הספר העברי המקוון - הספריה הווירטואלית

יד לקורא, לא (תשנ"ח), עמ' .37-34  מאיר בר-אילן

 

בעתיד הלא כל כך רחוק - בשנת 2050 או כבר ב-2005 - יהיו כל הספרים העבריים מקוונים, כלומר, ניתן יהיה לבחור בספר מסוים, לעיין בו, למצוא בו מלה או משפט, ולבצע קישוריות מתוך מסמך המצוי על המחשב האישי אל הספר הסיפרתי כהמשך הלוגי של הערת השוליים המוכרת. בלחיצה אחת או שניים על העכבר הסמוך למחשב ניתן יהיה להגיע לכל מקורות המידע, באנגלית ובעברית, וספר שאך תמול-שלשום היה נדיר וקשה להשגה ולעיון ייהפך למדייה שניתן להציגה בכל רחבי כדור הארץ.

לא בבת אחת יועלו כל הספרים אל המחשבים, בין מפני חשיבה קפואה, ובין בשל שיקולי עלויות. ואולם, בקצב זה או אחר ייהפכו כל הספרים למידע סיפרתי, שכן, כפי שיוכח להלן, יהיו יתרונות הספר הסיפרתי גלויים לעין עבור כל קוראי הספרים המסורתיים, ו'תולעות הספרים' ייהפכו בתהליך מטה-מורפוזי לתולעי-מחשבים. ראו הוזהרתם.

בעוד העיון בתוכנת אל"ף כיום מוגבל לנתונים ביבליוגראפיים של הספר, היינו שניתן לדעת לכל היותר מתי נידפס הספר, על ידי מי, וכיוצא בזה (רשימות המתארות את המידע העיקרי), הרי שבעידן הספרייה הווירטואלית ניתן יהיה לבצע שאילתות חכמות, ביחס לטקסט הכתוב בספר, ובניסוח שאלה חופשי, כגון: 'אלו ספרים על יהודי איטליה במאה ה-17 נכתבו בשלוש השנים האחרונות?', וכיוצא בכך. בתשובה תתקבל רשימת ספרים (ומאמרים) רלבנטיים, ומתוך ה'כרטיס' הוירטואלי המייצג את הספר ניתן יהיה להמשיך אל הספר עצמו, מידע אשר כיום אינו ניתן להשגה בספרייה כלשהי, לעיין בו או לבצע שאילתה חדשה ביחס אליו. למשל, החיפוש בספרייה הסיפרתית יאפשר לבצע שאילתות שעד כה לא יכולות היו להתבצע, כגון: 'האם מחבר פלוני כתב ספר (לפני שנת 1995), בו הוא דן באיטליה, ואם כן, הצג את הטקסט של הספר בתנאי שמצויה בו המלה "מקיאוולי"'. לאחר שיועלו כל הספרים העבריים על מערכת מחשבים מקושרת יסתיים העידן הגוטנברגי וייפתח עידן חדש באנושות - העידן הסיפרתי.

שיטת העבודה - הספר ה'חי' והספר ה'מת'

צריכה להיות אבחנה בין שני סוגים של ספרים, אבחנה מסוג חדש שאינו מוכר עד כה: חלוקת הספרים בין אלו שהם 'מתים' וקפואים, ספרים שיצירתם הסתיימה על ידי כותב, לבין ספרים 'חיים', ספרים הנמצאים בתהליך מתמיד של כתיבה, שכתוב, עיבוד ושיפור בידי קבוצת אנשים. שני סוגים אלו, והיחסים ביניהם, הם שיקבעו את מהלך הסבתם אל המדיה הדיגיטאלית.

א. הספר ה'מת'

הסוג האחד של הספרים הוא הספר ה'מת', ספר שנוסחו קבוע, נוסח אשר לא ישתנה שכן מחברו נפטר - בין אם לפני שנה, ובין אם לפני מאות שנים. ספר זה יועלה אל ה'רשת' כהדפסה וירטואלית אחר שייקבע נוסחו. למשל, אם נרצה להעלות ספר מסוים אשר הודפס בכמה מהדורות, צוות מומחים יקבע תחילה איזו מהדורה תשמש מופת (מן הסתם, המהדורה האחרונה אותה אישר המחבר), ולאחר מכן יוקלד הספר ויועלה אל אתר הספרייה הווירטואלית.

המפקפקים ביעילותה של שיטה זו יווכחו מייד ביעילותה: בספר הסיפרתי ניתן יהיה לאתר מידע שנעלם מעיני הקורא הרגיל, שכן ניתן יהיה לבצע חיפוש בכל הטקסט, חיפוש שדוגמתו מתבצעת כיום על מספר מוגבל יחסית של ספרים שהועלו על תקליטורים במסגרת פרוייקט כזה או אחר. זאת ועוד אחרת. בעוד שבספרים הקיימים כיום על גבי תקליטורים מוגבל החיפוש לאיתור מלים בלבד, הרי שהחיפוש בספרייה הווירטואלית יאפשר איתור ספרים לפי מחברים, לפי מלות-מפתח, וכדומה, ובשילוב עם החיפוש על גבי הטקסט עצמו חיפוש שלא ניתן לביצוע ברשימות הספרים כיום - תציע הספרייה הווירטואלית הרבה מעבר למה שמציעה כיום הספרייה הטובה ביותר. בנוסף לכך יציע הספר הסיפרתי חסכון ניכר בספרייה של הקורא, שהרי המדפים המרובים יפנו את מקומם לטובת הצג המשוכלל והמדפסת האיכותית, וכאלו יבואו (ובמידה מסויימת הם כבר אף קיימים), במועד כזה או אחר.

ב. הספר ה'חי'

הסוג השני של הספרים הוא הספר ה'חי', ספר שנוסחו משתנה באופן דינאמי, ספר ש'תהליך ייצורו' וכתיבתו לא ייפסק כל עוד נשמה באפה של האומה. הכוונה היא לספרים שהם בבחינת 'אוצר רוח לאומי', כגון אנציקלופדיה לאומית, מילון לאומי, או כל פרוייקט אחר שכל אקדמיה מעוניינת שתהליך כתיבתו לא ייפסק לעולם בתהליך המקביל לצבירת הידע האנושי שאינו ניפסק לעולם.

כידוע, ספר שהודפס הוא ספר 'מת' ולא ניתן לשנות אותו אלא במאמצים, בכסף, ובזמן. ספר שהודפס משקף את מועד כתיבתו, ולא יכול להתחרות עם מוצר 'חי' ההולך ומשתנה במהלך השנים, כשם שהלומד עצמו הולך ומשתנה, הולך ומתפתח. על פי התפישה המקובלת כיום, אם ברצוננו להוציא לאור ספר רב-ערך, הרי שעלינו לעבוד עליו דור אחד או שניים, להעסיק עשרות מלומדים, ועדיין ספק אם יראה אור ולו כרך אחד קטן. כזהו לערך מצבו של המילון ההיסטורי, מילון השפה העברית שעם ישראל מחכה לו מזה שנות דור (ויותר), אך רק קומץ של מלומדים יכול לעיין בו, או ליתר דיוק, בחלקו הקטן של המילון שכבר נכתב.

ברור שעל פי שיטות העבודה הנקוטות כיום בידי האקדמיה הלאומית אין כל סיכוי שהמילון ההיסטורי יראה אור לפני עבור כמה מאות שנים. לא מקרה הוא שעד כה לא ראה אור אף ספר, שהרי תמיד ניתן יהיה לתקן את הערך שכבר מוכן, והואיל והאקדמיה רוצה להיות 'פרפקציוניסטית', הרי שלעולם ייותרו ערכי המילון ההיסטורי בבחינת תיאוריה או על גבי כרטיסיות סודיות.

יתרונות הספרייה הסיפרתית

פרוייקט לדוגמה 1: המילון ההיסטורי

כדוגמה ליתרונות הספרייה הסיפרתית, הדיגיטאלית, ניתן לחשוב על פרוייקט לאומי בסדר גודל של המילון ההיסטורי של הלשון העברית, פרוייקט עליו מופקדת האקדמיה ללשון עברית בירושלים. מילון זה אמור להציע בפני הקורא את הפירוש העדכני של כל המלים בלשון העברית (כמו כל מילון קיים), ובסמוך לכך יובאו ציטוטים של כל המקורות בהם מופיעה המלה המבוקשת, מלה בהקשרה הספרותי, התפתחותה ההיסטורית של המלה, וכן הלאה. אם הקורא הממוצע לא שמע על מילון זה, הרי שבצדק הוא לא שמע על פרוייקט הנמשך הרבה שנים מבלי שראה אור (למעט דוגמאות בודדות). הכלל הנקוט במדינות מתוקנות לפיו 'זכותו של הציבור לדעת' אמור להתייחס לא רק לחיטוטה של העיתונות בחלונות הפוליטיים, כי אם גם לזכותו של משלם המיסים הישראלי לדעת לאן נעלם כספו באקדמיה ללשון עברית. המילון הסיפרתי יהווה חלון רב-משמעות להכרת השפה העברית מצד אחד, ולהבנת צרכי המחקר מצד שני. זהו, לעניות דעתי, יתרון (ולדעת אחרים חסרון), לפיו תקציב העולם האקדמי מצוי תחת עינו הבוחנת של משלם המיסים.

ואולם, מעבר לשאלה עקרונית זו הכרוכה בהבנתה של 'הפתיחות התרבותית', הרי שניתן למנות כמה יתרונות לספר סיפרתי ומקוון. אין ספק שהספרייה הווירטואלית תביא גאולה לספר בעל אופי 'חי' כמו המילון ההיסטורי, כמו גם לפרוייקטים נוספים בעלי אופי דומה, וכמה יתרונות בדבר. ראשית, ניתן יהיה לעיין במילון במהלך חיבורו מבלי צורך לחכות ליום בו הוא 'יושלם' (בעוד שנים רבות). אם הערך 'גמד' יהיה כתוב ומוכן לדפוס הרי שלא יהיה צורך לחכות למחבר הערך 'בגד', כבמילון רגיל, וניתן יהיה להעלות אותו אל הרשת (אף מבלי לחכות לסיום כתיבתו של הערך 'גמד2'). המחשב - בניגוד לספר המודפס - אינו דורש הכנה וסידור בסדר השרירותי של האלפבית, ומכאן יתרון גדול אחד. כתוצאה מכך לא יצטרך ערך מילוני אחד להמתין לערך 'קודם' לו, ולא יהיה נאלץ העורך לקצץ בהיקף הערך לצורך התאמה לגליונות דפוס שתוכננו לכרך בו יופיעו אותם ערכי המילון.

היתרון השני נעוץ בשיטת המשוב - שוב לא יהיה צורך לחכות כמה שנים עד להוצאת 'מהדורה מתוקנת'. ערך כתוב, במידה ויימצא ראוי לתיקון, יתוקן מייד ויעודכן. כל עוד יימצאו חוקרים באקדמיה ללשון עברית, וכל עוד תיחקר השפה העברית כך ילך המילון ההיסטורי ויקרום עור וגידים כשתהליך כתיבתו יהיה 'שקוף' לקהל הקוראים. הספר יבטא את המציאות המחקרית ללא הפער הרגיל, פער הנמדד בשנות מחקר רבות, בין הופעת הספר וסיומו של המחקר.

היתרון השלישי טמון אף הוא בקיצור משמעותי של הזמן הנידרש בין סיום הכתיבה בפועל לבין הגעת הספר למרכז מחקרי במקום זה או אחר בעולם. על פי המקובל כיום עשויה לחלוף שנה, או אף יותר, בין מועד סיום הספר לבין צאתו לאור והגעתו למרכז לימודי כגון בארה"ב. לעומת זאת, בספר סיפרתי, מייד לאחר שהחוקר סיים לכתוב את הקטע הרלבנטי (קטע, לאו דווקא ספר), ניתן יהיה לעדכן מייד את החומר על גבי המחשב כך שכל מי ש'מדפדף' ברשת יתעדכן באופן מיידי בחידושי המילון, מילון ש'יודפס' ברשת מידי יום ביומו בניגוד לתפיסה הישנה של דפוס חד-פעמי, דפוס שהופך את המידע למיושן כבר ביום צאתו לאור.

היתרון הרביעי אף הוא גלוי לעין: יכולת איחזור המידע במילון. בעוד שבמילון על גבי נייר החיפוש מוגבל לערך עצמו, היינו שניתן למצוא בו חומר בהתאם למילת הערך המילוני, הרי שבמילון הסיפרתי ניתן יהיה לבצע חיפוש אחר מילים בהקשרן, ולאו דווקא כ'ערך'. בכך ידגים המילון לא רק את משמעות המלים כי אם גם את הופעתן תוך הקשר (קונטקסט), רחב מעבר ליכולת המקובלת במילונים מודפסים. במקרים לא מעטים ניתן למנות את יכולת איחזור המידע כיתרון הראשון במעלה בין יתרונות הספר הדיגיטאלי, אלא שלצורך הדיון עתה אין זה חשוב מהו היתרון הראשון במעלה ומה פחות הימנו מבחינה הירארכית.

היתרון החמישי נעוץ בעובדה שהספר יהיה נגיש לכל בית בישראל ובעולם. גם אם המילון יהיה זול, תכונה שאין לחשוד כי היא תתקיים בו, הרי שספר מעין זה ידרוש עשרות רבות של כרכים, עובדה שתרתיע כל רוכש פוטנציאלי. ואולם, אם הספר יהיה זמין על גבי המחשב, ויהיה נוח לקרוא בו ולהגיע לכל חומר כתוב בו כמו בספר המודפס, ואף בצורה נוחה יותר, הרי שהימצאות הספר על גבי הרשת וזמינותו הקלה תהיה יתרון. עדיף יהיה ללחוץ על העכבר ו'להוריד' חומר מהמילון מאשר לקום מהכסא, להציב סולם - במידה ואין הספר מצוי במדף נמוך - להביא את הספר (ולנקות את האבק). קלות ונוחות הם יתרון לשכבות אוכלוסייה רבות, ובהם גם מומחים. היתרון השישי עשוי לא רק לגמד את כל היתרונות הקודמים, אלא אף להיות הקש שיכריע את הכף, והכוונה היא לכסף. כל פרוייקט מתמשך עולה הרבה כסף למשלם המסים, והפקת ספר מסוגו של המילון ההיסטורי מעולם לא תחזיר את ההשקעות הכספיות שהושקעו בו, כניגזר מאופיו של הדפוס האקדמי. ואולם, 'הדפסה' על גבי הרשת תוזיל מאד את המחירים שהרי כל העלויות יתקיימו כמו בספר המודפס מזה מאות שנים, למעט הוצאות על נייר, כריכה ושיווק. לאמור, הגורם הכספי 'יכריח' את משתמשי הספר להעדיף את הספר הסיפרתי משיקולי עלות (פחות), במידה והיתרונות האחרים לא ישכנעו אותו דיו כי עליו לעבור אל עולם המחשב. אגב, אין פירושו של דבר כי המילון המודפס ייעלם, שהרי תמיד יימצא מישהו שיהיה מוכן לשלם הון עתק עבור מילון מודפס כשם שיימצא תמיד מישהו שישלם הון עבור כתב-יד, שני אמצעי אגירה של המידע מה'פאזה הקודמת'. ברם, יש להבחין בין מימצאים בעלי אופי אנטיקווארי ומוזיאוני לבין ממצאים שימושיים. העובדה כי יש לי מחרשה מן המאה ה-19 אינה מורה בהכרח שאני משתמש בה, כי אם אדרבא, שהיא מוצג מוזיאוני ובעל ערך, וכזה לערך יהיה גורלו של הספר המודפס בהקשר זה של מילון: היתרונות הברורים של המידע הדיגיטאלי יאפילו על המילון המודפס שיימצא רק עבור אלו המוכנים לשלם עבורו טבין ותקילין, ואלו מיעוט שבמיעוט.

פרוייקט לדוגמה 2: אוצר החותמות

כל האמור לעיל ביחס למילון ההיסטורי נכון יהיה ביחס לכל פרוייקט מתמשך, היינו ספר שאמור להיכתב כסיכום מחקרי של עניין מסויים, ולאו דווקא על ידי חוקר אחד. מקרה אחר מסוג זה יכול להימצא ב'אוצר החותמות' של נחמן אביגד, ספר שלא זכינו לעיין בו.

נחמן אביגד ז"ל היה מראשי המדברים בארכיאולוגיה הארץ-ישראלית בדור הקודם, ואת עיקר פרסומו הוא קנה לו בפרסומן של בולות, חותמות על גבי חתיכות טין, וחותמות עבריות מימי בית ראשון (ראה בספר נחמן אביגד, ארץ ישראל, יח תשמ"ה). אף כי אביגד, וחוקרים אחרים, ההדירו כמה מאות חותמות ובולות, הרי שאלו פורסמו טיפין טיפין, ובדרך כלל אך חותמות בודדות נדונו בכל מאמר, עובדה המקשה מאד על ידיעת מצב המחקר גם לבקיאים ולמתמחים בעניין זה. והנה, אביגד יזם הקמת מפעל ספרותי בו ירוכזו הנתונים ביחס לכל החותמות שנתגלו בעבר, 'אוצר החותמות' אשר בו ניתן יהיה למצוא כל מה שנכתב על נושא זה, מעין אנציקלופדיה לחותמות ובולות עתיקות. לצערנו, ספר זה לא ראה עדיין אור, ולהלן מוצע ל'הדפיסו' ברשת האינטרנט.

אוצר החותמות ברשת האינטרנט ישלב לא רק טקסט כי אם גם תמונות, בסיס נתונים שניתן יהיה לבצע על גביו שאילתות באופן ששום ספר כתוב לא יוכל להתחרות בו. למשל, נניח שיש בידינו 600 חותמות מתוארים, מסוכמים ומנותחים שכולם יראו אור בספר מאוייר שיצא לאור על ידי המכון הארכיאולוגי שליד האוניברסיטה העברית. ספר זה, כבר ביום צאתו לאור יהיה מיושן, וכמה סיבות לדבר. ראשית, בין שלב הכתיבה לבין שלב הפקתו בפועל של הספר יימצאו, כך נקווה, חותמות חדשים, ובהם אולי גם חותמות יחידאיים ורבי-ערך. שנית, הספר המודפס יהיה כפוף למבנה שאילתות עליהן חשבו המחברים, אך הקורא הנבון, או המשתמש במחשב, עשוי לחשוב על שאילתה מסוג חדש, שאילתה שאי אפשר לענות עליה על נייר שכבר הודפס, בעוד שניתן לענות עליה, ובקלות יתרה, אם הספר מופק על גבי מחשב (בלבד). למשל, על כמה חותמות יש כתובת וגם איור? איזה אחוז של חותמות היה שייך לנשים? ועוד. מובן מאליו כי העלאת הספר על המחשב מבלי ל'הורידו' אל הדפוס תתגלה כיתרון בשל שיטות מניפולציות סטטיסטיות חדישות מסוג הפירושים ההולכים ומתחדשים מידי יום.

ברור, על כן, שהספר הכתוב בעצם טבעו יגביל את המחקר ו'יקפיא' אותו בעוד שהספר הסיפרתי יעצים באופן אמיתי את המידע ההולך ומצטבר מידי יום, במעבדות המחקר ובסדנתנו של הארכיאולוג. אוצר החותמות הממוחשב עשוי להתגלות כ'חלומו' של אביגד, או אולי אף מוצר שהוא מעבר לסף חלומותיו של חוקר שנפטר קצת לפני המהפיכה הדיגיטאלית.

מי יממן את הספרייה הסיפרתית?

דומה כי שאלת השאלות במקרה זה היא: מי יממן את הספרייה הסיפרתית?, שאלה אליה מצטרפות שאלות נוספות כגון: מי יתחזק אותה? היכן היא תמוקם? וכדומה, וכמה תשובות בדבר.

ראשית, הגורם המממן העיקרי חייב להיות גוף ציבורי. אין מדובר כאן בפרוייקט פרטי, 'דף-בית' או אתר באינטרנט, כי אם שרות לציבור הרחב, שרות אותו אמורה מדינה מתקדמת לספק לאזרחיה במאה ה-21, בדיוק כשם שלפני מאה שנה סברו במדינות מתוקנות כי חובת המדינה לדאוג לספרייה הציבורית (הספרייה הציבורית הראשונה שמומנה על ידי המדינה נוסדה בארצות-הברית כבר ב-1833).

שנית, בהחלט אפשר לשקול מימון של גופים מפרסמים, בדומה למקובל כיום בערוץ המסחרי בטלוויזיה. אם המדינה 'הפריטה' את השידור הציבורי ומאפשרת לגורם מסחרי לשדר תכניות לטובת הציבור הממומנות באמצעות פרסומות, קשה למצוא סיבה מדוע לא יתקיים הסדר דומה ביחס לספרייה המקוונת. כל ההבדל בין שתי המדיות הוא בכך ששידור הטלוויזיה משודר 'החוצה', בעוד שבמקרה של הספר המקוון אין 'שידור' אלא רק 'העלאה' על גבי המחשב (המשך ל'העלאה על גבי מזבח הדפוס'). בדומה לעתון הממומן ברובו על ידי פרסומות, ובדומה לאתרי אינטרנט בהם נתקל המשתמש בפרסומות, כך בהחלט אפשרי שבכניסה לספרייה הסיפרתית ייתקל הקורא בפרסום למוצרים שונים, החל בשוקולד ובספרים, וכלה בכרטיסי טיסה. גוף ציבורי יפקח על פרסומות אלו וכך תישאר הכבשה שלימה והזאב ישבע כדי תיאבונו.

שלישית, מממנים אפשריים יהיו המו"לים. לדוגמה, ספר חדש שמו"ל לא החליט אם כדאי להדפיס אם לאו, ובכמה עותקים, 'יונח' באינטרנט. לאחר זמן קצוב, נניח חודשיים, ייקבע גורלו של הספר על פי מספר ה'פגיעות' בו, והמוציא לאור יסתייע בשיטת rating זו לקביעת סיכויי הצלחתו של הספר המודפס. יתר על כן, המו"ל שיממן את העלאת הספר על המחשב ויניח בצד הספר פרסום לספר ירוויח מכך שבהקשה קלה ניתן יהיה להגיע אליו ולרכוש את הספר, או ספרים אחרים, ובכך תגביר הספרייה הווירטואלית את מכירת ספריו (הרבה יותר מאשר בפרסום על גבי עתונים).

רביעית, לא מן הנמנע שה'מעיין' בספר ישלם באמצעות 'כרטיס כניסה' בדומה לצופה בסרט חדש. כלומר, בכניסה לספרייה הווירטואלית יוצב 'הסכם תשלום' בין ה'נכנס' לבין הספרייה באמצעות כרטיס אשראי כלשהו. תשלום לא גבוה, נניח: שקל אחד (או אף פחות), לדקה של צפייה בספרייה הווירטואלית, אינו שונה מהותית מתשלום עבור צפייה בסרט, ותשלומי-כניסה מעין אלו יממנו את עלותה של הספרייה. תשלום זה, או כל הסדר תשלומים אחר, יפתור את שאלת זכויות היוצרים. לכאורה, יחששו המו"לים להפסיד את כספם מחשש שהמדיה החדשה תגרום לכך שהקוראים יחדלו מלקנות ספרים. ואולם, אם יקבלו הסופרים תגמולים על ספריהם, בדומה להסדר הקיים ממילא עם ספריות. למי ששכח, כדאי להזכיר כי הסדר דומה קיים בין האמנים למיניהם לבין רשות השידור. כשם שאירגון אמ"י דואג לזכויות היוצרים במדיה האחת, כך ארגון זה יכול לדאוג לזכויות היוצרים בכל מדיה שהיא. אכן, שיטת החישוב אינה פשוטה (שיקלול נקודות המותנה במשתנים שונים), אך הואיל ומדובר בגופים ידועים: המדינה מצד אחד, וארגון היוצרים מצד אחר, אין שום סיבה שהארגון הדואג לזכויות חבריו היוצרים במדייה של הרדיו או הטלביזיה לא ידאג בהתאם לזכויות חבריו באתרי הרשת העולמית. כל 'פגיעה' תיספר, יילקחו בחשבון משתנים שונים (ימים, שעות, מקור ה'פגיעה' ועוד), ועל פי זה יוכן תעריפון לשביעות רצונם של הכל. אין צורך לחשוב כאילו כל הספרייה הסיפרתית תימצא על גבי מחשב אחד או במקום פיסי אחד. אדרבא, דרך החשיבה של הרשת העולמית היתה מראשיתה מבוזרת, ובהמשך לכך ניתן לחשוב כי תחת הנהלת-גג אחד יימצאו כל הספרים במפוזר על גבי מחשבים שונים ברשת, עם גיבויים מסוגים שונים לאפשר קריאת חומר בכל תנאי מזג האוויר, ובכל ימות השנה. מערך לאומי של מחשבים קיים בתחום הבטחוני, ואין סיבה שלא יוקם מערך דומה של מחשבים למטרות שברוח, מטרות שניתן להגדירן כביצורה של האומה מבחינה תרבותית, והפיכתה של מדינת ישראל (והעולם היהודי כולו), לכפר אחד קטן.

עתיד הספר המודפס

החוששים כי בניהם אחריהם שוב לא ייהנו ממגע הנייר ומריח הדפוס - יש אומרים כי ריח משכר לו - חוששים חשש שווא. תמיד יימצאו תנאים בהם יימצא יתרון לספר המודפס, ולו בשל הסיבה הפשוטה כי לא ניתן יהיה לקחת ספר סיפרתי אל המיטה (ואולי כן), או לשרותים... ואולם, סך כל היתרונות של הספר הסיפרתי יכריעו את הכף לטובתו ברוב המקרים, למעט במקרים בהם יצטרך המשתמש ב'עותק קשיח' של המידע, כגון הקורה במוצג משפטי בבית המשפט כיום, או במקרה בעל אופי דומה. אם בכך לא די, הרי שהשאלה המנקרת כיום במוחנו באופן היפותטי: 'מי יציל את יערות הגשם?' עשויה לקבל משמעות מעשית כאשר מחירי הנייר יאמירו - ושמא מוטב לנסח זאת בלשון הווה או עבר - ובכך ייווצר אילוץ נוסף שיהפוך את הספר המודפס למוצר נדיר יחסית, בדומה לספר הכתוב ביד כיום. יש מוצר כזה, אך הוא יקר ואינו מתאים לשימוש יום-יומי. לקראת סיום כדאי להעיר כי למעשה כבר הוחל במפעל זה של המרת הספרים ממדיה אנאלוגית למדיה דיגיטאלית, אף כי רובה באנגלית, וכבר קיימים כיום כמה מאות ספרים על הרשת העולמית, אף אם בשינוי צורה מהמתואר כאן. כוונתי היא ל'פרוייקט גוטנברג' שנוסד על ידי מיכאל הארט בארה"ב. מטרת פרוייקט זה היא להקליד כל ספר אפשרי על גבי מחשב, וכך להפוך אותו לזמין עבור הציבור. כלומר, כל משתמש באינטרנט יוכל 'להוריד' טקסט של ספר מבוקש. ההבדל הגדול בין הפרוייקט שלו לבין זה המוצע כאן נעוץ בכך ששם ניתן ל'להוריד' ספר שלם, בעוד שכאן מדובר על כך שהמשתמש ברשת יוכל לדפדף בספר המבוקש או לאתר בו חומר, אך לא יוכל (אלא במאמץ), 'להוריד' אליו את כל הספר (ובכך לפגוע בזכויות היוצרים של המחבר). לאמור, לא רק הטקסט המוקלד חשוב, אלא גם הזמינות שלו לכל אחד וכחלק מתוך ספרייה שלמה: היום כרטיסי הספרים בלבד (ב'אל"ף'), ומחר הספרים עצמם.

כיוצא בכך, אף במערך 'סנונית' שבאוניברסיטה העברית ניתן לעיין במספר ספרים: תנ"ך, תלמוד ובמקורות נוספים של היהדות. הליכה נוספת בדרך זו תוביל לקראת היום בו כל אחד מהספרים המוכרים והאהובים עלינו, אלו שכבר נדפסו ואלו שעתידים לראות את אור הדפוס, יימצא על מחשב אליו יש גישה דרך האינטרנט.

סיכום

הספר הסיפרתי יתגלה כאוצר בלום ביחס לספר המודפס, בדיוק כשם שהספר המודפס היווה אוצר בהשוואה לספר המועתק על ידי סופר בכתב-יד. יתרונות הספר הסיפרתי גלויים לעין, והם יבואו לידי ביטוי במיוחד בספר שהוא פרוייקט של קבוצת אנשים, ספר ההולך ורואה אור במשך שנים רבות. לעומת זאת, המכשולים להגיע אל הספר המקוון הינם קטנים יחסית, והם מתגמדים לעומת יתרונותיו. בכל מקרה, אין מדובר כבר בתקציבי ענק, כי אם בתיעול מחודש של תקציבים ישנים, ובחשיבה מחודשת ופתרון מודרני לשאלות בהן התחבטו דורות בעבר. הפניית משאבים לכיוון הספרייה הסיפרתית תהווה דרך נאותה למדינת ישראל לקדם את שנת 2000.

השידוך בין העולם הטכנולוגי המתקדם לעולם הרוח היהודי יוליד צאצא רוחני רב-כוח לתפארת מדינת ישראל, ו'הספרייה הציבורית' תקבל משמעות חדשה בעידן של 'ומלאה הארץ דעה'.

לקריאה נוספת:

אביגד, נ', בולות עבריות מימי ירמיהו: אודים מוצלים מארכיון תעודות, ירושלים תשמ"ו.

ברוכסון-ארביב, שפרה, 'הספר והלחם; עתידו של הספר המודפס בחברת המידע', יד לקורא, ל (תשנ"ז): 50-45.

גרודמן, מ' ,'עתיד הספריות האוניברסיטאיות - מגמות והערכות', מידע וספרנות, 21\1 (1995): 14-3.

Peek Robin P., and Gregory B. Newby (eds.), Scholarly Publishing: The Electronic .Frontier, Cambridge Massachusetts: The MIT Press, 1996

כתובות ברשת:

פרוייקט גוטנברג: http://www.promo.net/pg

http://www.bibliomania.com