מקבילות במקרא וב"דברי גד החוזה"

בית-מקרא, מבד (תשנ"ז), עמ' 355-343  מאיר בר-אילן

 

מבוא

הדיון להלן מבוסס על כתב-יד של חיבור שהועתק בקוצ'ין באמצע המאה השמונה-עשרה, חיבור בשם 'דברי גד החוזה'.1 חיבור זה כתוב בעברית דמויית המקרא, וזמנו של החיבור תלוי במחלוקת: יש אומרים שהתחבר בימי הביניים, אלא שמחבר שורות אלו סבור כי הוא התחבר באחת המאות הראשונות לספירה. על כל פנים, מבחינת תוכנו ואופיו משתייך החיבור לסוגה הפסיאודואפיגראפית, אך יחד עם זאת הכליל מחבר החיבור כמה פרקים מהתנ"ך בתוך חיבורו שלו, אף כי עשה בהם שינויים. ואולם, פרק אחד ב'דברי גד החוזה' עשוי בעיבוד ספרותי מיוחד אשר ככל הנראה הינו ייחודי. המחבר הכיר את סיפור המיפקד של ישראל בספר שמואל ב' כד,א-כה, סיפור אשר לו מקבילה בדברי הימים א' כא,א-כו.2 מחבר 'דברי גד החוזה' הכליל סיפור זה בתוך חיבורו תוך שהוא מחבר נוסח חדש, נוסח המורכב משילוב של שני הנוסחים כאחד בבחינת 'הילכך נימרינהו לתרוייהו' (='על כן נאמר את שניהם').3

שיטת-עבודה זו של יצירת נוסח אחד משני מקורות הקודמים לו הינה הנחה של 'תורת המקורות' בחקר המקרא, הנחה שלא כאן המקום לדון בה.4 לעומת זאת, במקרה של 'דברי גד החוזה' ברור לגמרי כי הנוסח המאוחר מורכב משני מקורות קדומים יותר, ולא זו בלבד אלא ששלושת המקורות מצויים לפנינו וניתן, על כן, לברר מה היתה שיטת עבודתו של המחבר (פשוטו כמשמעו), מבלי להיזקק להשערות.

הטקסט ומקבילותיו

להלן מובא פרק ז' שב'דברי גד החוזה' כשהנוסח שלו מצוי בטור אמצעי. הטור הימני לקוח מספר שמואל א' כד, בעוד הטור השמאלי לקוח מדברי הימים א' כא.5 על מנת להבחין במקורותיו של מחבר 'דברי גד החוזה' נצבעו חלקים ממנו בצבע, כמו גם הטקסט של ספר שמואל ושל ספר דברי הימים. הטקסט מתוך ספר שמואל ב' צבוע בכחול, בעוד המקבילה מדברי הימים א' צבועה באדום. הטקסט מתוך 'דברי גד החוזה' צבוע בכמה צבעים: חלקי הפסוק שנלקחו משמואל ב' נצבעו בכחול, בעוד הקטעים הלקוחים מדברי הימים א' נצבעו באדום. מאליו מובן שהצבע השחור בטור האמצעי הינו פרי יצירתו המקורי של מחבר 'דברי גד החוזה'.

  שמואל ב' כד דברי גד החוזה דברי הימים א' כא
א
קמב
קמג
א

ויסף אף יהוה לחרות
בישראל: ויסת את דוד בהם
לאמר לך מנה את ישראל
ואת יהודה:

ויסף אף יהוה לחרת
בישראל: ויסת את
השטן על
דוד לאמר לך מנה את ישראל
ו
את יהודה להביא עליהם
הרעה אשר דיבר ביד שמואל
הראה:

ויעמד שטן על ישראל:
ויסת את דויד למנות את
ישראל:

ב
קמד
ב

ויאמר המלך אל יואב שר
החיל אשר אתו שוט נא בכל
שבטי ישראל מדן ועד באר
שבע ופקדו את העם והביאו
אלי וידעתי את מספר העם:

ויאמר המלך אל יואב שר
החיל
ואל שרי העם שוטו נא
בכל שבטי ישראל מדן ועד
באר שבע
ופקדו את העם
והביאו אלי
ואדעה את מספרם:

 

ויאמר דויד אל יואב ואל שרי
העם לכו ספרו את ישראל
מבאר שבע ועד דן
והביאו אלי ואדעה את
מספרם
:

ג
קמה
ג

ויאמר יואב אל המלך ויוסף
יהוה אלהיך אל העם כהם
וכהם מאה פעמים ועיני אדני
המלך ראות
ואדני המלך למה חפץ בדבר
הזה:

ויאמר יואב אל המלך יוסף
יהוה על עמו כהם מאה
פעמים ועיני יהוה אלהינו
תשגיח עליהם
הלוא
אדני המלך כלם לאדוני
לעבדים למה יבקש זאת אדני

ו
חפץ בדבר הזה ולמה יהיה
לאשמה לישראל
כי יהוה
אמר אשר לא יספר מרוב
:

ויאמר יואב יוסף יהוה על
עמו כהם מאה פעמים

הלוא אדני המלך כלם לאדוני
לעבדים למה יבקש זאת
אדני למה יהיה לאשמה
לישראל:

ד
קמו
ד

ויחזק דבר המלך אל יואב
ועל שרי החיל ויצא יואב
ושרי החיל לפני המלך לפקד
את העם את ישראל:

ויחזק דבר המלך אל יואב
ועל שרי החיל ויצא יואב ושרי
החיל לפני המלך לפקוד את
העם את ישראל:

ודבר המלך חזק על יואב
ויצא יואב

ה
קמז

ויעברו את הירדן ויחנו
בערוער ימין העיר אשר
בתוך הנחל הגד ואל יעזר:

ויעברו את הירדן ויחנו בערור6
ימין העיר אשר בתוך הנחל
הגד ואל יעזר:
 

 

ו
קמח

ויבאו הגלעדה ואל ארץ
תחתים חדשי ויבאו דנה יען
וסביב אל צידון:

ויבאו הגלעדה נחל ארץ
תחתים חדשי ויבאו דנה יען
וסביב אל צידון
:

 

ז
קמט

ויבאו מבצר צר וכל ערי החוי
והכנעני ויצאו אל נגב יהודה
באר שבע:

ויבאו מבצר צר וכל ערי החוי
והכנעני ויצאו אל נגב יהודה
באר שבע:

 

ח
קנ

וישטו בכל הארץ ויבאו
מקצה תשעה חדשים
ועשרים יום ירושלם:

וישוטו בכל הארץ ויבואו
מקצה תשעה חדשים ועשרים

יום ירושלם ולא פקד יואב את
לוי ובנימין כי נתעב דבר דוד
את יואב:

ויתהלך בכל ישראל

ויבא ירושלם:

ט
קנא
ח





ו

ויתן יואב את מספר מפקד
העם אל המלך ותהי ישראל
שמנה מאות אלף

איש חיל שלף חרב
ואיש יהודה חמש מאות אלף
איש:

ויתן יואב את מספר מפקד
העם אל המלך ותהי ישראל
שמנה מאות אלף איש חיל

ושלש מאות אלף
איש שלף חרב
ויהודה ארבע מאות ושבעים
אלף איש
חיל ושלשים אלף
איש שלף חרב ויהי כל מספר
איש ישראל מלבד
לוי
ובנימין אשר לא התפקדו
בתוכם אלף אלפים ומאה
אלף איש
חיל ושלף חרב
ואיש יהודה חמש מאות אלף
איש

חיל ושלף חרב
:

ויתן יואב את מספר מפקד
העם אל דויד ויהי כל ישראל
אלף אלפים ומאה אלף

איש שלף חרב
ויהודה ארבע מאות ושבעים
אלף איש שלף חרב:

ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי
נתעב דבר המלך את יואב
:

קנב
ז

 

וירע בעיני יהוה אלהים בדבר
הזה על ישראל
וישלח את
גד החוזה אל דוד לאמר
:

וירע בעיני האלהים על הדבר
הזה על ישראל ויך את
ישראל
:

קנג

 

כה אמר יהוה אני הוא מלך
ישראל ואני הוא חלקם אני
הוא מעריצם אני הוא מעוזם
וגבורתם ואתה ידעת כי לא
בחרב ובחנית אושיע ולא
באיש חיל שלף חרב כיזה7
חלקת הגוים העומדים על
כחם ורב אנשי מלחמות
:

 

קנד

 

אבל אתם לא כן כי אני איש
מלחמה לבד ואין איש אתי
ולמה תעשו את הדבר הרע
הזה לפקוד את עמך על כן
אכה את ישראל למען תדע כי
אני יהוה בקרב הארץ
:

 

י
קנה
ח

ויך לב דוד אתו אחרי כן ספר
את העם
ויאמר דוד אל יהוה חטאתי
מאד אשר עשיתי ועתה יהוה
העבר נא את עון עבדיך כי
נסכלתי מאד:

ויך לב דוד אותו אחרי כן

ויאמר דוד אל יהוה חטאתי
מא
וד אשר עשיתי ועתה יהוה
העבר נא את עון עבדיך כי
נסכלתי מא
וד:



ויאמר דויד אל האלהים
חטאתי מאד אשר עשיתי את
הדבר הזה ועתה העבר נא את
עוון עבדיך כי נסכלתי מאד
:

ט אי
קנו

ויקם דוד בבקר ודבר יהוה
היה אל גד הנביא חזה דוד
לאמר
:

ויקם דוד בבקר ודבר יהוה
היה אל גד הנביא חזה דוד
לאמר
:

וידבר יהוה
אל גד הנביא חזה דויד
לאמר
:

בי
קנז
י

הלוך ודברת אל דוד כה
אמר יהוה שלש אנכי נוטל
עליך בחר לך אחת מהם
ואעשה לך:

הלוך ודברת אל דוד כה אמר
יהוה שלש אני נוטל
ונוטה
עליך בחר לך אחת מהם
ואעשה לך:
 

לך ודברת אל דויד לאמר
כה אמר יהוה שלוש אני נטה
עליך בחר לך אחת מהנה
ואעשה לך
:

גי
קנח
אי

ויבא גד אל דוד ויגד לו ויאמר
לו התבוא לך שבע שנים


רעב בארצך
ואם שלשה חדשים נסך לפני
צריך והוא רדפך
ואם היות שלשת ימים דבר

עתה דע וראה מה אשיב
שלחי דבר:

ויבא גד אל דוד ויגד לו ויאמר
לו התבוא לך
ארבע שנים
בגבול ישראל ושלש שנים
בגבול יהודה

רעב בארצ
יך
ואם שלשה חדשים נסך לפני
צריך והוא רדפך
וחרב אויבך
למשגת ואם שלשת ימים
יהיה חרב יהוה ודבר בארץ
ומלאך יהוה משחית בכל גבול
ישראל
עתה דע וראה מה
אשיב שלחי דבר
:

ויבא גד אל דויד ויאמר לו כה
אמר יהוה קבל לך:
אם שלוש שנים

רעב
ואם שלשה חדשים נספה
מפני צריך וחרב אויביך
למשגת
ואם שלשת ימים חרב יהוה
ודבר בארץ ומלאך יהוה
משחית בכל גבול ישראל
ועתה ראה מה אשיב את
שלחי דבר
:

די
קנט
גי

ויאמר דוד אל גד צר לי מאד
נפלה נא ביד יהוה כי רבים
רחמו וביד אדם אל אפלה:

ויאמר דוד אל גד צר לי מאוד
אפלה ונפלה נא ביד יהוה כי
רבים רחמ
יו מאד וביד אדם
אל אפלה
:

ויאמר דוד אל גד צר לי מאד
אפלה נא ביד יהוה כי רבים
רחמיו מאד וביד אדם אל
אפל
:

וט
קס
די

ויתן יהוה דבר בישראל
מהבקר ועד עת מועד וימת
מן העם מדן ועד באר שבע
שבעים אלף איש:

ויתן יהוה דבר בישראל
מהבקר ועד עת מועד וימת
מן העם
מדן ועד באר שבע
שבעים אלף איש
:

ויתן יהוה דבר בישראל
ויפל מישראל

שבעים אלף איש
:

זט
קסא
וט

וישלח ידו המלאך ירושלם
לשחתה
וינחם יהוה אל הרעה ויאמר
למלאך המשחית בעם רב
עתה הרף ידך ומלאך יהוה
היה עם גרן האורנה היבסי:

וישלח אלהים מלאך
לירושלם להשחיתה וכהשחית
ראה יהוה וינחם
יהוה על
הרעה
ויאמר למלאך המשחית
בעם
רב עתה הרף ידך ומלאך
יהוה עמד עם גרן ארנן
היבוסי
:

וישלח האלהים מלאך
לירושלם להשחיתה
וכהשחית ראה יהוה וינחם
על הרעה
ויאמר למלאך המשחית רב
עתה הרף ידך ומלאך יהוה
עמד עם גרן ארנן היבוסי
:

זי
קסב
זט

ויאמר דוד אל יהוה בראתו את
המלאך המכה בעם

וישא דוד את עיניו וירא את
מלאך יהוה עמד בין
שמים
וארץ וחרבו שלופה בידו נטויה
על ירושלם ויפל דוד והזקנים
מכוסים בשקים על פניהם
:

וישא דויד את עיניו וירא את
מלאך יהוה עמד בין הארץ
ובין השמים וחרבו שלופה
בידו נטויה על ירושלם ויפל דוד
והזקנים מכסים בשקים על
פניהם
:

קסג
זי

ויאמר הנה
אנכי
חטאתי ואנכי העויתי
ואלה הצאן מה עשו תהי נא
ידך בי ובבית אבי:

ויאמר דוד אל אלהים הלא
אני אמרתי למנות
פעם ואני
הוא אשר חטאתי והרע
הרעותי ואלה הצאן מה עשו
יהוה אלהי תהי נא ידך בי
ובבית אבי ובעמך לא למגפה
השופט
כל הארץ לא יעשה
משפט
:

ויאמר דוד אל האלהים הלא
אני אמרתי למנות בעם ואני
הוא אשר חטאתי והרע
הרעותי ואלההצאן מה עשו
יהוה אלהי תהי נא ידך בי
ובבית אבי ובעמך לא למגפה
:

קסד

 

ויאמר יהוה המה הסיתם את
השטן בך למנות אותם
באמרם ונהיה ככל הגוים
ואלהי משפט אני להשיב אל
חיקם גבהות לבבם:

 

קסה

 

כי לב נשבר ונדכה אל אבוז
לעולם:

 

חי
קסו
חי

ויבא גד אל דוד ביום ההוא
ויאמר לו עלה הקם ליהוה
מזבח בגרן ארניה היבוסי:

ומלאך יהוה אמר אל גד לאמר
לדויד כי יעלה דוד להקים
מזבח ליהוה בג
ורן ארנן
היבוסי
:

ומלאך יהוה אמר אל גד
לאמר לדויד כי יעלה דוד
להקים מזבח ליהוה בגרן ארנן
היבוסי:

טי טי
קסז

ויעל דוד כדבר גד כאשר צוה
יהוה:

ויעל דוד בדבר גד אשר דיבר
אליו בדבר יהוה:

ויעל דויד בדבר גד אשר דבר
בשם יהוה:

כ
קסח
כ

וישקף ארונה וירא את
המלך ואת עבדיו עברים עליו

וישב ארנן וירא את המלאך
וארבעת בניו עמו מתחבאים
ו
הוא דש חטים:

וישב ארנן וירא את המלאך
וארבעת בניו עמו מתחבאים
וארנן דש חטים:

קסט
אכ

ויצא ארונה

וישתחו למלך אפיו ארצה:

ויבט ארנן וירא
את דוד ויצא מן הג
ורן
וישתחו לדוד אפים ארצה
:

ויבא דויד עד ארנן ויבט ארנן
וירא את דויד ויצא מן הגרן
וישתחו לדויד אפים ארצה:

אכ
קע
בכ

ויאמר ארונה מדוע בא אדוני
המלך אל עבדו ויאמר דוד
לקנות מעמך את הגרן לבנות
מזבח ליהוה ותעצר המגפה
מעל העם:

ויאמר דוד אל ארנן תנה לי
מקום הגורן ואבנה בו מזבח
ליהוה בכסף מלא תנהו לי
ותעצר המגפה מעל העם:

ויאמר דויד אל ארנן תנה לי
מקום הגורן ואבנה בו מזבח
ליהוה בכסף מלא תנהו לי
ותעצר המגפה מעל העם:

בכ
קעא
גכ
גכ

ויאמר ארונה אל דוד יקח
ויעל אדני המלך הטוב בעינו
ראה הבקר לעלה והמרגים
וכלי הבקר לעצים: הכל נתן
ארונה המלך למלך ויאמר
ארונה אל המלך יהוה אלהיך
ירצך:

ויאמר ארנן אל דוד קח לך
ויעש אד
וני המלך הטוב בעיניו
ראה נתתי הבקר לע
ולת
והמור
יגים לעצים והחטים
למנחה הכל נתתי:

ויאמר ארנן אל דויד קח לך
ויעש אדני המלך הטוב בעיניו
ראה נתתי הבקר לעלות
והמוריגים לעצים והחטים
למנחה הכל נתתי:

דכ
קעב
דכ

ויאמר המלך אל ארונה לא כי
קנו אקנה מאותך במחיר ולא
אעלה ליהוה אלהי עלות חנם

ויאמר דוד לארנן לא כי קנה
אקנה בכסף מלא כי לא
אשא
את אשר לך ליהוה
והעלות עולה חנם
:

ויאמר המלך דויד לארנן לא
כי קנה אקנה בכסף מלא כי
לא אשא אשר לך ליהוה
להעלות עולה חנם:

קעג
הכ

ויקן דוד את הגרן
ואת הבקר בכסף שקלים
חמשים:

ויתן דוד לארנן במקום שקלי
זהב שש מאות ו
בבקר כסף
חמשים שקלים עובר לסוחר:

ויתן דויד לארנן במקום
שקלי זהב משקל שש מאות:

הכ
קעד
וכ

ויבן שם דוד מזבח ליהוה
ויעל עלות ושלמים

ויבן שם דוד מזבח ליהוה
ויעל ע
ולות ושלמים ויקרא אל
יהוה ויענהו באש מן השמים
על מזבח הע
ולה:

ויבן שם דוד מזבח ליהוה
ויעל עולות ושלמים ויקרא אל
יהוה ויענהו באש מן השמים
על מזבח העולה
:

קעה
זכ

ויעתר יהוה לארץ

ותעצר המגפה מעל ישראל:

ויאמר יהוה למלאך וישב
חרבו אל נדנה
ותעצר המגפה מישראל:

ויאמר יהוה למלאך וישב
חרבו אל נדנה:

קעו
חכ

 

בעת ההוא בראות דוד כי
ענהו יהוה בגרן ארנן היבוסי
ולא בזהו ויזבח שם ליהוה כל
ימי חייו
:

בעת ההיא בראות דויד כי
ענהו יהוה בגרן ארנן היבוסי
ויזבח שם:

קעז
טכ
ל

 

כי לא יכל == 8 עוד דוד ללכת
לזבוח ליהוה בבמה בגבעון
אשר שם מזבח יהוה ומשכן
אשר עשה משה
כי נבעת
ונחלש מפני חרב
מלאך יהוה
אשר ראה:

ומשכן יהוה אשר עשה משה
במדבר ומזבח העלה בעת
ההיא בבמה בגבעון:
ולא יכל דויד ללכת לפניו לדרש
אלהים כי נבעת מפני חרב
מלאך יהוה:


הערות לטקסט

ראשית יוער על מה שאין למצוא בדיון שלהלן: אין כאן לא פירוש רצוף לטקסט (אשר יובא כאשר תצא מהדורה מליאה של החיבור), ואף לא הערות על חילופי הנוסח שבין שני ספרי המקרא. מגמת הדברים להלן היא להעיר רק על חידושיו של מחבר 'דברי גד החוזה', וחזקה על הקורא כי הוא יפנה למפרשי המקרא בבואו לבחון את נוסח של המקבילות בספרי המקרא. כיוצא בכך, לא הוער על מקרים בהם קיימות סטיות שונות מנוסח המסורה או מסדר הפסוקים (כמו בדה"א כא,ו).

שנית, ברור כי את 'מקורותיו' של המחבר ניתן לציין באופן שונה, ולא אחת עלתה השאלה: מניין המציא המחבר את נוסחו: משמואל או מדברי הימים. האמת היא שאין לכך חשיבות מרובה שכן ניכר על המחבר שהמקראות ממש 'זורמים' מקולמוסו. מקום שצוין כלקוח משמואל ב', אפשר שנילקח מדברי הימים, וחילוף הדברים.

שלישית, האופי התנייני (אם לא השלישוני), של הטקסט שחיבר מחבר 'דברי גד החוזה' גלוי על פניו. המחבר נעזר בשני ספרי המקרא, ופעל לפי הכלל התלמודי 'הילכך נימרינהו לתרוייהו', והשתדל לכלול בחיבורו את שתי הנוסחאות שמצא.9

ניכר על המחבר שהוא ניסה ל'שפר' את מקורו, אך לא תמיד עלה הדבר בידו (אף לשיטתו), וכפלי הגירסה בהם בחר מעידים עבור הקורא המודרני על הדרך האקלקטית בה הלכו סופרי העבר. דוגמה לכך ניתן לראות בפסוק קנט שם נטל המחבר את נוסח הפסוק משמואל, אך כיוון שראה כי בדברי הימים מופיעה מלה אחת באופן שונה ('אפלה'), מהכתוב בשמואל ('נפלה'), בחר להביא את שתי המלים בנוסח משולב 'אפלה ונפלה' (בתוספת ו"ו החיבור), הגם שנוסח זה נראה לקוי בעליל. דוגמה מעניינת לשיטת עבודת הסופר ניתן לראות גם בפסוק קנז. בספר שמואל כתוב: 'ויגד לו ויאמר לו', בעוד שבמקבילה בדברי הימים כתוב רק 'ויאמר לו'. מחבר 'דברי גד החוזה' העדיף במקרה זה את הנוסח הכפול (והיתר), על פני הנוסח הקצר, שוב בהתאם למלאכתו להביא את שתי הגירסאות, הגם שהליקוי בגירסה, על פי ההשקפה המודרנית, גלוי על פניו.

רביעית, על גירסאות כפולות אלו הוסיף המחבר משלו, תוספות מסוגים שונים. לעתים הוסיף הערה בעלת אופי של 'הפנייה פנים-מקראית' כגון התוספת 'השופט כל הארץ לא יעשה משפט' (בראשית יח,כה). לעתים עשה פשרה בין הנוסחים השונים, כגון שבמקום אחד מצא 'שלש שנים', ובמקום אחר מצא 'שבע שנים', עמד המחבר ודרש דרשה על מנת ליישב את שני הכתובים הסותרים זה את זה - ועלתה בידו (כדרך שעמדו חז"ל על יישובם של כתובים סותרים בין המקבילות במקרא).10 דוגמה אחרת ניתן לראות באופן שבו מחבר 'דברי גד החוזה' מיישב בין שני המספרים הסותרים, בפסוק קנא, למשל, שם יישב המחבר את הסתירה באמצעות מדרש דומה. כמעט ואין צורך לומר כי אף המחקר המודרני התקשה במספרים אלו.11

דוגמה לתוספות מעין אלו של המחבר ניתן לראות בתרגום הארמי על דברי הימים המיוחס לרב יוסף.12 להלן יובא התרגום ובמקביל לו הנוסח המקורי, כאשר הצבע האדום בתרגום יציין את המלים הלקוחות מתוך דברי הימים, בעוד שהאותיות הרגילות מציינות את יצירתו האישית של המתרגם:

דברי הימים א' כא,יג התרגום תרגום התרגום

ויאמר דוד אל גד







צר לי מאד
אפלה נא ביד יהוה כי רבים
רחמיו מאד וביד אדם אל אפל:

ואמר דוד לגד
אין אנא בריר ית כפנא יימרון
דבית ישראל אוריאייא דדוד
מליין עיבורא ולא איכפת ליה אין
ימותון עמא בית ישראל בכפנא
ואין אנא בריר ית קרבא ולמיפק
מן קדם סנאך יימרון דבית
ישראל דוד גברא ומרי קרבא ולא
איכפת ליה אין יפלון עמא בית
ישראל קטלין בחרבא האעיק לי
לחדא

איתמסר כדון ביד מימרא דיי
ארום סגיעין רחמוהי וביד בני
אנשא לא איתמסר
:
 

ויאמר דוד אל גד
אם אני בוחר ברעב - יאמרו בית
ישראל: אסמיו של דוד מלאים
תבואה ולא איכפת לו אם ימותו
מישראל ברעב;
ואם אני בוחר במלחמה ולנוס
מפני האויב - יאמרו בית ישראל:
דוד גבור ושר צבא ולא איכפת לו
אם יפלו בני ישראל הרוגים בחרב
צר לי מאד;
אפלה נא ביד דבר ה' כי רבים
רחמיו מאד וביד בני אדם אל
אפול
.

לאמור, המתרגם נקט בשיטה הדומה במקצת לשיטת עבודתו של מחבר 'דברי גד החוזה': הוא לא מסתפק בהבאת הפסוק כצורתו (או כתרגומו), בלבד, אלא הוסיף פרשנות משלו כדרך הדרשנים. תוספות פרשניות על המקרא מסוג זה ניתן לראות ב'דברי גד החוזה' (פסוקים קנג, קנד, קס, ועוד)

בנוסף לכך 'שיבש' המחבר של דברי גד החוזה את סדר הפסוקים, או שמא עמדה גירסה אחרת מול עיניו כפי שניתן לראות בדרך בה הקדים את המלים 'כי נתעב דבר המלך את יואב'. גם הכתיב של המחבר הוא 'מלא' יותר (כגון: 'השופט' - לעומת נוסח המסורה: 'השפט'; 'אותו' - לעומת 'אתו', ועוד), וניתן למצוא דוגמאות אחרות למפעלותיו של הסופר בנוסח הטקסט המקראי.

מחבר 'דברי גד החוזה' וסופרי קומראן

לשיטת עבודתו של מחבר 'דברי גד החוזה' ניתן למצוא מקבילה בשיטת עבודתו של מחבר ספר שמואל שנתגלה בקומראן.13 להלן יובאו שני קטעים מקומראן עם מקבילותיהם שבספר שמואל בנוסח המסורה מצידם האחד, וספר דברי הימים מצידם האחר, טקסטים המצוינים בצבע בשיטה המובאת למעלה.

שמואל ב' י,ו-ז 4QSam דה"א יט,ו-ח

וישלחו בני עמון וישכרו את ארם בית
רחוב ואת ארם צובא עשרים אלף
רגלי



ואת מלך מעכה אלף איש ואיש טוב
שנים עשר אלף איש:

וישמע דוד וישלח את יואב

בני עמון] אלף ככר כסף [לשכור
להם מן ארם נהרים ומן ארם
מ
]עכה[ ומצוב]ה רכב ופרשים [
שנים שלושי
]ם אלף רכב

[את מלך מעכה וא]ישטוב

[ובני] עמון נאספו מן ה[ערים
[ם[וישמע דוד ויש]לח [א]ת
יוא
[ב ]

וישלח חנון ובני עמון אלף ככר
כסף לשכר להם מן ארם נהרים
ומן ארם מעכה ומצובה רכב
ופרשים: וישכרו להם שנים
ושלשים אלף רכב ואת מלך מעכה
ואת עמו ויבאו ויחנו לפני מידבא

ובני עמון נאספו מעריהם ויבאו
למלחמה: וישמע דוד וישלח את
יואב

והנה דוגמה נוספת, הפעם מתוך אחד מכתבי היד של שמואל בו קיימת מקבילה לכתוב אצלנו:

שמואל ב' כד, טז-יז 4QSam דברי הימים א' כא, טו-טז דברי גד החוזה

ומלאך יהוה היה עם גרן
האורנה היבסי: ויאמר
דוד אל יהוה בראתו את
המלאך המכה בעם

[ ומלאך י]הו ע ומד ע[ם
ג
רן א]רנ א הי[בו]סי:
וישא
[דויד את עיניו...
בין
] הארץ ובין
[הש]מ[י ]ם וחר[ב]ו
שלופה בידו
[נטויה על
ירושלם ... והזקנים על
פנ14
]יהם מתכ[סים
ב
]שקים ויאמר דויד אל
יהוה

ומלאך יהוה עמד עם
גרן ארנן היבוסי:
וישא דויד את עיניו
וירא את מלאך יהוה
עמד בין הארץ ובין
השמים וחרבו שלופה
בידו נטויה על ירושלם
ויפל דוד והזקנים
מכסים בשקים על
פניהם
:

ומלאך יהוה עמד עם
גרן ארנן היבוסי:
וישא דוד את עיניו וירא
את מלאך יהוה עמד בין
שמים וארץ וחרבו
שלופה בידו נטויה על
ירושלם
ויפל דוד והזקנים
מכ
וסים בשקים על
פניהם
:

לאמור, הסופר בקומראן הוציא מתחת ידו טקסט של ספר שמואל ה'משופר' באמצעות השלמות מתוך דברי הימים. דומה שאין צורך להאריך בדמיון של מלאכת סופר זו לשיטת עבודתו של מחבר 'דברי גד החוזה'.

מחבר 'דברי גד החוזה' כפרשן

כבר צוין לעיל מנהגו של המחבר לחבר את המקורות השונים למקור אחד, ליישב סתירות באמצעות תוספות שנועדו להבהיר כי אין סתירה בין המקורות, להוסיף הוספות משלו ולבצע קישורים פנים-מקראיים באמצעות ציטוטי פסוקים. ואולם, הכרעותיו הפרשניות של מחבר 'דברי גד החוזה' מעניינות מהיבטים נוספים, ובהם ההשמטות שלו.

בפסוק קנה כתוב: 'ויך לב דוד אותו אחרי כן', מלים שהן ציטוט מספר שמואל, אלא שהמחבר השמיט את סופן 'ספר את העם'. על פי ההקשר נראה כי הצדק עם המחבר שכן מלים אלו אינן במקומן, או למיצער אינן מנוסחות כיאות (שמא מוטב: 'ויך לב דוד אתו אחרי סופרו את העם' בדומה לנוסח תרגום השבעים). ייתכן שאכן השמיט המחבר את שלוש המלים הללו, אך אפשר גם שעמד לפניו נוסח אחר של המקרא, נוסח בו היו חסרות מלים אלו, וצריך הדבר עיון נוסף. מכל מקום, התוספת הארוכה של המחבר לפני כן ברורה לחלוטין: המחבר שאל את עצמו, כמו כל קורא, מה קרה לפתע שליבו של דוד נקפו, הרי עוד לפני כן הזהירו יואב שלא למנות את העם? על כך השיב המחבר כי ה' שלח את גד החוזה והוכיח את דוד על מעשהו, ידיעה שאינה בנוסח המסורה. רק לאחר ששמע דוד את דברי התוכחה ליבו הכהו, ובכך החליק המחבר קושי בהבנת העניין.

בהזדמנות זו ראוי לציין כי בכך העניק המחבר 'עומק' נוסף לדמותו של גד החוזה. כלומר, המחבר שקרא לספרו על שם גד החוזה של דוד נטל דמות שהידיעות עליה מועטות באופן יחסי והעניק לה 'עומק' ביחסו לה תפקידים נוספים, כפי שנראה בפרק זה, ובמקומות אחרים ב'דברי גד החוזה'.

הכרעה מעניינת אחרת של המחבר ניכרת בשינוי סדר הפסוקים. כך, למשל, בסוף הפרק מצטט המחבר את דברי הימים אך בהיפוך סדר הפסוקים. מסתבר שהמחבר התקשה בהבנת המיקום של הפסוק הפותח במלים 'ומשכן ה' אשר עשה משה', וכי מה עניינו של פסוק זה לכאן? מה עשה המחבר, הביא תחילה את ההסבר '(כי) לא יכל דוד ללכת לזבוח לה' בבמה בגבעון', ובכך שיפר את הבנת העניין. לעומת זאת, לפי נוסח המסורה נראה פסוק כט כמעשה תחיבה שלא במקומו (או לפחות כניסוח לקוי).

לקראת סיום תובא דוגמה אחת לשגיאתו הגלויה של המחבר. בפסוק קסג מעתיק המחבר מדברי הימים, ובשינוי קל: 'ויאמר דוד אל אלהים הלא אני אמרתי למנות פעם'. את שם אלהים מביא המחבר ללא ה"ה הידיעה, ובמקום 'בעם', כותב הוא 'פעם', שגיאה גלויה על פניה. ניתן לבאר חילופין אלו שבין ב-פ כנובעים משגיאת שמיעה, אך דומה כי מוטב לראות בכך חוסר תשומת-לב מצד הסופר אשר העתיק מתוך הספר (או המגילה), שלפניו ושתי אותיות אלו נשמעו לו כאות אחת,15 ועל כן טעה בהעתקתו, כדרך טעויות העתקה נוספות בחיבור.

סיכום

מחבר ספר 'דברי גד החוזה' מתגלה בפרק ז' של חיבורו כמי שעבודתו הספרותית הייתה חיבור מלאכת-חושב של טקסטים ממקורות שונים, משולבים יחד עם יצירתו האישית. מלאכה זו הינה ייחודית בכל מקרה, אך תופעה דומה לה ניתן לראות במלאכת הסופר בקומראן מזה,16 ובמלאכת המתרגם הארמי מזה. עדיין אין בכך כדי להוכיח מה היה זמנו של מחבר 'דברי גד החוזה',17 אך חובה להודות שאין מלאכת-סופר מסוג זה מוכרת מימי-הביניים.

בעצם עבודתו התגלה המחבר כפרשן מקראי, אולי לא במובן המאוחר, אך התייחסותו למקורותיו, תוספותיו והשינויים האחרים שהכניס בחיבורו מעמידים את חיבורו במקום של כבוד בתולדות הפרשנות היהודית הקדומה.17

הערות

* רשות המחקר של אוניברסיטת בר-אילן תמכה במחקר זה ותודתי נתונה לה על כך.

1. כותב שורות אלו פרסם כמה מאמרים בעניינו של חיבור זה. ראה: מ' בר-אילן, 'מקורו הגיאוגראפי של "דברי גד החוזה"', דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות, ירושלים תש"ן, א, עמ' 126-119; 'ספרים מקוצ'ין', פעמים, 52 (תשנ"ב), עמ' 100-74; 'השמות הפרטיים ב"דברי גד החוזה"', סיני, קיד (תשנ"ד), עמ' קט-קיט; ;M. Bar-Ilan, 'The Words of Gad the Seer', JBL, 109/3 (1990), pp. 477-493 idem., 'The Discovery of The Words of Gad the Seer', Journal for the Study .of Pseudepigrapha, 11 (1993), pp. 95-107

2. ראה: מ' רזין, מפקדים ומגילות-יחס ומשמעותם ההיסטורית לימי שאול ודוד, חיפה תשל"ו, עמ' 74-51; ב"צ לוריא, 'מחקרים בספר דברי הימים', בית מקרא, כט\צז (תשמ"ד), עמ' 111-97.

3. ראה על תופעה זו: ד' רוזנטל, 'על דרך טיפולם של חז"ל בחילופי נוסח במקרא', י' זקוביץ וא' רופא (עורכים), ספר יצחק אריה זליגמן - מאמרים במקרא ובעולם העתיק, ירושלים תשמ"ג, עמ' 417-395, וראה עוד להלן.

4. ראה על כך: א' רופא, מבוא לחיבור התורה, ירושלים תשנ"ד.

5. עזר רב היה בספר: א' בנדויד, מקבילות במקרא, ירושלים תשכ"ט.

6. מעל האות רי"ש של 'ערור' יש מעגל קטן ובשוליים כתוב: 'בערוער' ק' (קרי), כחלק ממערכת הקרי והכתיב בחיבור זה. בנוסח המסורה כאן כתוב 'ערוער' כהלכה, אך ראוי לציין כי שם זה מובא במקרא בשלוש צורות כתיב: 'ערוער', 'ערער', ו'ערעור'.

7. מעל האות יו"ד של 'כיזה' יש מעגל קטן, ובגליון כתוב 'כי זה ק'', כלומר, הכתיב הוא 'כיזה' והקרי הוא 'כי זה'.

8. המחבר כאן משך פעמיים בקולמוסו על גבי הכתב ומחק בכך את שכתב, כנראה בפליטת קולמוס.

9. ש' טלמון, כפלי גירסה - תופעת יסוד בתולדות המסירה של נוסח המקרא, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשט"ז.

10. דוגמה לכך ניתן לראות בספרי על במדבר ו,כו (זבחים קטז ע"ב), פרשת נשא פיסקה מב, מהדורת הורוביץ-רבין, ירושלים תשכ"ו, עמ' 48 שם דנים חכמים בסתירות שונות במקרא, ובין היתר עוסקים במחיר אותו שילם דוד לארנן: 'כתוב אחד או' "ויקן דוד את חלקת הגורן בכסף שקלים חמשים" (שמ"ב כד,כד), וכתוב אחד אומר "ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות" (דה"א כא,כה). כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? מקום הגורן בשש מאות, ומקום המזבח בחמשים'. לאמור, 'המדרש היוצר' או המפשר של חכמים דומה באופיו לשיטת עבודתו של הסופר המתאם בין שתי הגירסאות. ראה עוד רש"י על שמ"ב כד,ט: 'שמונה מאות אלף - ובדברי הימים (א' כא,ה) הוא אומר 'אלף אלפים ומאה אלף'! באגדת אמוראים מצינו 'אמר רבי יהושע בן לוי הכתובים מוסיפין כאן מה שחסרו כאן אלו ב' שבטים שלא נמנו שכך כתיב בדברי הימים (א' כא,ו) 'ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך את יואב'. אמר יואב באלו אני יכול להשמט ולומר שבט לוי אינו נמנה במנין שאר שבטים כי אם מבן חודש ומעלה, ובנימן דיו שנחסר וכלה בפלגש בגבעה. ובשלשי' ושתים מדות דר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי שנינו כתוב אחד אומר 'ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ד' מאות ושבעים אלף' וכתוב אחד אומר 'ותהי ישראל שמונה מאות אלף ואיש יהודה ה' מאות אלף' נמצא ביניהם ג' מאות אלף - אלו ג' מאות אלף מה טיבן? בא הכתוב הג' והכריע (דה"א כז,א) 'ובני ישראל למספר ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושוטריהם המשרתים את המלך לכל דבר המחלוקת הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלקה האחת כ"ד אלף'. מלמד שאלו ג' מאות אלף היו הכתובים בנימוסו של מלך ולא היו צריכין לימנות. כיצד? עשרים וארבעה אלף לשנים עשר הרי כאן מאתים ושמונים אלף ושמונת אלפים, נשתיירו שנים עשר אלף - הן הן נשיאי ישראל'.

11. ראה: J. B. Payne, 'Validity of the Numbers in Chronicles', Bibliotheca .Sacra, 136 )1979(, pp .109-128; 206-220

12. מתוך: תרגום של דברי הימים המיוחס לר' יוסף סגי נהור, מהד' א' ראהמער, טהארן תרכ"ו (דפוס צילום: ישראל תשכ"ט), עמ' מז.

13. ספרות על כך, ראה: F. M. Cross, The History of the Biblical Text in the Light of ;(Discoveries in the Judean Desert, HTR, 57 )1964(, pp. 281-299 )esp. 292-297 :E. C. Ulrich, The Qumran Text of Samuel, and Josephus, Ann Arbor, MI .Scholars Press, 1978, pp. 152-158

14. תופעה זו של חילופי ב-פ מוכרת מתקופות שונות, ראה: שמ"ב י,טז 'שובך' לעומת דה"א יט,טז: 'שופך'; עע טוב, ביקורת נוסח המקרא, ירושלים תש"ן, עמ' 201 (השווה בין נוסח מסורה לנוסח שומרוני); י' אהרוני, כתובות ערד, מהדורה שניה, ירושלים תשמ"ו, עמ' 51-48 (חילופי: בנבשכם - בנפשכם); י"נ אפשטיין, מבוא לנוסח המשנה, מהדורה שניה, ירושלים - תל-אביב תשכ"ד, עמ' 1223-1220; גב"ע צרפתי, 'הכתובות העבריות מימי בית ראשון - סקירה והערות לשוניות', א"מ ראבילו (עורך), מחקרים ביהדות - ספר היובל לדוד קוטלר, תל-אביב תשל"ה, עמ' 122-104 (במיוחד: 115-114).

15. ראה על כך: M. J. Bernstein, '4Q252: From Re-Written Bible to Biblical .Commentary', JJS, 45 (1994), pp. 1-27; כדאי לציין כי הדוגמה הראשונה הנדונה שם מתייחסת לכתוב: '[ב]שנת ארבע מאות ושמונים לחיי נוח', סגנון הדומה לפתיחת 'דברי גד החוזה', 'בשנת שלושים ואחד למלך דוד בירושלים'.

16. פרופ' א' קימרון העירני כי הצרוף הלשוני (בפסוק קנג) 'אנשי מלחמות', ריבוי הסומך והנסמך כאחד, הינו מאפיין לשוני של ימי בית שני משנה ותלמוד (השווה: בתי כנסת; בתי כנסיות), ותודתי נתונה לו על הערתו. והשווה לצרופים הבאים: 'אנשי מדות' (במדבר יג, לב); 'אנשי אניות' (מל"א ט,טז); 'אנשי בגדות' (צפניה ג,ד); 'אנשי שמות' דה"א ה,כד); 'אנשי המשוחות' (ספרי במדבר פיסקא קס); 'אנשי חסידות' (ירו' סוטה פ"ט הט"ז, כד ע"ג); 'והאמר שמואל: אין לנו בעירובין אלא כלשון משנתנו אנשי חצר ולא אנשי חצירות' (עירובין סו ע"ב). עם זאת, העניין אינו חתוך שכן בלשון ימי הביניים מצוייה המלה 'אנשי' בצרוף עם: 'המדינות' (?); 'המקומות'; 'אומנות'; 'קטטות'; 'ארצות'; 'הבנות'; 'משמרות'; הקהילות'; וצריך עיון.

17. ראה: ,James L. Kugel and Rowan A. Greer, Early Biblical Interpretation Philadelphia: The Westminster Press, .1986