רעיון בחירת ישראל בתפילה היהודית

מאיר בר-אילן

 

מבוא

בחירת עם ישראל הינה אחד האדנים עליו מונחת האמונה היהודית החל מן המקרא, עבור למחשבת התנאים, וכלה בימינו אלה. אמונה צרופה זו מצאה את ביטויה בפסוקים לא מעטים, אך ללא השלכה אל עולם העשייה והמצוות.[1] כך, למשל, אומר דוד לה', היינו מתפלל (שמ"ב ז,כג-כד): 'ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ... ותכונן לך את עמך ישראל לך לעם עד עולם', וכו'. וכן אומר שלמה המלך אל ה', במעין תפילה (מל"א ג,ח): 'ועבדך בתוך עמך אשר בחרת', וכיוצא באלו פסוקים הרבה.

בחירת ישראל זו משתלבת בתפישת היסוד של עוד שתי בחירות אלוהיות: הבחירה בדוד והבחירה בירושלים. כך, למשל, בחנוכת המקדש אמר שלמה בשם ה' (מל"א ח,טז): 'מן היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל'. כהמשך ידוע לבחירות אלו יש לצרף את ירושלים 'המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם' (דברים יב,יא; יב,יד; יב,יח; ועוד). הרי כאן בחירת ישראל מכלל אומות העולם, בחירת דוד מכלל שבטי ישראל, ובחירת ירושלים מכל הערים בארץ ישראל. המעשים הנגזרים מבחירות אלו הם עלייה לרגל לירושלים (ולא למקום אחר), בחירת מלך מבית דוד (ולא מזרע אחר), ואפשר שבחירת ישראל גררה בעקבותיה את איסורי החיתון עם בני עמים אחרים (נחמיה ט,ב, ז).

רעיונות אלו בני תקופת המקרא יכולים להיחשב כמצויים ברקע של תפישת העולם של חז"ל, א כי, למעשה, המשמעות והחשיבות של בחירות אלו מצאו את ביטויין באופן קצת שונה בספרות התלמודית בהשוואה לקודמתה המקראית.[2] ועתה, לאחר הקדמה זו נסורה נא ונעיין ברעיו בחירת ישראל כפי שבא הוא לידי גילוי בתפילה היהודית.[3] הדיון ייפתח בקומראן, אחר כ ייסקרו התפילות במקדש קודם שחרב, ומשם נמשיך לעיין בברכות ובתפילות הידועות מן המאות הראשונות לספירה, הספרות התלמודית, וסדרי תפילה מהמקורות הבתר-תלמודיים.

א. בקומראן

 בתפילה דמוית 'תחנון' שנתגלתה בקומראן מובא רעיון בחירת ישראל, כמו גם בחירות אחרו באופן מפורט ביותר. וכך, בין היתר, כתוב שם:

                        רק בשמכה [ הז]כרנו ולכבודכה ברתנו ובנים שמתנו לכה לעיני כול הגוים כיא קרתה [ל]ישראל בני בכורי ותיסרנו כיסר איש את בנו...

כיא אותנו בחרתה לכה [לעם מכול ]הארץ על כן שפכתה אלינו את חמתכה [ואת קנא]תכה...

            (השלם: שמת)... מ[ש]כנכה...מנוחה בירוש[לים העיר אשר בח]רתה בה מכול הארץ להיות[ שמכ]ה שם לעולם כיא אהבתה את ישראל מכול העמים

ותבחר בשבט יאודה ובריתכה הקימותה לדויד להיות כרעי (קרא: כרועה) נגיד על עמכה וישב על כסא ישראל לפניך.[4]

 משמע, אפוא, שדווקא בשל הבחירה האלוהית סובל עם ישראל, שכן, כנוהג העולם, כועס אדם על בנו דווקא, וכיוון שה' בחר בישראל להיות לו לבן, נענש עם ישראל בשל התנהגותו (כבעמוס ג,ב). בהמשך הדברים ניכר שנתאחדו בחירת ישראל, ירושלים ודוד בקומראן, ממש כפי שנודע הדבר מן המקרא. והנה, רעיון בחירת ישראל מופיע בתפילה אחרת מקומראן.

 בין התפילות שהיו נאמרות מידי בוקר בין יושבי קומראן מוצאים אנו: 'ובצאת השמש להאיר על הארץ יברכו וענו ואמרו: 'ברוך אל ישראל אשר בחר בנו מכול הגוים', וכו'.[5] לא כאן המקום לעמוד על המשתמע מכלל התפילות שבאותו קטע, אך די לעמוד על כך כי עם הזריחה התפללו אנשי קומראן במטבע ברכה הדומה לתפילה המסורתית: 'אשר בחר בנו מכל העמים', ברכת התורה הנדונה להלן.

 כיוצא בכך במגילת מלחמת בני אור בבני חושך 9,10, במהלך הטכס שלפני היציאה למלחמה אומרים (הכהנים): 'ומיא כעמכה ישראל אשר בחרתה לכה מכול עמי הארצות'. כלומר, הלוחם היוצא לקרב מתחזק בכך שמזכירים לו כי הוא שייך לעם נבחר.

 דומה כי האופי הכיתתי של אנשי קומראן מוצא את ביטויו בתפילה הכלולה במגילת ההודיות 23,15:

            ואני ידעתי כיא לא ישוה כול הון באמתך, ואויתי לבוא בעדת קודשך, ואדעה כי בם בחרתה מכול, ולעד הם ישרתוך.

 הרי כאן לא בחירת כלל ישראל, כי אם בחירת האל בכת בלבד, בחירה מתוך כלל ישראל, או כלשון אנשי הכת (הודיות 13,2): 'בחירי צדק'. תפישה זו של בחירה פרטית מתגלה במקום נוסף במגילת ההודיות (21,17), שם אומר המתפלל: 'ואני הבינותי כי את אשר בחרתה [תתם] דרכו'.[6] כללו של דבר, אנשי קומראן ציינו את הבחירה של עם ישראל, אך יחד עם זאת הי מודעים לבחירתם המיוחדת על ידי האל, ולא מן הנמנע כי בחירת האל בהם נבעה מבחירתם המיוחדת שלהם באל.

 ב. במקדש

 מסכת יומא מוקדשת ברובה הגדול לתיאור עבודת המקדש ביום הכיפורים. במהלך העבודה, היה הכהן הגדול קורא בתורה, ולאחר מכן היה מברך. התנא במשנת יומא ז,א מלמדנו כך:

...ומברך עליה שמונה ברכות: על התורה, ועל העבודה, ועל ההודאה, ועל מחילת העון, ועל המקדש בפני עצמו, ועל ישראל בפני עצמן, ועל ירושלים בפני עצמה, ועל הכהנים בפני עצמן, ועל שאר התפלה.

משנה זו מצאה את ביאורה בברייתא שהובאה בירו' יומא פ"ז ה"א, מד ע"ב:

על התורה          - 'הבוחר בתורה'

על העבודה        - 'שאותך נירא ונעבוד'

על ההודייה       - 'הטוב לך להודות'

על מחילת העון  - 'מוחל עונות עמו ישראל ברחמים'

על המקדש        - 'הבוחר במקדש', ואמר רב אידי 'השוכן בציון'

על ישראל          - 'הבוחר בישראל'

על הכהנים        - 'הבוחר בכהנים'

על שאר תפלה    - 'ותחינה ובקשה שעמך ישראל צריכין להיוושע לפניך

בא"י שומע תפילה'.

 סדר תפילה זה היה נאמר לא רק בפי הכהן הגדול ביום הכפורים, כי אם גם בפיו של המלך שהיה מברך כך בפרשת 'הקהל', במוצאי שביעית כפי שמפורש הדבר בסוטה ז,ח. מכל מקום, לפנינו קובץ ברכות שהיה מתברך במקדש, ובו שתי ברכות אשר זרותן עשויה להעיד על קדמותן, וממילא על קדמותו היחסית של כל הקובץ.[7] לנדון כאן אין זה משנה אם היתה ירושלים מתברכת, כנוסח שבמשנה, אם לאו, כחלק מן הגירסאות, וכתנא בברייתא.[8] ברור כי קובץ הברכות שבירך הכהן הגדול כלל בחירה בתורה, במקדש, בישראל ובכהנים, וכפי שעוד תתברר להלן התפילה המסורתית, ניתן לראות בברכות אלו את חוליית המעבר מן ה'בחירה' המקראית: ישראל, ודוד, וירושלים, אל התפילה המסורתית הכוללת אף את בחירת התורה.[9]

 עניין הבחירה בכהנים טעון בירור. אכן, נראה כי הבחירה בכהנים נסמכת על הכתוב בדברים יח,ה: 'כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים'. ראוי להשוות את הבחירות כאן לנוסח ה'תפילה' שהובא בבן-סירא נא,כא ואילך, שם משבח החכם את ה' בליטאניה דמויית תהלים קלו. בין היתר, אומר המתפלל: 'הודו לבונה עירו ומקדשו - כי לעולם חסדו... הודו לבוחר בבני צדוק הכהנים... הודו לבוחר בציון...'. הרי שכאן התייחדה הבחירה מכלל הכהנים אל ענף אחד בלבד של משפחה זאת, דבר המלמד על השלטון במקדש בימיו של בן סירא, לערך במאה השלישית לפני הספירה.[10] עם זאת, אין לדעת בבירור אם אכן התפללו במקדש על פי מזמורו של בן סירא, וזאת על אף הדמיון הספרותי של המזמור לתפילת שמונה עשרה - מבחינת התוכן, וקצת גם בשל הצורה - דמיון אשר גרם לחלק מהחוקרים לראות במזמור זה מעין 'תקדים' לתפילת שמונה עשרה.

 כללו של דבר, במאה הראשונה לספירה, בעבודת המקדש - כהן גדול ביום הכפורים, ומלך ב'הקהל' - היו מציינים בברכותיהם כמה בחירות שבחר ה', ובהם הבחירה בישראל. אפשר שדוגמאות שונות מעין תפילה זו היו קיימות במקדש כמה מאות שנים קודם לכן, אף אם אי אפשר לראות בבן סירא ראייה החלטית לכך.[11] נבוא, אפוא, עתה לעיין בתפילה היהודי המאוחרת יותר, זו שהתקבלה ברובה להיות נוסח התפילה עד ימינו.

 ג. בתפילות התלמודיות והבתר-תלמודיות

 (1) מקום בולט תופש רעיון בחירת ישראל בברכת התורה. בברכות יא ע"ב הובאו כמה נוסחאו של ברכת התורה.[12] כתוב שם:

מאי מברך? אמר ר' יהודה אמר שמואל: 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה', ור' יוחנן מסיים בה הכי: 'הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתיך'... ורב המנונא אמר: 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה'. אמר רב המנונא: 'זו מעולה שבברכות'. הלכך לימרינהו לכולהו.

 מה העילוי אותו מצאו בברכה זו בהשוואה לקודמותיה? הווי אומר, שאיחו כאן את רעיון נתינת התורה עם בחירת ישראל. ואכן, כך הוא נוסח ברכת התורה: 'בא"י אמ"ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, בא"י נותן התורה'.[13]  מצירופן של שתי מטבעות ברכה שונות ניתן ללמוד על ההגיון הפנימי המאחד אותן, כלומר, נראה כי הבינו המתפללים שמשמעות בחירת ישראל היא נתינת התורה, ונתינת התורה היא בחירת ישראל.[14] דומה, על כן, כי הו"ו שב'ונתן לנו תורת אמת', אינה ו"ו מוסיפה, אלא ו"ו מפרשת. כלומר, ה' בחר בנו מכל העמים. כיצד? בכך שנתן לנו תורת אמת.

 (2) על ברכת התורה יש לצרף את הברכה המתבקשת כאן, היא ברכת 'אהבה' הנאמרת לפני פרשת שמע. המתפלל מסיים ואומר: 'כי אל פועל ישועות אתה, ובנו בחרת מכל עם ולשון... בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה'.[15] והנה, בירו' ברכות פ"א ה"ח, ג ע"ג, בדיונה של הגמרא ע אודות הברכה האחת שבירכו במקדש קודם לאמירת 'שמע ישראל', מובא: 'מה בירכו? רב מתנה אמר בשם שמואל: זו ברכת התורה'. מסורת זו הובאה בשינוי קל בתלמוד הבבלי שם יא ע"ב: 'הכי אמר שמואל: "אהבה רבה"'. לאמור, הברכה הקודמת ל'שמע' ונפתחה ב'אהבה רבה' נקראה 'ברכת התורה', ולא בכדי, שכן העיון בברכה מגלה כי עיקרה הוא 'בחירת ישראל', ותוכנה הפנימי כולל, בין היתר, שמירת התורה, כיאה למיקומה קודם 'שמע ישראל'.[16] כלומר לפנינו נתינת תורה ושמירתה, רעיון המאוחה עם בחירת ישראל. העד לכך כי עיקר הברכה הוא רעיון בחירת ישראל אינו דווקא הפועל בברכה 'הבוחר בעמו ישראל באהבה', שהרי בערבית הברכה נחתמת ב'אוהב עמו ישראל'.[17] מה שמלמד על שיוויון המושגים 'בחיר ישראל' ו'מתן תורה', כפי שנתפשו בתפילה, הוא הקשר ההדוק בין רעיונות אלו כפי שבוטא על ידי המתפללים. המתפלל אומר: 'אהבת עולם אהבתנו... אב הרחמן... תן בליבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה'. לאמור, אהבת ה' לעמו באה לידי ביטוי בכך שהוא נתן לו את התורה, הוא מלמד את התורה לעמו, ועל עמו מוטלת החובה לשומרה ולקיימה.[18] הואיל ורעיון זה בא בברכת בחיר ישראל, הווי אומר כי בחירת ישראל באה לידי ביטוי בנתינת התורה לישראל ובשמירת התורה על ידי ישראל.

 (3) בברכת ההפטרה, קודם לקריאה בנביאים, אומר המברך כך: 'בא"י אמ"ה אשר בחר בנביאים טובים, ורצה בדבריהם הנאמרים באמת, בא"י הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת וצדק'.[19] לאמור, לפנינו ברכה הדומה בתוכנה לברכת התורה, אך שונה בהיותה כוללת 'בחירות' נוספות, וייתכן כי היתה לכך משמעות פולמוסית, כנגד השומרונים שלא האמינו באמיתות תורת הנביאים.[20] לפי ברכה זו הבחירה היא בנביאים, בתורה, במשה ובישראל. כלומר, ברכה 'ארוכה' הכוללת מספר נושאים המתקשרים כולם לאותו עניין, בחירת ישראל, המתלווה לבחירות נוספות בדומה למסורת התפילה הידועה עוד מהמקדש.

 (4) רעיון בחירת ישראל מצוין, לא כברכה כי אם כפרוזה, בקדושת היום של שבת, כמו גם בקדושות היום של המועדים, אלא שהעניין מופיע בנוסח שונה. בשחרית של שבת אומר המתפלל (נוסח אשכנז):

            ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות          ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים

וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים

כי לישראל עמך נתתו באהבה          לזרע יעקב אשר בם בחרת

אמנם, אין לדעת מתי בדיוק חובר קטע זה, אך דומה כי עיצובו הספרותי והלשוני, כמו גם הימצאות הקטע בעדות השונות רומז לתקופת התלמוד.[21] לכאורה נדמה שהפועל 'נתתו' מוס על השבת המוזכרת בקטע שלפני כן: 'וביום השביעי שבת וינפש', ואולם, אפשר שפסוק זה אינו אלא סיומו של הקטע הקודם, כשם שקטעים אחרים בתפילה מסתיימים בפסוק. אם כן, אפשר שלפנינו קטע עצמאי אשר רק לאחר שהוכנס למקומו קיבל הוא את המשמעות של שבח על השבת. ואולם, לא מן הנמנע כי במקורו היה קטע זה חלק מתפילת שבח והודיה על התורה (ואולי גם על ארץ ישראל והשבת), אשר בדומה ל'אהבת עולם' סמוכה אצל נתינה, אהבה ובחירת ישראל.[22]

ראוי להעיר כי קטע זה, בשינויי נוסח קלים, אינו בא במנהג תימן בשחרית של שבת, כי אם במוסף, וללא כל חיבור אל התפילה הקודמת לו.[23] ברכת קדושת היום נפתחת ב'למשה צוית' לאחר מכן בקשת 'יהי רצון' המסתיימת: 'כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך'. הסופר הדגיש את המלה הראשונה 'לא' באדום, וכתבה באותיות גדולות יותר, מפני שראה בקטע שלפנינו עניין חדש:

 

לא נתתו אלוקינו לגויי הארצות   ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים

גם במנוחתו לא ישכנו ערלים

לבית ישראל נתתו                      זרע ישורון אשר בם בחרת

 ברור, אפוא, ממקומו ומצורתו של קטע זה העוסק בנתינה ובבחירה כי אין לו שייכות לתפילת 'ישמח משה', אף כי קשה לדעת מה היה 'מקורו' של הקטע.[24]

(5) נבוא עתה לעיין בנוסח אחר של רעיון הבחירה המופיע בקדושת היום שבכל תפילות העמידה של ימים טובים וימים נוראים. תפילה זו ידועה לראשונה מעולא בר רב (לערך מראשית המאה הרביעית), ופותחת במלים: 'אתה בחרתנו מכל העמים', וכו'.[25] התפילה נאמר בשווה במועדים: ערבית, שחרית ובמוסף (שלא כבתפילות השבת),[26] והיו מנהגים בהם נאמר התפילה אף בשבת, אלא שנמצא הסבר על פיו אין לומר 'אתה בחרתנו' בשבת.[27]

ובכן, הברכה האמצעית ברגל, היא קדושת היום, נפתחת ברעיון בחירת ישראל: 'אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות, וקדשתנו במצותיך, וקרבתנו מלכנו לעבודתך', וכו'.[28] נראה כי הו"וים שראשי הפעלים לא נועדו להוסיף, כי אם לפרש כלומר, הבחירה היא אהבה, היא הרוממות, היא הקדושה, היא ההקרבה לעבודת ה', קרי: מתן תורה. ואין הבדל גדול בין מסקנה זו לבין הקשר בין פתיחת הברכה לחתימתה, שאף מכאן ניתן ללמוד על כוונת המתפללים. לאמור, 'אתה בחרתנו' נחתמת בברכה 'מקדש ישראל והזמנים', ומכאן שבחירת ישראל נתפשה בעיני המתפללים כהקדשת העם והזמן על ידי ה'.[29]  אמנם, רעיון הבחירה 'כלול' כאן בברכה, ובעל תפקיד משני, ומן החתימה ניכר כי עיקר עניינה של הברכה הוא קדושת הזמנים וישראל. ואולם, ברור כי לא ב'מקרה' חדר רעיון הבחירה לכאן, לאמור, הקירבה שבין רעיונות בחירת ישראל מזה וקדושת ישראל (והזמנים) מזה, היא שהביאה לאיחויים של שני הרעיונות האלו.[30]

דומה כי ניתן להראות שקשריה של ברכת קדושת היום עם בחירת ישראל החלו עוד במקדש. התנא בסוטה ז,ח מלמד כי המלך היה מברך 'במוצאי יום טוב הראשון של חג' כשם שבירך הכהן הגדול ביום הכיפורים, 'אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון'. כלומר, המלך בירך במקדש בקובץ של ברכות: על התורה, ועל העבודה, ועל ההודיה, ועל קדושת הרגל, ועל המקדש, ועל ישראל, ועל הכהנים, ועל שאר התפלה'.[31] אם כן, הרי שכבר במקדש נסמכה קדושת היום ('ש רגלים'), לבחירה במקדש, בישראל ובכהנים. ואולם, במקדש הופיעה בחירת ישראל כברכה נפרדת הסמוכה לברכת קדושת היום, בעוד שבקדושת היום שהתקבלה בנוסח המסורתי מופיע רעיון הבחירה ככלול וכמשני לקדושת היום.

 (6) בחירת ישראל מופיעה עוד במקום 'מקביל' לתפילה הקודמת, בקדושת היום של מוסף ראש חודש. המלים המסיימות את הברכה האמצעית הן: 'כי בעמך ישראל בחרת מכל האמות, וחקי ראשי חדשים להם קבעת'. הרי שוב, בחירת ישראל כלולה בתפילת העמידה, לא כברכה כי אם בפרוזה.

 כיוצא בכך מוזכר רעיון הבחירה בקדושת היום של ראש-חודש החל בשבת. נוסח ספרד בתפילה הוא: 'אתה יצרת עולמך מקדם כלית מלאכתך ביום השביעי, בחרת בנו מכל עם, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות', וכו'.[32] לאור האמור לעיל על ברכת קדושת היו במוסף של חג, נראה כי רעיון הבחירה, ולוא גם כמשני, היה מקובל להיאמר במוסף (אולי אף של שבת), ברוב קהילות ישראל.

 (7) אחר שנוכחנו לדעת כי ב'קדושת היום' שבעמידת שבתות וימים טובים נכלל רעיון בחיר ישראל, הרי שאין זה מפליא כי רעיון זה הגיע גם ל'קדושת היום' הנאמרת על היין, ואף הפעם לא כברכה מנוסחת, כי אם מלים בפרוזה. בקידוש ליל שבת נוסח הברכה הוא: 'בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו, ורצה בנו, ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו... כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים, ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו, בא"י מקדש השבת'.[33] הוו אומר, רעיון בחירת ישראל כלול בקדושת השבת, ונראה כי זיקתם ההדדית של הרעיונות מלמדת שבחירת ישראל אינה מתגלה אלא בשמירת המצוות בכלל, והשבת בפרט.

 (8) יתר על קידוש שבת מוצאים אנו בברכת קידוש לשלוש רגלים שם מובאת ברכת בחירת ישרא במפורש: 'בא"י אמ"ה אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון, וקדשנו במצותיו, ותתן לנו ה' אלוהנו באהבה מועדים לשמחה... כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים... בא"י מקדש ישראל והזמנים'. הרי כאן ברכה 'ארוכה' הנפתחת בבחירת ישראל, כמו ברכת התורה, ומסתיימת בקדושת היום. לאמור, נתלכד רעיון בחירת ישראל עם מתן תורה או עם קדושת הזמנים (וקבלת המצוות), הואיל וכך נתפסה בחירת ישראל: שמירת התורה והמצוות.

 אכן, נוסח פרס לקידוש בליל פסח שונה בנושא שלפנינו באורח משמעותי. במקום הברכה על בחירת ישראל, באה הברכה: 'בא"י אמ"ה אשר קדשנו מכל עם ורוממנו מכל לשון בחר בנו ויגדלנו... כי בנו בחרת... בא"י מקדש ישראל והזמנים'.[34] לעניין שלפנינו אין צורך לדון בבעייה ההילכתית של ההרחבה הפיוטית בקידוש, אלא להפנות את תשומת הלב למעמדה השונה של בחירת ישראל בקידוש שלפנינו. בקידוש זה אין בחירת ישראל במטבע ברכה כנושא ראשי, כי אם משולבת כנושא משני בלבד בתוך ברכה ארוכה הפותחת ומסיימת בקדושת ישראל. הווי אומר, היו קהילות בהן הוכנסה בחירת ישראל לקדושת היום באופן חלקי, בפרוזה, בעוד שהנוסח שהתקבל בכל קהילות ישראל משקף מצב (אולי מאוחר מן הקודם), בו רעיון בחירת ישראל נקבע כמטבע הברכה הפותחת, בחירת ישראל המובילה אל, ומבטאת את קדושת ישראל.

 הר כאן סוגים שונים של איחויים של שני רעיונות: קדושת היום ובחירת ישראל. או שרעיון הבחירה כלול בקדושת היום וישראל (כבנוסח פרס), או שהוא פותח את הברכה הארוכה המסתיימת בקדושת הזמנים (קדוש לרגלים), או ששתי הברכות באות בסמוך זו לזו מבלי להגיע לכלל איחוי מלא (כבמקדש ברגל).

 (9) בסדר תפילותיהם של בני ארץ ישראל נמצאה ברכת בחירת ישראל במקומות נוספים, ובמטבעות ברכה המנוסחות בלשון מטאפורית.[35] אמנם, אין ברכות אלו ידועות מן המקורות התלמודיים, אך רק בשל עובדה זו אין ללמוד כאילו מאוחרות הן. כך, למשל, ברכת התורה היתה נאמרת בלשון זו: 'בא"י אמ"ה אשר בחר בעדרי צאנו והודיעם דרכי רצונו, בא"י נותן התורה'.[36] הרי לפנינו וורסיה חדשה לברכת התורה. שוב נצמדת בחירת ישראל למתן תורה אלא שבמקום לומר 'אשר בחר בנו, קרי: בישראל, מכל העמים', אמר המתפלל: 'אשר בחר בעדרי צאנו', ואין זו אלא לשון פיוטית על דרך לשון הנביאים שנמשלו ישראל לצאן.[37]

 (10) נוסח אחר של ברכת התורה שמקורו, כנראה, בתפילת בני ארץ ישראל מוסיף ברכה לאוצר הברכות שעניינם בחירה.[38] ברכת התורה לשמחת תורה, ברכה אותה אומר החזן, נפתחת כך 'בא"י אמ"ה אשר בחר באברהם ורצה ביצחק והנחיל תורה לשבטי ישורון... אשר בגלל אבות בנים גידל / ובעבורם תורה נתן', וכו'. הרי כאן ברכת התורה לה נצטרפה בחירת ישראל, אלא שרעיון זה נוסח לא כבחירת כלל האומה, כי אם כראשיתה של אותה בחירה, בחירת אברהם אבינו.[39] אכן, נוסח 'חדש' לפנינו, אך כבר ראינו כי רעיון הבחירה אינו בא לידי גילו בבחירת ישראל בלבד, כי אם גם בבחירת דוד, הכהנים, ועוד. המשכה של הברכה 'אשר בגלל אבות בנים גידל', מלמד, כנראה, כי ברכה נוספת התלכדה לברכת התורה והבחירה, לא לפני שנקפד ראשה כך שהיא איבדה את אופייה כברכה.[40]

 (11) מקום שונה בו מוזכרת בחירת אברהם, היא בברכת בתולים, אלא שכאן נסמכה בחירת אברהם לא לנתינת התורה, כי אם כברכה המסיימת ('ארוכה'), את 'אשר צג זוג / אגוז'.[41] ברכה זו היתה נאמרת על ידי החתן בשעת ראיית דם בתולים, או שנאמרה כצמודה לברכת היין והבשמים בשבת שלאחר החופה. בשל חוסר הצניעות שמצא בה הרמב"ם והגינוי שגינה אותה, נעלמה הברכה מן העולם, אף כי רק מאות שנים מאוחר יותר.[42] מכל מקום, עיון בנוסח הברכה מגלה את ההבדלים הבאים:

 

תשובת הגאונים[43]

לקוטי פרדס[44]

מחזור ויטרי עמ' 586

 

 

אשר צג זוג בגן עדן

שושנת עמקים

לבל ימשל זר במעין חתום.

על כן

אילת אהבים

 

 

 

שמרה בטהרה וחוק לא הפירה

 

ברוך

 

הבוחר בזרעו של אברהם.

ברוך אתה ה'

אלהינו מלך העולם

אשר צג אגוז בגן עדן

 

ואל ימשול זר במעין חתום.

על כן

איילת אהבים ויעלת חן

דדיה ירווך בכל עת

באהבתה תשגה תמיד

וזרע קדושים תן לה בשמחה

ובטהרה חוק לא הופרה

 

ברוך אתה ה'

אלהינו מלך העולם

הבוחר באברהם אבינו

ובזרעו אחריו.

ברוך אתה ה'

אלהינו מלך העולם

אשר צג אגוז בגן עדן

שושנת עמקים

בל ימשול זר במעין חתום.

על כן

 

 

 

זרע קדש

וחוק לא הופרה

 

ברוך אתה ה'

הבוחר באברהם אבינו

ובזרעו אחריו

מקדש בני ישראל.

 

 

לצורך הנדון כאן אין טעם לדון בפרטי נוסחיה של ברכה זו,[45] אלא להתייחס בעיקר לחתימות שעניינן בחירה.[46] ובכן, למרות השוני בחתימות הברכה בין הגירסאות השונות הצד השווה הוא שרעיון בחירת ישראל נוסח כבחירה באברהם, או בחירה בזרעו של אברהם, או בקדושת בני ישראל, או בכולם כאחד. משמע, אפוא, שראו המברכים רעיונות אלו כמשלימים אחד את השני, ויש לציין זאת במיוחד לאור האמור לעיל בקדוש של ליל שבת: 'בא"י אמ"ה אשר בחר בנו מכל עם... ואותנו קדשת מכל העמים... בא"י מקדש ישראל והזמנים'.[47]

 

(12) ברכה אחרת הטעונה עיון היא ברכת 'יוצר אור' לערבית של ראש השנה: 'בא"י אמ"ה אשר ביום ראש השנה בחר בשושנה, גם עטרם רצון כצנה', וכו'. הווי אומר, הברכה ה'ארוכה' של 'יוצר המאורות', במקום שתיפתח בברכת 'אשר בדברו מעריב ערבים', כדרך ערבית רגילה, נתחלפה בנוסח פיוטי של בחירת ישראל, העם אשר נידמה לשושנה.[48] טעמה של התלכדות זו ש 'בחירה' עם 'מאורות' זוקק הסבר, שכן אין קשר ישיר בין השתים. ואולם, הואיל והברכה הסמוכה ל'מאורות' היא בחירת ישראל, כאמור לעיל, יוצא אפוא שבמקום שיתלכד רעיון המאורות עם הבחירה כברכה הסמוכה לחברתה, נצטרפו שני רעיונות אלו לברכה אחת 'ארוכה', תוך ציון העובדה כי התפילה נאמרת בראש השנה.[49] בין כה וכה, לא היתה דעת הגאונים גאוני בבל, נוחה מנוסח שיש בו ייחוד ביחס לשאר ימות השנה, ועם התגברות מנהג בבל על קהילות בני ארץ ישראל נשתכח מנהג זה, כמנהגים דומים לו.[50]

 

(13) חשובה במיוחד לעניינינו היא ברכה אחת שנתגלתה בגניזה, ושבה ונמצאה במחזור ארם צובא (חאלב), ברכה שהיתה נאמרת לפני תפילת ערבית ליל שבת, ערבית סוכות וראש השנה, ומן הסתם אף באירועים מקבילים.[51] כמה נוסחאות היו לברכה זו שעיקרה: 'ברוך אתה ה אמ"ה אשר בחר בדוד עבדו ורצה בתהלתו ובשירי קודשו (או בנוסח ללא 'בתהלתו')... בא"י מצמיח (קרן) ישועה שלימה ובונה ירושלים'.[52] ברכה זו נאמרה קודם מזמור תהלים, מעי ברכת התורה, או ברכת ההפטרה והיותה ברכה 'ארוכה' מלמדת כי הבינו המתפללים את המונח 'מצמיח ישועה' או 'מצמיח קרן ישועה' כביטוי שהוראתו ביאת משיח בן דוד ממנו תצמח ישועה לישראל.

 

לאמור, לפנינו רעיון בחירת דוד במטבע של ברכה שאינה ידועה מן המקורות התלמודיים, ומקומה של ברכה זו קודם אמירת תהלים תואם בהחלט למיקומה של ברכת התורה קודם לקריאת שמע, ובחירת ישראל קודם הקריאה בנביאים.

 

(14) הברכה האחרונה בה מוזכר רעיון הבחירה, ואפשר שאחרונה היא בזמן חיבורה, היא הברכה על אמירת משנת שבת פרק ב': 'במה מדליקין'.[53] בנוסח שבגניזה מופיעה ברכה זו:

 

בא"י אמ"ה אשר בחר בח[כמים] ותלמידיהם [ונתן] להם תורה מהר סיני על [ידי] משה רבנו, וצוה אותם לקרא בתורה במשנה בתלמוד בהלכה, לקנות חיי שני עולמים, ובחר במשה רבנו מכל הנביאים... ואחריו בחר [ביהו]שו[ע] תלמידו ושב[עים] זקנים [ונביאים] וחכמים ותלמידיהם וצוה אותם בשמירות ש[בת] ובהדלקת הנר שלשבת. 'במה מדליקין', וג'.

 

הרי כאן בחירת חכמים שאינה אלא היבט נוסף של רעיון הבחירה, כפי שניתן לראות הן מהמשכה של הברכה המתייחסת לבחירת משה, והן מהברכות ה'מקבילות' בעלות הנוסח הקרוב.[54]  ואם בכל נוסחאות אלו אין די, כי אז ניתן לציין קטעים אחרים מן התפילה אשר אף להם זיקה לעניין בחירת ישראל בתפילה.[55]

 

סיכום

 

נוכחנו לדעת כי רעיון בחירת ישראל מופיע בכמה צורות, תפילות וברכות, בתפילה היהודית והמסורתית.[56] ראשיתן של ברכות אלו בקומראן ובמקדש, אף כי ברור שאת הרעיונות הנאמרים בהן יש לשלשל לימי בית ראשון. חלק מברכות אלו נעלם ברבות השנים, אך עדיין שגור רעיון זה בברכת התורה הנאמרת מידי יום, וכן בקדושת היום והקידוש בשבתות וימים טובים. פניה השונים של הברכה כפי שניכר הדבר מנוסחי הגניזה עשויים ללמד כי לא מעט נוסחאות-ברכה אבדו מאיתנו, ואפשר, על כן, שבחירת ישראל היתה נאמרת בתפילה המסורתית ביותר מקומות ממה שנדמה למתפלל כיום. נראה כי ריבוי גוונים זה בברכה משקף את דעת המתפללים שראו ברעיון בחירת ישראל מעין 'עיקר אמונה', ובכך יכולה הברכה שלפנינו להצטרף לברכות נוספות בעלות ריבוי פנים, שאף להן משמעות תיאולוגית של 'עיקר אמונה' כגון ברכת 'בונה ירושלים' וברכת 'יוצר האדם'.[57]

 



[1] על בחירת ישראל בתפישת ספרי המקרא, ראה: י' היינמן, 'בחירת עם ישראל במקרא', סיני, טז (תש"ח), עמ' יז-ל; נ"ה סרנה, 'המקורות המקראיים לתולדות תקופת המלוכה', א' מלמט, עורך, ההיסטוריה של עם ישראל: ימי המלוכה - היסטוריה מדינית, עם עובד תשמ"ב, עמ' 20-7, 220-217 (במיוחד: 16-15).

[2] מ"י קדושין, 'בחירת ישראל בדברי חז"ל', Proceedings of the Rabbinical Assembly of America, VIII (1941-1944), pp. 20- 25; B. W. Helfgott, The Doctrine of Election in Tannaitic Literature, New York 1954,; א"א אורבך, חז"ל - פרקי אמונות ודעות, מהדורה שלישית, ירושלים תשל"ו, עמ' 466 ואילך; א' הולץ, בעולם המחשבה של חז"ל, תל-אביב תשל"ט, עמ' 172-168; ב' אופנהיימר, 'מעמד הר סיני, הנבואה ובחירת ישראל בפולמוס חז"ל', מולד, ח (לא, תש"ם), עמ' -91 110; הנ"ל, 'תשובה למשיג', מולד, ט (לב, תשמ"ב), עמ' 241-238.

[3] ככל הידוע, הדיון היחידי בשאלה זו, עד כה, הוא: י' יעקבסון, נתיב בינה, א, תל-אביב תשכ"ד, עמ' 75-69, אלא שעיקרו של הדיון שם שרוי בעולם המחשבה, ולא בתפילה.

[4] M. Baillet, ‘Un Recueil Liturgique de Qumran, Grote 4: “Les Paroles des Luminaries”’, RevB, 68 (1961), pp. 195-250 (esp. p. 202 ff.) (=DJD, VII, p. 143). ראה על תפילה זו: מ' זהרי, 'תפילה ומזמור ממערות מדבר יהודה', מולד, יט (תשכ"א), עמ' 465-459; מ"ר להמן, מסות ומסעות, ירושלים תשמ"ב, עמ' 173-169. עוד על הבחירה בתחנון ראה להלן הע' 54.

[5] על קטע זה, ראה: L. H. Schiffman, ‘Liturgical Texts from Qumran Cave IV’, Proceedings of the Ninth World Congress of Jewish Studies, A, Jerusalem 1986, pp. 183-190; Joseph M. Baumgarten, ‘4 Q 503 (Daily Prayers) and the Lunar Calendar’, RevQ, 47 (1986), pp. 399-407.

[6] י' ידין, מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, ירושלים תשט"ו, עמ' 318. לבעיית הבחירה בכת, ראה: י' ליכט, מגילת ההודיות, ירושלים תשי"ז, עמ' 37-36. שימת הדגש של ליכט על הבחירה האישית זקוקה לתיקון לאור הטקסטים שהתפרסמו מאז, כגון הדברים שהובאו לעיל. השווה עוד לקטעים הקטועים מסרך היחד (י' ליכט, מגילת הסרכים, ירושלים תשכ"ה, עמ' 306-304), שם כתוב: 'בחרתה[ מ]בני א[ד]ם', וכן: 'בחרתה [בני] לוי לצאת...'.

[7]  שתי הברכות: 'שאותך נירא ונעבוד', ו'הטוב לך להודות' אינן עשויות במטבע של חכמים בברכות: 'פועל בבינוני (=תואר) + מושא'. הימצאותן של שתי הברכות בתפילת שמונה- עשרה: עבודה והודאה, הינה עדות נוספת על קדמותן, שכן, כנראה, דווקא בשל עתיקותן לא העזו לשנות אותן על מנת שייראו ככל יתר הברכות (וכן הדין עם ברכת 'האל הקדוש'). ראייה לכך אפשר לראות בנוסח בבל, נוסחנו, שהשמיט את ברכת העבודה בנוסח המוזר חסר המקבילות, לאמור, נסיון מאוחר ל'אחד' את מטבעות הברכה. ברש"י על ברכות יא ע"ב, בדבור המתחיל 'ועבודה', מובא: 'בשביל העבודה שעשו היו מברכין... "ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון", אי נמי "שאותך לבדך ביראה נעבוד"'. נוסח רב אידי: 'השוכן בציון', היה, כנראה, אבי הנוסח שלנו 'המחזיר שכינתו לציון', נוסח שהשתנה בעקבות הסתלקות השכינה מציון, קרי: חורבן המקדש. אפשר שבשל החורבן נמנעו אף מלומר 'הבוחר במקדש' או 'הבוחר בכהנים'. מכל מקום, יש לשים לב כי הנוסח השתנה מברכה בלתי 'תקנית': 'פועל בבינוני + תיאור מקום', לברכה שגרתית: 'פועל בבינוני + מושא + תיאור מקום' (ותיאורי פועל נוספים ידועים בברכות, כגון 'באהבה', 'ברחמים', 'לעד', ועוד).

[8] נראה כי במכוון השמיטו את ירושלים בברייתא על מנת להתאים את המספר 'שמונה' עם כלל התפילה. ברם, מסתבר כי היתה ירושלים מתברכת באותה שעה, כפי שניתן ללמוד מבן סירא נא,כא ואילך (ועל כך עוד להלן). אשר לבעייה הנובעת מקביעת המספר בראשונה, מספר שאינו תואם את המספר הסופי, ראה מקרה דומה בתענית ב,ב-ד: 'ומוסיף עליהן עוד שש... על השביעית הוא אומר', וכו'. אשר לקובץ בן שמונה ברכות, ראה עוד: מ' בר- אילן, סתרי תפילה והיכלות, רמת-גן תשמ"ז, עמ' 134 הע' 53, עמ' 167.

[9] אמנם, אין בחירת המקדש מוזכרת, לא במקורות הקדומים יותר, ולא במאוחרים יותר, אך נראה כי חורבן המקדש גרם לכך, מה גם שלדברי רב אידי כלל לא בירכו 'הבוחר במקדש', ואם כן, שאלת זרותה של הברכה כלל לא עלתה.

[10]  מ"צ סגל, ספר בן סירא השלם, מהדורה שניה, ירושלים תשל"ב, עמ' 3, שנה. בספר בן סירא - המקור, קונקורדנציה וניתוח אוצר מלים (מהדורת ז' בן-חיים), המילון ההיסטורי ללשון עברית, ירושלים תשל"ג, עמ' 65 הגירסה כאן היא 'הבוחר בבני צדוק לכהן', ואחת היא עבורנו.

[11] השווה עוד לכתוב שם מה,ד ביחס למשה 'בחר בו מכל [בשר]', ושם מה,טז ביחס לאהרן 'ויבחר בו מכל חי'. על הבחירה במשה ראה עוד להלן בברכת ההפטרה, ובברכה המקדימה את 'במה מדליקין' (להלן סמוך להערה 52).

[12] להלן מהדפוס. לשאלת הגירסה בגמרא, ולפירושי המפרשים, ראה: מ' מרגליות, הלכות הנגיד, ירושלים תשכ"ב, עמ' 82-81; ש' אברמסון, 'מתורתו של רב שמואל הנגיד מספרד', סיני, ק (תשמ"ז), עמ' ז-עג (במיוחד עמ' לא).

[13] מ' בלומנפלד, 'נוסחאות בברכת התורה', תגים, ב (תשל"א), עמ' 46-43.

[14] דוגמאות נוספות המדגימות כי התלכדות הברכות השונות אינה מקרית, אלא בעלת זיקה רעיונית באופן הדדי, ראה: מ' בר-אילן, 'ברכת "יוצר האדם" - מקומות הופעתה, תיפקודה ומשמעותה', LVI ,HUCA (1985), חלק עברי, עמ' ט-כז.

[15] במחזור ארם-צובא, ונציה רפ"ז (קד ע"א ריה ע"א), הובאו כמה הרחבות כאן, ובין היתר 'כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל עם ולשון, וקרבתנו מ{לכנו}) לשמך הגדול... וכתוב (תהלים קלה,ד) "כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו", בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה'. הווי אומר, הובא הנוסח שבקידוש, בשינוי קל, ונוסף פסוק בחתימה כבברכת המאורות. לכל הברכה, ראה: י"מ אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית (נערך והושלם בידי: י' היינימן, י' אדלר, א' נגב, י' פטוחובסקי וח' שירמן), תל אביב תשל"ב, עמ' 16-15.

[16] זהות הברכה לפני קריאת שמע עם הברכה לפני הקריאה בתורה מעלה את האפשרות כי בעבר היו המתפללים קוראים את שמע לא על-פה, כי אם מן המגילה, כספר תורה. כיצד? כגון שהמתפלל פתח את תפיליו, הוציא משם את הפרשיות, קרא בהן, אחר כך החזירן למקומן, ושב וקשר את תפיליו אל גופו. אם כך, הציווי לקרוא את שמע על-פה נבע מהתחשבותם של חכמים באותם רבים שלא ידעו לקרוא. אחר שהועתקה קריאת שמע מן הכתב אל האמירה על-פה, כבר לא היה צורך לפתוח את התפילין מידי יום. ברם, אין ראייה מובהקת לאמור כאן, והעניין צריך עיון.

[17] הקבלה זו של 'בוחר' בשחר לעומת 'אוהב' בערב, באותו מקום בתפילה מלמדת כי הבינו המתפללים כי ברכה אחת היא, למרות הפועל השונה שבהן. עוד יש להעיר כי לא תמיד נקבע שם הברכה על פי החתימה, במיוחד בברכה בה הפועל משמש כפועל-עזר, כגון בברכת 'הרוצה  בתשובה'. נמצא, אפוא, כי התואר 'באהבה' הכריע כאן שיהא שם הברכה 'אהבה', אף כי, לאמיתו של דבר, לפנינו 'בחירת ישראל' שאינה אלא 'מתן תורה'.

[18] לרעיון כי ה' מלמד תורה את עם ישראל, ראה: L. J. Liebreich, HUCA, 34 (1963), p. 169 n. 119.

[19] לראשונה ידועה ברכה זו ממסכת סופרים יג,ט. ברם, רק מכך אין להסיק על איחורה. מבנה הברכה דומה לברכת ההבדלה: 'המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך', וכו', היינו המתפללים נעזרו בפועל המרכזי 'בדל' כפי שהוא מופיע בתנ"ך (פסחים קד ע"א). נראה, על כן, שאף הברכה כאן עשתה שימוש בפעלי ה'בחירה' באופן דומה.

[20] שים לב לדגש הרב על המלה 'אמת' ו'נאמן' בברכה שלאחר ההפטרה, קטע בו נהג הציבור לעמוד כביטוי להצהרת אמונים. על הקריאה בהפטרה, ראה: י"מ אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, עמ' 131 ואילך. ראוי עוד להעיר כי גם מי שאינו מודה באופי הפולמוסי של הקריאה בהפטרה, יודה שיש לראות במנהג זה, כמו גם בברכות שהיו נאמרות במקדש, ביטוי של 'עקרון אמונה', שהרי השומרונים (ושמא אף כתות אחרות), לא הודו בקדושת המקדש, בקדושת כהני המקדש, ובבחירת ישראל (קרי: יהודים). מכל מקום, אין צריך לומר כי תלותו של מנהג הקריאה בהפטרה בימי שמד, שכן נראה כי תירוץ שווא הוא הנסמך על שמד מדומה, כדרך תירוצי שמד נוספים.

[21] לפנינו תקבולת בלתי מחורזת מעין 'אמת ויציב'. מבחינות אחרות דומה ההקבלה כאן: 'גויי הארצות / עובדי פסילים / ערלים', לתקבולת דומה ב'עלינו לשבח': 'גויי הארצות / משפחות האדמה'.

[22] ז' בער (סדר עבודת ישראל, דפוס צילום, תל אביב תשי"ז, עמ' 219), מפרש 'ולא נתתו - את יום השבת', וזאת בעקבות קודמיו, כגון ר' אברהם ברבי נתן הירחי, ספר המנהיג, מהד' י' רפאל, א, ירושלים תשל"ח, עמ' קנד. מכל מקום, ניתן להסמיך את התפילה לברכות ה ע"א: 'תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל... תורה וארץ ישראל והעולם הבא', ונדרשו מתנות אלו כך: 'ולא נתתה ה' אלוקינו לגויי הארצות (תורה); ולא הנחלתה מלכנו לעובדי פסילים (ארץ ישראל); וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים (עולם הבא, ושבת מעין עולם הבא היא); כי לישראל עמך נתתם באהבה, לזרע יעקב אשר בם בחרת'. כלומר, שינוי כינויי הגוף 'התאים' את הדרשה המקורית לנוסח המעובד שלפנינו, וצריך עיון. (השווה ל'שיפוץ' דומה בתפילות שבת: 'וינוחו בה / בו / בם', ועיין בט"ז על שו"ע או"ח, סי' רצב).

[23] להלן מתוך: תכלאל ירושלים (תרמ"ט), מהדורת ש' גרמי, פאכסמיליה, א, ירושלים תשמ"ח, פו ע"ב, והשווה שם פא ע"א. נוסח זה תואם (בהבדל דק מאד), לנוסח הרמב"ם. ראה: ד' גולדשמידט, מחקרי תפילה ופיוט, ירושלים תשל"ט, עמ' 206.

[24] נוסח אשכנז לאחר הקטע הנדון נמשכת התפילה שוב בעניין שבת, אלא שקיימים הבדלים בין הנוסחאות. בנוסח אשכנז אומר המתפלל (לאחר 'אשר בם בחרת'): 'עם מקדשי שביעי, כלם ישבעו ויתענגו מטובך', וכו'. בנוסח תימן (=הרמב"ם), התפילה נמשכת: 'חמדת ימים אותו קראת. אלקינו ואלוקי אבותינו רצה נא במנוחתינו'. בנוסח פרס אין קטע זה מופיע כלל, לא בשחרית ולא במוסף של שבת. עיין: ש' טל, נוסח התפילה של יהודי פרס, ירושלים תשמ"א, עמ' 71-68.

[25] ראשית התפילה (הקטועה, כמקובל במקורות התלמודיים), מובא ביומא פז ע"ב, ביחס לתפילת ערבית של יום כפור (אך אולי בתפילה אחרת): 'עולא בר רב נחית קמיה דרבא, פתח ב"אתה בחרתנו", וסיים ב"מה אנו מה חיינו", ושבחיה' (ועיין שם בחילופי הגירסה). הצורה הלשונית 'בחרתנו', פועל עם כינוי גוף חבור (שלא כבלשון חכמים), היא מסימני הארכאיזאציה שבתפילה (כמלה 'סלה', ועוד).

[26] שיוויון זה שבין התפילות בשחרית ובמוסף נותן חיזוק לדיעה כי לפנים בישראל לא היתה הבחנה בין שחרית למוסף, או אף שהתפללו תפילה אחת בלבד. כך היא שיטת ר' אלעזר בן עזריה בברכות ד,ז, וראה עוד: מ' בר-אילן, הפולמוס בין חכמים לכהנים בשלהי ימי בית שני, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוספיה, אוניברסיטת בר-אילן רמת-גן תשמ"ב, עמ' 66 ואילך.

[27] ר' אברהם הירחי, המנהיג (לעיל הע' 21), עמ' קנ: 'רשז"ל (=ר' שלמה יצחקי ז"ל) לא היה אומר "ישמח משה" והיה אומר "אתה בחרתנו", והיה מזכיר ואומר "שבתות למנוחה" כי לא היה יודע מה עניין לשבת "ישמח משה", ורבינו יעקב (תם) מנוחתו כבוד החזיר הדבר ליושנו' (וכן שם בעמ' קעו-קעז: 'אני אומר שגם ב"אתה בחרתנו" יש כעין "ישמח משה"... וצריך לומר "אתה בחרתנו"'). לכל העניין, ראה: נ' וידר, '"ישמח משה" - התנגדות וסנגוריה', ע' פליישר וי"י פטוחובסקי (עורכים), מחקרים באגדה, תרגומים ותפילות ישראל לזכר יוסף היינימן, ירושלים תשמ"א, עמ' עה-צט.

במחזור ויטרי, מהד' ש' הורויץ, א, נירנברג תרפ"ג, עמ' 105 מובא 'הסבר' לעניין: 'ויום טוב שחל להיות בשבת... אתה בחרתנו... דקיימא לן דלא אמרינן בחירה אי לא אתרחיש ביה ניסא כדאמרינן בפסח, משום דההיא שעתא אתרחיש ניסא דיציאת מצרים, וכיוצא בו. ושבת אינו נס אלא משום זכר לששת ימי בראשית שנח היוצר ביום השביעי. והאי נמי דמדכרינן בקידושין דשבת בחירא כד' "כי בנו בחרת", היינו משום יציאת מצרים דא'(מרינן) בסמוך לו'.

[28] מלים אלו קצת קרובות למדרש בתנחומא (כי תשא, ח): 'אמר לו (הקב"ה למשה): לפי שהם (בני ישראל) חביבין עלי מכל האומות, והם סגולתי, ובהם חשקתי, ובהם בחרתי'. הרי כאן חביבות, או אהבה, העולה בקנה אחד עם הבחירה עצמה.

[29] בברכות מט ע"א נדונה החתימה הכפולה 'מקדש ישראל והזמנים', והיא פורשה בגמרא: 'ישראל דקדשינהו לזמנים', וראה: מ' מרגליות, החילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל, ירושלים תרצ"ח, עמ' 151-150.

[30]  השווה עוד לנוסח מן הגניזה לעמידת שלוש רגלים. לאחר 'והשיאנו' (בנוסח שונה במקצת), מסיים המתפלל: 'כי בישראל עמך בחרת ואותנו קידשת ויום חג הסכות הזה באהבה ושמחה הנחלתנו ב' אתה ה' מקדש ישראל וחג הסכות ומועדי שמחה והזמנים והרגלים ומקראי קדש'. ראה: א', שייבר, 'סדור רבני המובא ע"י קרקסני', ספר זכרון לכבוד י"י גולדציהר, חלק עברי, בודפשט תש"ח, עמ' 40-27 (צוטט מעמ' 36, ובעמ' 38 הגירסא שונה במקצת); נ' וידר, התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב, א, ירושלים תשנ"ח, עמ' 242-252.

[31] על שם סוטה ז,ז. ראוי, כמובן, להשוות סדר זה של ברכות (בה התפילה חותמת, כעין 'שומע תפלה'), לסדר שהתקבל בתפילת העמידה בה קודמת ברכת התפילה לעבודה והודאה (כשברכת התורה כלל אינה מופיעה בעמידה, אלא כברכה 'עצמאית').

[32] בנוסח אשכנז: 'כלית מלאכתך ביום השביעי, אהבת אותנו ורצית בנו'. על כך, ועל מסורות נוספות בתפילה: 'שבת קדשך לעמך נתת, יום מנוחה לבחיריו'. ראה: ז' בער, סדר עבודת ישראל, עמ' 238.

[33] בעקבות המקובלים הושמטו המלים: 'כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים', או שמלים אלו מובאות בסוגריים. ברם, ההשמטה לא נבעה מהתנגדות תוכנית, כי אם מרצון להקפיד על מספר מסוים של מלים. ראה: ז' בער, סדר עבודת ישראל, עמ' 198 (קרי: הנומרולוגיה כקנה-מידה לידיעת הנוסח האמיתי).

[34] טל, נוסח התפילה של יהודי פרס, מבוא עמ' כ, עמ' 117-114. נוסח זה היה מוכר לרס"ג והוא התיר לאומרו. עיין בסידור רב סעדיה גאון, מהד' י' דודזון, ש' אסף וי' יואל, ירושלים תש"א, עמ' קמא-קמג.

[35] בסדר התפילה הרגיל מעטות הן, באופן יחסי, מטבעות ברכה מפויטות, כגון: 'מציב גבול אלמנה', 'משמח ציון בבניה', 'מצמיח קרן ישועה', או 'פורס סוכת שלום', ויש בכך כדי ללמד על המיוחדות שבברכות אלו.

[36] מתוך: ש' אסף, 'מסדר התפילה בארץ ישראל', י' בער ואחרים (עורכים), ספר דינבורג, ירושלים תש"ט, עמ' 130-116, במיוחד עמ' 123 ואילך.

[37]  דימוי זה מופיע בכמה מקומות, כגון: יחזקאל לו,לז-לח; תהלים עד,א; עט,יג; ק,ג; ועוד.

[38] להלן מתוך: מ' זולאי, לחקר הסידור והמנהגים', ספר אסף - קובץ מאמרי מחקר מוגש לכבוד הרב פרופ' ש' אסף, מ"ד קאסוטו ואחרים (עורכים), ירושלים תשי"ג, עמ' 315-302, הציטוט מעמ' .312

[39] ואכן, הרעיון נאמר בתפילה (כיום), בציטוט מנחמיה ט,ז-ח: 'אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם ושמת שמו אברהם... וכרות עמו הברית לתת את הארץ... לתת לזרעו'. כיוצא בזאת הוא הפסוק הנאמר בראשית התפילה (דה"א טז,יג = תהלים קה,ו): 'זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו'.

[40] על ברכה זו, ראה: מ' בר-אילן, סתרי תפילה והיכלות, עמ' 111, 128. שים לב כי הפועל 'גידל' כאן משמש כתחליף ל'בחר', לאמור: 'אשר בחר בבני ישראל בגלל האבות'.

[41] על נוסחאות הברכה ודברי הגאונים בה, ראה: ב"מ לוין, אוצר הגאונים -כתובות, ירושלים תרצ"ט, התשובות, עמ' 14 ואילך; ל' גינצבורג, על הלכה ואגדה, תל אביב תש"ך, עמ' 182; מ' מרגליות, החילוקים, עמ' 161 (לדעתו, מקור הברכה הוא בארץ ישראל); ח"מ הורוביץ, תוספתא עתיקתא, ה, פרנקפורט ענ"מ תר"ן (ברייתא דמסכת נידה), עמ' 8, 41; תשובות הרמב"ם, מהד' י' בלאו, ב, ירושלים, תש"ך, עמ' 366-364; שם, ג, מהדורה שניה, ירושלים תשמ"ו, עמ' 128; י' שציפנסקי, הדרום, כד (תשכ"ז), עמ' 174; תשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם, מהד' א"ח פריימן, ירושלים תרצ"ח, עמ' 134: '...וחתימתה "הבוחר בזרעו של אברהם", אין לה עיקר ואסור לברכה, וגם במצרים אמרו אותה ונתבטלה, ורוב המשחקים האלה הם תקנת החזנים שאינם מבדילים בין מה שמותר ומה שאסור'. עיין: A. Marmorstein, ‘The Jewish “Blessing of Virginity”’, JJS, 1 (1948), pp. 33-43; ש' אברמסון, 'להקים שם', קרית ספר, סא (תשמ"ו-תשמ"ז), עמ' 174-171.

[42] ניתן לראות את השתלשלות אמירת הברכה כך: ראשיתה של הברכה, כנראה, היה על דם הבתולים (כברכות ראייה!). ברם, בשל הגנאי שמצאו בכך, כפי שכותב הרמב"ם בפירוש, העתיקו את אמירת הברכה לשבת, וברוב-עם, על מנת לנתק את הברכה מן העשייה הלא צנועה. בסופו של דבר, אף מנהג זה נמצא בלתי כשר (מה עוד שאין הברכה כתובה בתלמוד), ועל כן אסר הרמב"ם לאומרה. נראה כי לפנינו תהליך של עידון אשר דוגמתו ניתן לראות בפירושי חכמים על דברים כב,יז: 'לא מצאתי לבתך בתולים... ופרשו השמלה לפני זקני העיר'. מעשה זה פורש בספרי על דברים רלז, מהד' פינקלשטיין, עמ' 269: 'ופרשו השמלה - יחוורו דברים כשמלה. זה אחד מן הדברים שהיה רבי ישמעאל דורש מן התורה במשל'. כלומר, בוטל המעשה, מן הסתם, בשל חוסר הצניעות שמצאו בכך.

הברכה היתה נאמרת באשכנז עדיין במאה הט"ו (ר' יוסף בר' משה מינסטר, לקט יושר, מהד' י' פריימאן, ברלין תרס"ג, עמ' 46), ומצויה אף במחזור ארם-צובא, ונציה רפ"ז, קצד ע"א: 'והחתן הרואה דם בתולים מברך', וכו', וכאן מובאת הברכה בנוסח הקרוב לנוסח שבמחזור ויטרי. כפי הנראה, הופיעה הברכה בסידור בפעם האחרונה בסידור תפלת ישרים [סדר ותפלה כמנהג ספרדים] אמשטרדם ת"ק, א, פז ע"א. הכותרת לברכה היא: 'החתן הרואה דם בתולים מברך', ולאחר מכן באותיות קטנות: 'ברכה זו לא נמצא בתלמוד וגם לא נזכרה בדברי הרמב"ם ז"ל לכן מי שרוצה לאמרה יאמרנה בלי שם ומלכות'. ראה: י' דוידזון, אוצר השירה והפיוט, ב, ניו יורק תרפ"ט, עמ' 63 [ב,1433].

[43] תשובות הגאונים מהד' א"א הרכבי (זכרון לראשונים וגם לאחרונים, א, ברלין תרמ"ז, דפוס צילום, ירושלים תשכ"ו, עמ' 230), סי' תלח. הגאון נשאל על 'אשר נטע גנת אגוז בגן עדן', ומשיב 'ואנן הכין שמענה והכין אמרין לה: אשר צג זוג', וכו' (ופשוט שהשמטת שם ה' נעשתה במכוון על ידי הסופר כבברכות אחרות). גירסת ה'זוג', ולא ה'אגוז' המפורסמת הימנה, מתועדת אף בהלכות גדולות באחד מנוסחי הגניזה: אנ"צ רות, סורא, ב (תשט"ו-ז), עמ' 282 (אינו מצוין בהלכות גדולות מהד' ע' הילדסהיימר, ב, ירושלים תש"ם, עמ' 226); חידושי ר' יהודה אלמודרי על הרי"ף בתוך: המזכיר, יג (תרל"ג), עמ' VII; ש"ח קוק, עיונים ומחקרים, ב, ירושלים תשכ"ג, עמ' 361-360; ועיין עוד בסדור רב סעדיה גאון, עמ' צח.

[44] לקוטי הפרדס, אמשטרדם תע"ה, ב ע"א: 'ברכת בתולים לברך החתן בליל זיווגו עם הכלה, ואומר כך: 'בא"י', וכו' (הברכה בקטע קטן שאינו מופיע בספר הפרדס, מהדורת ח"י עהרענרייך, בודפשט תרפ"ד, עמ' א).

[45] נוסח לקוטי הפרדס: 'אילת אהבים... באהבתה תשגה תמיד', אינו אלא הבאת פסוק ממשלי ה,יט. הבאת הפסוק בכלל, וללא ציונו במלת הקדמה 'שנאמר' (או מלה דומה), בפרט, מלמדים על נוסח עתיק. אגב, פסוק זה מובא גם בטקס הנישואין הקראי, ראה: סדור התפלות כמנהג הקראים, ד, רמלה תשכ"ד, עמ' 58.

[46] הברכה הפותחת 'אשר צר זוג בגן עדן' נראית נוסח חליפי לברכת 'אשר יצר את האדם', ו'אשר יצר את האדם הראשון' (עיין במאמרי המצוין בהע' 13), מעין האמור בברכות הנישואין 'כשמחך יצירך בגן עדן מקדם'. מבחינת התוכן (הקשה בכל מקרה), נראה נוסח 'זוג' עדיף על נוסח 'אגוז', שכן ראשית הברכה ביצירת אדם וחווה, וסופה בבחירת אברהם וזרעו אחריו, תיאור בעל משמעות. נוסח זה מקביל בתוכנו לפסחים י,ד: 'מתחיל בגנות ומסים בשבח', ובהגדה של פסח: 'מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו (=אדם וחווה)... ועתה קרבנו המקום לעבודתו' (=בחר באברהם ובזרעו). לפיכך, ברכת 'אשר צג זוג' ברכת הודאה ושבח היא כברכת השיר בהגדה. לעומת זאת, הנוסח 'אשר צג אגוז' מחוסר משמעות הוא, הן בפני עצמו, והן בהקשרו עם המשך הברכה. על קדמות איזכור אדם וחווה בליל הנישואין, ראה: ד' פלוסר וש' ספראי, '"בצלם דמות תבניתו"', י' זקוביץ וא' רופא (עורכים), ספר יצחק אריה זליגמן, ב, ירושלים תשמ"ג, עמ' 453-461.

עניין האגוז נדון על ידי ל' גינצבורג (אגדות היהודים, א, רמת גן תשכ"ו, עמ' 188), ואפשר שהקרבה לשושנה יצרה רושם כי האגוז כאן כינוי הוא, ומקורי. יתכן גם שהתפתחות רעיון האגוז בקבלה (י' ליבס, פרקים במילון ספר הזוהר, ירושלים תשל"ז, עמ' 20 ואילך), גרמה לכך שייחשב הנוסח 'אגוז' למקורי, ולא הוא. תן דעתך לבעייה המתודולוגית: בעוד שאין לחפש נוסח 'מקורי' משוער לאחד מנוסחי החתימה 'הבוחר בזרעו של אברהם', הרי שביחס לגירסת זוג / אגוז יש לבקש את הנוסח המקורי בין אם באמצעות הפילולוגיה, ובין אם באמצעות העניין.

[47] ראוי עוד להזכיר כי בנוסחאות רבות נחתמת ברכת אירוסין במטבע: 'בא"י מקדש ישראל' (ללא התוספת: 'על ידי חופה וקדושין'). משמע, אם כן, שלפנינו מטבע ברכת אירוסין המאוחה עם בחירת אברהם. כך היה הנוסח הרווח בישיבות בבל, ובסדור רב סעדיה גאון, עמ' צז, ועדיין נוהג הוא בנוסח תימן, תכלאל ירושלים (לעיל הע' 23), קלד ע"א. ראה: ש"י פרידמן, '"חופה בקידושין" בברכת אירוסין, ודפוסי ספר אבודרהם', סיני, עו (תשל"ה), עמ' רס-רסד.

עניין 'זרעו של אברהם' נראה כקשור עם יבמות ק ע"ב: 'והיתה לו ולזרעו אחריו, בעינן זרעו מיוחס וליכא... אלא מעתה גבי אברהם... מאי קא מזהר ליה רחמנא? הכי קאמר ליה: לא תנסב עובדת כוכבים ושפחה דלא ליזיל זרעך בתרה'. לאמור, הברכה מדגישה את מוצאם היהודי של החתן והכלה.

[48] מקורו של דימוי ישראל לשושנה הוא בהושע יד,ו, ומדרשים הנסמכים על שיר השירים ב,ב. שים לב לא רק לדימוי, כי אם גם לחריזה: שנה / שושנה / צנה, וכעין זאת לעיל: צאנו / רצונו, חריזה אשר עשויה לסייע בקביעת זמנן של ברכות אלו.

[49] איזכור היום הינו בעל אופי של הכרזה, להודיע לבריות, אם שכחו, או שקשי-יום הם, כי היום הוא ראש השנה (ובנוסחים אחרים: יום כפור או שבת, ומסתבר כי היו נוסחאות נוספות). השווה לירו' סנהדרין פ"ה ה"ג, כב ע"ד: 'ואמר רבי יסא: כגון אנא, דמן יומוי לא צלית מוספא מן דלא ידע אימת ירחא'.

[50] עיין על כך: מ' בר-אילן, סתרי תפילה והיכלות, עמ' 109 ואילך.

[51] נ' וידר, 'ברכה המצוטטת על ידי המלומד הקראי יעקב אלקירקיסאני', סיני, צח (תשמ"ו), עמ' לט-מח.

[52] בקצת נוסחאות נחתמה הברכה אף במטבע 'אלהי דוד', כנוסחאות ארץ ישראליות בעמידה. ברם, תן דעתך כי הצירוף 'אלהי דוד' שונה לגמרי ממטבעות הברכה האחרות (בהן, דרך כלל, פועל בבינוני), ולא זו בלבד, אלא שאסרו חכמים על חתימה ב'אל', ואפשר שאף 'אלוהי ...' נאסר עקב כך. דברי הגמרא בסנהדרין קז ע"א המטעימים מדוע אין נחתמת הברכה (בנוסח הבבלי), ב'אלוהי דוד', הינם דרשה גרידא. לברכה שלפנינו השוה עוד אחת ממטבעות הברכה בחתימת 'ישתבח' (שאינה ידועה מתקופת התלמוד): 'הבוחר בשירי זמרה'.

[53] לכל הבעייה של הברכה על 'במה מדליקין', ובכלל זה הברכה שלפנינו, ראה: נ' וידר, 'ברכה בלתי ידועה על קריאת פרק "במה מדליקין" מתוך ה"גניזה"', סיני, פב (תשל"ח), עמ' קצז-רכא. עיין עוד: י"ד גילת, 'ליל התקדש שבת', סידרא, ג (תשמ"ז), עמ' 42-19, במיוחד עמ' 37 ואילך.

[54] עיין בדברי הסיכום אצל וידר שם ביחס לעוד תשע ברכות, או מטבעות לשון דמויי ברכה, כולן מציינות את הבחירה בתורה ובחכמים. אגב, באחד ממחזורי רומא כתוב בשחרית (כעניין יום-יומי), כי לאחר ברכת התורה יש לקרוא גם בנביא, ומברך 'אשר בחר בנביאים טובים... בא"י אמ"ה אשר בחר בכתבי הקודש... בא"י אמ"ה אשר בחר בדברי חכמים. מאימתי קורין את שמע בערבין... איזהו מקומן', וכו'. ראה: ד' גולדשמידט, 'מנהג בני רומא', הנ"ל, מהדיר, ש"ד לוצאטו, מבוא למחזור בני רומא, תל אביב תשכ"ו, עמ' 81 הע' 8.

[55] (א) ב'יהי כבוד': 'כי בחר ה' בציון... (תהלים קלב,יג), כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגלתו' (תהלים קלה,ד), הרי כאן הסמכת בחירות על ידי איחוי פסוקים. ראוי להדגיש כי המלים 'כי יעקב בחר לו יה' (שאינם בפסוק הראשון), נחשבו לפתיחת הלל הגדול בפסחים קיח ע"א, הוא ה'הלל' הנאמר בין מזמורי שחרית של שבת; (ב) ברכת 'שלא עשני גוי' קרובה לענייננו, אך טעונה היא דיון נפרד; (ג) בפיוט 'ה' אלהי ישראל' שבתחנון כתוב: 'אנא שוב מחרונך ורחם סגלה אשר בחרת'; (ד) בפיוט 'יה רבון': 'עמך די בחרת מכל אמיא'; (ה) ד"ר י' מוריאל הפנה תשומת ליבי לקטע גניזה 4 T-S 6,H בו מובאת קדושה מפוייטת, ובין היתר כתוב שם: 'אני ה' אלהיכם. אלהיכם יאיר לכם באורו / בני בחירו יעלו לבנין עירו / ויאמרו ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ'. דומה כי 'בחירו' כאן הוא אברהם, מעין הברכות 'אשר בחר באברהם', או 'הבוחר באברהם', המוזכרות לעיל.

[56] אגב, שתי תופעות אינן ניכרות בבחירה זו, על אף המאמצים שעשו אחרים לגלותן: (א) הפולמוס נגד הנוצרים בשאלת הבחירה (כדרך, למשל, בברכת המינים), בדומה וכתגובה לפולמוס הנוצרי נגד היהודים בעניין זה; (ב) ה'עליונות' (קרי: זכויות היתר), כביכול, הנובעת מבחירה זו. אדרבא, הבנת הבחירה כקבלת התורה, כאמור לעיל, מלמדת כי אין בבחירה אלא חיוב-יתר, וללא כל יתרון על פני עם אחר.

[57] על תפוצת 'בונה ירושלים' וראייתה כ'עיקר אמונה', ראה: י' היינימן, התפילה בתקופת התנאים והאמוראים, מהדורה שניה, ירושלים תשכ"ו, עמ' 51-48; סתרי תפילה והיכלות, עמ' 135; וביחס ל'יוצר האדם', ראה: מ' בר-אילן, 'ברכת "יוצר האדם"', וכו', (לעיל הע' 14); על ההתנגדות הרפורמית לרעיון בחירת ישראל בתפילה, תופעה המלמדת על תפישת התפילה כהבעת 'עיקרי אמונה', ראה: י"מ אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, עמ' 313.