמז אליהם בסוף ספרו. מעתה צריך

לבא הקלאסיקן ולשלב את ידיעותיו ואת נתוניו ההיסטוריים והפילולוגיים עם

המשמעות החדשה שמקבלת חברה נחקרת לאור בחינת עמים שונים.42 ואכן, העוסקים בחקר

המקרא יכולים ללמוד רבות מוובסטר בפרט, ומן השיטה האנתרופולוגית בכלל, אך דומה

כי לא כאן המקום המתאים לדון בכך. בין אם נכונה הטענה כי בתשתיתם של כל עמי

התרבות עמדו בעבר חברות סוד ובין אם לאו, אין היא ניגלית לדיוננו. מכל מקום

לפי שעה לא קנתה לה שיטת מחקר זו שביתה בלבות ההיסטוריונים; אף שהיא עשויה

להפרות מאוד את הבנת ההיסטוריה המקראית רק מעטים נזקקים לה. ובסטר לא ידע

מאומה על קומראן מן הטעם הפשוט שהוא חי שנים רבות קודם לגילוייה של קומראן,

ולכאורה קשה לראות את הקשר בין העולם הסודי של ה'ילידים' ברחבי העולם לבין

העולם המתורבת והמתוחכם יחסית המתגלה בקומראן.

היה זה מ' אליאדה, חוקר הדת המשווה, אשר הוסיף נדבך חדש על המחקר הישן.43

בעבודותיו המאלפות הוא הרחיב את תחום ההתעניינות המחקרית הן בשל נקודת מבט

שונה, חקר הדת, והן מפני שהקדיש מחשבה לעולם הקלאסי ולעולם ה'פרימיטיווי' גם

יחד. אליאדה עשה שימוש מרובה בשפע הנתונים שאספו ובסטר וחוקרים אחרים, אך בעוד

האתנולוג מעוניין בהיבט החברתי של ממצאיו - הדמיון במבנה החברה ברחבי העולם,

דמיון המלמד שהמין האנושי כביכול 'תוכנת' מראש - ההיסטוריון וחוקר הדת המודרני

מעוניין במשמעות הדתית של המסגרות הדתיות של חברות הסוד המושתתות על מנהגי

החניכה. אליאדה פעל לגשור על הפער שבין החברה הקמאית וה'פרימיטיווית' לבין

העולם הקלאסי, ההלניסטי והנוצרי, ואף הגדיל לעשות בהראותו את שרידי מנהגי

החניכה בעולם ה'תרבותי' ממש עד לעת האחרונה. כבר הגיעו לקומראן הארכיאולוגים,

ההיסטוריונים, חוקרי המקרא ואנשי מחקר בתחומים שונים, אך חוקר הדת והחברה

המשווה עדיין לא הגיע. 44

הקורא בוודאי הבחין כבר בהקבלות בין נושא דיוננו לבין התופעות החברתיות

שסקרנו. להלן ננסה להשוות את מבנה חבורת הסוד של קומראן לחברות סודיות אחרות,

אך עלינו להזהיר לפני כן את הקורא לבל יראה בדברים מסקנה סופית; אין בהם אלא

הצעה לדיון ורעיונות טנטטיוויים, כפי שמתבקש מן העיסוק (ההיסטורי) במדעי חברה

בשלב זה. 45

דומה כי ניתן למצוא מספר מאפיינים של חבורות סוד הנפוצות בעולם כולו בחברה

הכיתתית בקומראן; בראש ובראשונה זוהי חברה סודית וכל מי שחפץ להיכנס אליה צריך

לעבור שלב חניכה. החניך הטירון נתון לביקורת רבה המשקפת את רצון הכת, ככל

חבורות הסוד, למנוע כניסת אנשים שאינם מתאימים למסגרת הקשוחה יחסית. לאחר

עמידתו במבחן מאפשרים לו להתגורר עם כל הכת, שוב כבעולם כולו, ואפשר שגם את

'התחדשות' השפה העברית דמויית לשון המקרא בקומראן,46 ניתן לראות כביטוי למגמה

המוכרת בחבורות סוד להשתמש בשפה העתיקה לאחר הכניסה לחבורה. גם איסורי הנשואין

וההצטרפות ל'יחד' קודם לגיל עשרים, איסורי האכילה המשותפת של החברים בכת עם

אלה שאינם חברים - כל אלו מלמדים על הקירבה והדמיון לחברות אחרות. על רקע זה

ייתכן שאף עניינים אחרים מקומראן עשויים לזכות בהארה מחודשת, כגון: טקס המעבר

בברית כטקס התחדשות שנתי, 47 הטבילות, המעמד החדש של החברים כלוחמים ועוד.48

עיקר הכוונה כאן אינה לבחון את הנושא לעומקו אלא להציע כיוון מחקר חדש; יבואו

אחרים ויבחנוהו בפירוט.

עם זאת דומה כי לקראת סיום מוטב לסייג קימעא את המתבקש לכאורה מן הנתונים

הדומים ולהפנות את תשומת הלב להבדלים העקרוניים בין החבורות הסודיות הקרויות

'תרבותיות' לבין אלו ה'פרימיטיוויות'. בעוד שבין העמים הקמאיים היו חוקי

החבורה הסודית תשתית לעצם קיום כלל החברה, לא כך היה המצב בקומראן ובחבורות

ההלניסטיות. אין לשכוח כי תקנון הכת בקומראן לדוגמה לא נועד להחליף את חוקי

התורה אלא היה תקנון פנימי שנועד להשלים את מסגרת החוק הקיימת.49 מעין זאת

ניתן לראות בחוק הצבאי כיום, שוב מסגרת עונשין סגורה וסודית, חוק שאינו מיועד

להחליף את חוקי כלל החברה אלא להשלימם במקום ובזמן מוגדרים בלבד.

כללו של דבר ניתן לראות את החברה הסודית בקומראן כעולה בקנה אחד עם תופעות

חברתיות דומות ברחבי תבל. ריבוי הפנים של התופעה החברתית מלמד בעליל שאין מקום

להצביע על מקבילות חברתיות לקומראן בין בני התקופה בלבד, לטעון לדמיון ביניהן

ולהסיק מסקנות על השפעה תרבותית כלשהי. האופי האחיד של האנושות מלמד שחובה

לבחון חברות רבות כדי להגיע לכל הפחות לכיוון מחקר אם לא למסקנה סופית. אופי

אנושי זה מלמד שאין מקום לראות תופעות חברתיות דומות כפרי השפעה תרבותית ויש

להגיע אפוא למסקנה כי החברה הסודית בקומראן הדומה לחברות אחרות לא התפתחה על

רקע השפעות בין-תרבותיות שהיו כביכול בין החברות השונות בני התקופה. אין

פירושו של דבר כי לא הכירו אלו את אלו, ואין זה מן הנמנע שאנשי כת קומראן ידעו

על תקנונים חברתיים הדומים לשלהם בעולם ההלניסטי. ואולם ראשית לכל יש לראות את

התופעה של החברה הסודית בקומראן כפרי התפתחות חברתית פנימית, התפתחות הדומה

לזו שהתרחשה בחברות אחרות אך ללא קשר ישיר ביניהן.

 

סיכום

 

הבא לתאר את מבנה החברה בקומראן ואת הסודות שהיו מקובלים בה צריך לפנות

לעדויות פנימיות כמו גם חיצוניות. יוספוס, שהכיר את האיסיים מבפנים, במשך

תקופת מה מחייו לפחות, מספר עליהם שהם: 'סבורים ששכר הצדקות הוא עניין שיש

להתאמץ עליו [כדי להשיגו]... בגלל צדקתם זו שאינה מצויה כלל אצל ההלינים או

הבארבארים, ואילו ביניהם היא נהוגה לא מזמן מועט אלא משכבר הימים' (קדמוניות

יח,א,ה). 50

כלומר אדם שהכיר השקפות הלניסטיות ופגניות מעיד בבירור על השוני הרב שבין

האיסיים לבין בני התקופה האחרים. אם נדחה את דעתו זו של יוספוס בטענה שאינה

אלא תעמולה לעם היהודי כי אז יהיה עלינו להיעזר במחקר המשווה שיורה את דרך

המחקר באיסיים ומוצאם.

לפי השיטה המשווה הבוחנת את החברה בקומראן עם חברות דומות בעולם ההלניסטי ניתן

לומר שאנשי קומראן הושפעו מן העולם החיצוני. ברם אם תקובל ההשקפה

האנתרופולוגית הרואה את הדמיון הרב שבין החברות השונות מסביב לעולם כתופעה

שאינה זוקקת קשרי גומלין כלשהם בין החברות כי אז ניתן יהיה לומר שההתפתחות

החברתית בקומראן אירעה בדומה לתופעות חברתיות מקבילות וללא השפעה ממשית מבחוץ.

לאמור העדויות החברתיות מתקופות שונות מלמדות על רפיונן של העדויות החיצוניות

בנות התקופה והמסקנה המתבקשת היא שהכיתות הסודיות בקומראן התפתחו בתוך החברה

היהודית.

הערות

 

1 ד' פלוסר, 'כת מדבר יהודה והשקפותיה', ציון, יט (תשי"ד), עמ' 103-89,

K. Schubert, The Dead Sea Community, New York 1958, pp. 67 ff.; A.

R. C. Leaney, The Rule of Qumran and its Meaning, London 1966, p. 220.

 

2 ח' ילון, מגילות מדבר יהודה: דברי לשון, ירושלים תשכ"ז, עמ' 84 ,46.

 

3 י' ליכט, מגילת הסרכים, ירושלים תשכ"ה, עמ' 150.

 

4 עיין בתרגומים השונים על אתר. העניין קשור אף לכמה מקראות, כגון בראשית מט

ו: 'בסד אל תבא נפשי' ועוד. פסוק זה מתפרש על ידי גויטיין 'בחוג הפנימי'. ראה:

ש"ד גויטיין, עיונים במקרא, תל אביב תשכ"ג2, עמ' 166. דומה כי יש לפרש כאן את

המונח 'סוד' קודם כול 'רז' ורק לאחר מכן לשקול אם יש לו משמעות מטפורית

נוספת. לרקע המקראי של 'סוד', למשמעויותיו השונות של המונח כמו לתרגומים הרבים

למלה זו, ראה: א' רופא, האמונה במלאכים במקרא, ירושלים תשל"ט, עמ' 112 ואילך;

וראה עוד להלן הערה 26.

 

5 השווה עוד לתואר 'עצת היחד', וראה: ליכט (לעיל הערה 3), עמ' 8 ואילך.

 

6 על תורה סודית בעת העתיקה ראה: מ' בר-אילן, 'כסא ה' - מה שמתחתיו, מה

שכנגדו ומה שאצלו', דעת, טו (תשמ"ה), עמ' 35-21; וראה להלן.

 

7 הרעיון נסמך כמובן על עמוס ג ז אך קיבל כאן משמעות רחבה יותר.

 

D. Barthelemy & J. T. Milik, Discoveries in the Judaean Desert, I, 8

Oxford 1955, pp. 139, 140, 143, 145.

 

9 ראה ערך 'סוד' ו'רז' בקונקורדנציות למגילות מדבר יהודה: א"מ הברמן, מגילות

מדבר יהודה, תל אביב תשי"ט, עמ' 147 ,104;

K. G. Kuhn, Konkordanz zu den Qumrantexten, Goettingen 1960, pp. 150, 203.

 

10 י' ליכט, 'שוקיים סימן לבחירה', תרביץ, לה (תשכ"ו), עמ' 26-18.

 

11 מסתבר כי את האופי הבלתי מתוחכם של ההצפנה יש לייחס למיעוט השימוש

בהצפנה כבכתיבה וקריאה בכלל היינו איש הכת סבר שדי בשיטות ההצפנה שנקט ובכך

גילה בעקיפין את דעתו על רמתם של אלו שעשויים היו לגלות את סודותיו. עיין עוד:

מ' אבינור, כתבי סתר, חיפה תשל"ו.

 

12 יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (תרגם: י"נ שמחוני),

גבעתיים תשכ"א, עמ' 140.

 

13 הציטוטים להלן מתוך: א' כהנא, הספרים החיצונים, תל אביב תשט"ז. סיכום

המחקר בשאלה זו, ביבליוגרפיה ותרגום, ראה: E. Isaac, '1 (Ethiopic

Apocalypse of) Enoch', J. H. Charlesworth (ed.), OTP, I, New York

1983, pp. 5-89.

 

14 לכל המובא כאן קיימות מקבילות בחנוך א. ענייני הסתרים והסודות שניגלו

לחוזה על ידי המלאך מוזכרים בספר זה פעמים רבות, ובהן: י ט; מ ח; מא א; מו ג;

נב ה; ס י; סה ו; סה יא; פט א; קג ב ועוד; לעניין הצמחים השווה דברי יוספוס:

'ומהם הם חוקרים ודורשים את תכונות שרשי הצמחים המעלים ארוכה ואת כחות האבנים

להסיר כל מחלה' (תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ב ח ו, תרגום שמחוני, עמ'

139), וראה עוד להלן; לענייני האסטרונומיה השווה לדברי ליכט (לעיל, הערה 10),

שם; וענייני התקופות קשורים כמובן ללוח המיוחד שהיה נהוג בקרב הכת. אשר

למלאכים, ראה: .M. J. Davidson, Angels at Qumran, Scheffield 1992

 

15 ב"צ לוריא, פרקי ירושלים, ירושלים תש"ל, עמ' 245 ואילך.

 

16 ראה: מ' בר-אילן, 'הפולמוס בין חכמים לכוהנים בשלהי ימי בית שני', עבודה

לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה של אוניברסיטת בר אילן, רמת גן תשמ"ב, עמ'

200 ואילך.

 

17 לעניין זה של סודות כוהניים בעניין המקדש, ראה: Ch. Cohen, 'Was the P

Document Secret?', JANES, 1, 2 (1969), pp. 39-44.

 

18 הכוונה, כנראה, למתכון סודי על פיו ניתן להכין לחם אשר לא התעפש במשך

שמונה ימים (לפחות), ולא דבר פשוט הוא גם בימינו. כמו כל מתכון כלל הסוד את

האופן שבו נאפה הלחם לבל 'ייפול' לאחר אפייתו (סוגי החיטה, תבנית אפייה, צורת

חימום וכן הלאה). על סודות מקצועיים ראה עוד בתלמוד הירושלמי, עבודה זרה ב א,

מ ע"ג (על פי כ"י ליידן): 'כהדא תרתין אומנוון הוון בגירו, זגגייא וקובטרייא;

זגגייא לא אלפין וקמון, קובטרייא אלפון ואיתעקרון' (=כמו שתי [קבוצות] אומנים

[=גילדות] [ש]היו בגירו, זגגים ונגרים; הזגגים לא לימדו [את סוד אומנותם],

ונשארו [במקום], [אך] הנגרים לימדו [את סוד אומנותם] ונעקרו [מן המקום]).

כלומר, גילוי סוד המלאכה איפשר את התחרות המקצועית, וממילא הביא לירידתם

הכלכלית של הנגריםולעקירתם ממקומם. ראה: ז' ספראי, 'מבנה המשפחה בתקופת המשנה

והתלמוד', מלאת, א (תשמ"ג), עמ' 156-129 (במיוחד עמ' 149, הערה 85). ראה עוד:

מ' ויינפלד, 'הסוד של קהילת עין-גדי', תרביץ, נא (תשמ"ב), עמ' 129-125.

מן ההקבלה המדויקת שבספור מעשה לחם הפנים לבין מעשה הקטורת בתוספתא כפורים שם

יש ללמוד על 'העברה' של קטע קטן בפי התנאים. על פי ההמשך (ראה להלן בפנים)

'שנים עשר מנה היו נוטלין בכל יום' יש ללמוד כי מקור הקטע היה במעשה הקטורת

ומשם הועבר אל מעשה הלחם. תשלום שכר יומי הולם את מכיני הקטורת שבכל יום היו

צריכים לספק מנת קטורת חדשה יותר מאשר את אופי הלחם שהיו עושים מלאכתם רק אחת

לשבוע וקשה לומר עליהם שהיו 'נוטלין (שכר) בכל יום'.

 

19 על הכתב, ראה: בר-אילן (לעיל הערה 16), עמ' 207 ואילך.

 

20 ר"ש ליברמן בתוספתא כפשוטה, ד, ניו יורק תשכ"ב, עמ' 761 מביא את מדרש אבא

גוריון המבאר במקבילה עניינית (במסורת?) כי האומנים הקרואים מאלכסנדריה היו

יהודים ומשער שכך הדבר אף אצלנו. דומה כי ניתן היה להשיג אנשים 'שהיו מפטמין

כיוצא בהן' במקדש חוניו, וראה מה שאמרו נגדם במשנה, מנחות יג י, ועיין: לוריא

(לעיל הערה 15), עמ' 189 ואילך.

 

21 על נסים נוספים שאירעו במקדש ראה: משנה אבות ה ה ועוד; י' בראנד, 'שערי

ניקנור', בתוך: ש' אסף ואחרים (עורכים), מנחה ליהודה: מוגש להרב יהודה ליב

זלוטניק, ירושלים תש"י, עמ' 19-5.

 

22 עיין לעיל הערה 14. על זיקת הצמחים למלאכים, עובדה המרמזת על הסודיות

שבהכנת הצמחים, ראה: חנוך א ז א-ב; אדם וחוה כט ד-ו; מ' בר-אילן, 'היחס לנשים

בכמה ספרים מהספרות החיצונית', בית מקרא, לח, קלג (תשנ"ג), עמ' 152-141.

אשר לסודיות הכנת מתכון הקטורת ראה: ז' מונטנר, רבי שבתאי דונולו, ב, ירושלים

תש"ט, עמ' 47 ואילך. על הקשר בין העובדה שהאיסיים עסקו ברפואה לבין מומחיותם

בתחום הצמחים והמינרלים שהיתה נחוצה לצורך הכנת התרופות, כבר עמדו היטב.

שוויון תוכן (חלקי), שבועה, בקיאות בצמחים, סודיות וספרים היו משותפים לאגודות

השונות (קומראן מזה והרופאים תלמידי אסף מזה). ראה: ז' מונטנר, מבוא לספר אסף

הרופא, ירושלים תשי"ח, עמ' 92 ואילך, 146 ואילך;

S. Pines, 'The Oath of Asaph the Physician and Yohanan ben

Zabda', Proceedings of the Israel Academy of Sciences and

כבר הוצע לראות את השם 'איסיים' .Humanities, IX, (1975), pp. 223-265

כגזור מן 'אסא' 'רפא' בארמית, ראה: מ"מ ברייאר, 'הרפואה הגנוזה ופתרון

חלומות במגילות מדבר יהודה ובספרים החיצונים', הגות עברית באמריקה, א

(תשל"ב), עמ' 185-174;

G. Vermes, Post-Biblical Jewish Studies, Leiden, 1975, pp. 8-36;

A. H. Jones, Essenes: The Elect of Israel and The Priests of

Artemis, Lanham, 1985, pp. 49-64.

 

23 בגיל צעיר עדיין אין הילד כשר לשמור מגילה שהרי יכולים לקחתה ממנו בכח.

בגיל מבוגר יותר אפשר לתת לו לשמור על מגילה שכן הוא יצניע אותה כך שלא ידעו

כלל על קיומה.

 

24 לעניין שלפנינו יש להשוות את 'מסכת כלים' האגדתית וקשריה למגילת הנחושת,

וכבר עמד על כך ב"צ לוריא, מגילת הנחושת, ירושלים תשכ"ד, עמ' 49-47. מסופר שם

כי שימור הלוי וחבריו הכוהנים כנראה, כתבו (מגילה) על לוח נחושת ובה נרשמו כלי

המקדש המוטמנים. הם שמרו על ידיעותיהם אלו בסוד 'ולא עוד אלא שנשבעו שבועה

גדולה אלו ואלו שלא יגלו הכלים האלה'. השווה עוד לקשריהם ההדוקים של הכוהנים

עם המלאכים הנזכרים שם וזאת בדומה לידוע ממקורות אחרים וכן השווה לכתוב שם

'ואלו הן משקלי הכסף הגנוזים בעין כתל' (עמ' 49), ואפשר שיש לקרוא 'עין כחל'

היא כחלת המוזכרת ארבע פעמים במגילת הנחושת. כלומר היחס שבין הברייתא 'פיטום

הקטורת' לבין מגילת הסממנים הסודית הוא כעין היחס שבין 'מסכת כלים' (בליווי

נופך אגדתי), לבין מגילת הנחושת.

 

25 על הדת היהודית כדת סודית בעת העתיקה ראה: י' לוי, עולמות נפגשים,

ירושלים תש"ך, עמ' A. D. Nock, Essays on Religion and the ;196-194

Ancient World, Cambridge, Mass., 1972, pp. 459-468, 801-803; M.

Smith, Clement of Alexandria and A Secret Gospel of Mark,

Cambridge, Mass., 1973, pp. 181 ff.; J. J. Petuchowski, 'Judaism

as "Mystery" - The Hidden Agenda?', HUCA, LII (1981), pp. 141-152;

A. I. Baumgarten, 'The Torah as a Public Document in Judaism', SR, XIV

1985) ), pp. 17-24.

 

R. E. Brown, The Semitic Background of the term "Mystery" in the 26

New Testament, Philadelphia 1968 (=Biblica, XXXIX [1958],

pp. 426-448; CBQ, XX [1958], pp. 417-443; Biblica, XL [1959], pp. 70-78).

 

27 ראה: ש' ספראי, מובנו של המונח "דרך-ארץ"', תרביץ, ס (תשנ"א), עמ'

162-147.

 

28 ראה: ש' ליברמן, 'משנת שיר השירים', בתוך: מחקרים בתורת ארץ-ישראל,

ירושלים תשנ"א, עמ' 44-36; מ' בר-אילן, סתרי תפילה והיכלות, רמת-גן תשמ"ז.

 

29 א' עפשטיין, מקדמוניות היהודים, ב, ירושלים תשי"ז, עמ' ח ואילך; מ"מ כשר,

תורה שלמה, יג, ניו יורק תש"י; E. R. Goodenough, Jewish Symbols in

Greco-Roman Period, VIII, New York, 1958, pp. 167-218

 

30 תוספתא, ערכין א ז, מהדורת צוקרמנדל, עמ' 543; תוספתא סנהדרין ב ב-יד, שם

עמ' 418-416. אמנם חובה להודות שב'ברייתא דשמואל' ב'ברייתא דמזלות' וב'מדרש

סוד העבור' (היותר מאוחר) מצוי חומר שאינו בדברי התנאים, אך רק בשל כך אין

לראות בו חומר תנאי 'סודי' שנתפרסם מאוחר יותר על ידי האמוראים.

 

31 התפתחות הלוח העברי בתקופת התנאים טעונה דיון מפורט, אך אין לראות בידיעת

הלוח - אם בכלל ניתן להשתמש במונח זה - עניין סודי בתקופה זו.

 

32 מ' ויינפלד, 'דפוסים ארגוניים ותקנות עונשים במגילת סרך היחד', שנתון, ב

 (תשל"ז), עמ' 81-60.

 

33 ד' מנדלס, 'האוטופיה ההלניסטית והאסיים', שנתון, ד (תש"ם), עמ' 238-226.

 

34 ראוי להעיר כי שלילת אנשי קומראן את המקדש אינה עקרונית, כמו באוטופיה

ההלניסטית הנדונה המובאת שם, או באיסלאם, אלא נובעת מבעיות אחרות, בדומה להעדר

מקדש בתפיסה היהודית כיום. כך גם קשה לראות בעבודה חקלאית 'הליכה לטבע' שהרי

באותה תקופה היו רוב האוכלוסיה - כ90-80- אחוזים - עובדי אדמה.

 

35 ההקבלה עם צבא מודרני נעשית כאן מן הבחינה החברתית. להשוואה בין אנשי הכת

לאנשי העדה החרדית בירושלים מן הבחינה התיאולוגית, מעין חקר הדת המשווה. עיין:

י' ליבס, 'העדה החרדית בירושלים וכת מדבר יהודה', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל,

ג (תשמ"ב), עמ' 152-137.

 

36 בדומה לכך נזכיר את האיסור שהטילו חכמים על גידול בהמה דקה, איסור שאי

אפשר לעגנו בתורה, ואת החוק היווני המקביל לו; למרות הזיקה ביניהם, גם במקרה

זה אין לטעון להשפעה, אלא לפתרון זהה לבעיה דומה. ראה: ג' אלון, תולדות

היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, א, תל-אביב תשכ"ז, עמ' 173 ואילך, 359.

 

 

37 על המחקר האנתרופולוגי של עם ישראל בתקופת המקרא, ראה: ,R. Patai

'Howard Eilberg-Schwartz, The Savage in Judaism: An Anthropology of

Israelite Religion and Ancient Judaism (Book Review:)', AJS Review,

17, 1 (1992), pp. 91-93.

 

H. Webster, Primitive Secret Societies, New York 1932. 38

 

39 עיין: יהושע ה.

 

40 השווה לשני הסיפורים המתארים 'כמעט מוות' (של יצחק ושל ישמעאל),

ולהשערה על אחיזתם במציאות ההיסטורית: H. C. White, 'The Initiation of

J. A. Bailey, וראה עוד: ;Isaac', ZAW, 91 (1979), pp. 1-30

'Initiation and the Primal Woman in Gilgamesh and Genesis 2-3',

JBL, 89 (1970), pp. 137-150.

 

41 על 'ספר החיים' כרשימת האזרחים, ראה: ש' בנדור, בית האב בישראל למן

ההתנחלות ועד סוף ימי המלוכה, תל-אביב תשמ"ז, עמ' 77-73. כפי הנראה, התפתח

רעיון זה מרשימה ארצית לרשימה שמימית.

 

42 ג' תומסון, איסכילוס ואתונה, תל-אביב תשט"ז, עמ' 83 ואילך; .S. C

Humphries, Anthropology and the Greeks, London 1978.

 

M. Eliade, Rites and Symbols of Initiation, Myths, Rites, Symbols: A 43

Mircea Eliade Reader, (W. C. Beane, ed.), New York 1976.

 

44 שם, עמ' 115 ואילך דן אליאדה במנהגי החניכה בנצרות הקדומה (טבילה ו'לידה

מחדש'), בדחותו את דעתם של אלה המבקשים למצוא את מקורם בעולם ההלניסטי, הוא

פונה לבקשו בקומראן. עם זאת אליאדה לא עסק בקומראן באופן ישיר. בדומה לכך גם

נוק לא הספיק לבחון היטב את קומראן, שכן מאמרו התפרסם בשנת 1952 על סמך הרצאות

שניתנו מספר שנים קודם לכן, ראה מאמרו (לעיל, הערה 25), עמ' 801 הע' 46.

 

45 הראשון אשר עמד על אופיה של החברה הסודית האיסיית (בקומראן) בזיקה ליתר

חברות הסוד בעולם היה: ש' רובין, רזי עולם, פאדגורזע - קראקע תרס"ט. עיין גם:

מ' ויינפלד, 'שבועת אמונים לאסרחדון - אופייה ומקבילותיה בעולם המזרח הקדום',

שנתון, א, (תשל"ו), עמ' 88-51, במיוחד מעמ' 77 ואילך.

 

46 במגילות קומראן נמצאו סימני ארמאיזמים ומסתבר ששפת הדיבור היומיומית של

אנשי קומראן קודם הצטרפם ל'יחד' היתה ארמית, בעוד שהעברית היתה להם 'לשון

הקודש', לאחר ההצטרפות. השווה לכך את התחדשותה של השפה העברית בעת החדשה שהיתה

פרי יוזמתם של אנשים שהתרפקו על העבר וראו ב'חידוש' השפה ביטוי לשיבה למקורות

גם אם לא על פי התפיסה הדתית-המסורתית. חידוש זה, יחד עם אחרים, בודד את

המחדשים מכלל החברה שראתה בהם כת הראויה לגינוי.

 

47 טקס חידוש הברית אינו מפורט די הצורך לקבוע בבירור כי התקיים בו יסוד

ה'לידה מחדש' (ראה לעיל הערה 40), אך באופיו הוא מתאים לחידוש מעין זה. יש

לשים לב לעדויות ה'תמימות' כביכול על לידה מחדש עם ראיית השכינה, ידיעות

המגיעות מן הספרות התלמודית ואפשר שיש להן קשר לאנשי קומראן. ראה:

I. Chernus, Mysticism in Rabbinic Judaism, Berlin - New York 1982, pp. 50 ff.

 

48 ייתכן, שכתובות על הגוף הידועות מן הספרות התלמודית, ככתיבת שם ה' מצד

אחד והאות תי"ו הקדומה - שצורתה צלב - בקרב ראשוני הנוצרים מצד אחר, רומזות

לכתובות דומות שכתבו אנשי קומראן על הגוף. ראה: J. Finegan, 'Crosses in

ראה עוד: מ' בר-אילן, .the Dead Sea Scrolls', BAR, V (1979), pp. 41-49

'חותמות מאגיים על הגוף בין יהודים במאות הראשונות לספירה', תרביץ, נז

(תשמ"ח), עמ' 50-37.

 

49 יש להזכיר בהקשר זה את מחבר מגילת המקדש שהיו לו כנראה יומרות גדולות

יותר. ראה: י' ידין, מגילת המקדש, א, ירושלים תשל"ז, עמ' 298 ואילך.

 

50 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים (תרגם א' שליט), ירושלים תשל"ג, עמ'

282.


 

מאמר זה הופיע בדפוס:

מ' בר-אילן, 'עולמם הסודי של אנשי קומראן וחכמים',

שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום, יא (תשנ"ז), עמ' 301-285.

 

הכתובת האלקטרונית של מסמך זה היא:

 

https://faculty.biu.ac.il/~barilm/sodot.html

 

   last updated: December 2007.