שמות של מלאכים

א' דמסקי, י' רייף וי' תבורי (עורכים), ואלה שמות: מחקרים באוצר השמות היהודיים, רמת-גן תשנ"ז, עמ' לג-מח  מאיר בר-אילן

 

במסורת היהודית ידועים אלפי שמות אשר רק חלק קטן מהם זכה בפירוש, ובמיוחד השמות המקראיים אשר נסיונות לפרשם מצויים במקרא גופו. שמות אלו חולקו על ידי החוקרים לקבוצות-משנה רבות: שמות מקום, שמות פרטיים, שמות נשים, ועוד, ונעשה נסיון לברר את מקורם האטימולוגי, את משמעותם הדתית (והחברתית), ועוד.1

המחקר המבוסס על השמות המקראיים כמעט ולא הקרין על מחקר השמות בתקופה הבתר-מקראית, ולמעשה, גם בסיוע של ספרי-עזר רבים עדיין קשה לדעת מה שמות האישים שחיו לאחר המקרא, קל-וחומר שקשה לדעת את פירושם.

מגמת הדיון להלן היא לסקור בצורה ראשונית את השמות של חלק מהמלאכים המוזכרים בספרות היהודית לדורותיה: התנ"ך, הספרות החיצונית, הספרות התלמודית, ספרות ההיכלות וספרי מאגיה יהודית עתיקה.2 למרות ההיבט התיאולוגי המלווה תדיר את סוגיית השמות, ובוודאי את שמות המלאכים, הרי שהדיון להלן ישא אופי אונומאסטי אינטרדיסיפלינארי בלבד, בזיקה ללשון העברית ולפרשנות הטקסטים בהם מופיעים שמות אלו. יוצע פירוש לכמה משמות אלו, וכן יתבררו הבעיות המתעוררות במהלך פירושם, וזאת מבלי לנסות למצות את החומר או את הדיון.

א. בתנ"ך

כידוע, מוזכרים בתנ"ך מלאכים לרוב, החל בספר בראשית וכלה בדניאל ובדברי הימים.3 למרות זאת, הרי ששמות מלאכים הידועים מן המקרא הם שנים בלבד, גבריאל (דניאל ח,טז; ט,כא), ומיכאל (דניאל י,יג; י,כא; יב,א), ואין הם ידועים אלא מאחד הספרים המאוחרים שבמקרא.

חכמי התלמוד סברו כי שמות המלאכים באו עם עולי בבל מבבל. בתלמוד הירושלמי ראש השנה פ"א ה"ב, נו ע"ד מובא כך:

דאמר ר' חנינה: שמות חדשים עלו בידם מבבל; בראשונה "בירח האיתנים"... מכאן והילך "ויהי בחדש ניסן שנת עשרים"... ר' שמעון בן לקיש אמר: אף שמות המלאכים עלו בידן מבבל; בראשונה "ויעף אלי אחד מן השרפים", "שרפים עומדים ממעל לו", מיכאן והילך "והאיש גבריאל", "כי אם מיכאל שרכם".

אכן, ביחס לשמות החודשים נראה הדבר סביר, לכאורה, שהם עלו מבבל, וזאת בשל האטימולוגיה הזרה של שמות אלו, כמו גם בשל הופעתם בספרות המקראית המאוחרת בלבד.4 ובאשר לשמות המלאכים, הרי שאלו לא עלו מבבל בהכרח. עובדה היא כי במקרא יש שמות תיאופוריים בעלי מבנה דומה. למשל: גבריהו; מיכיהו (מיכה), מה עוד שהשם מיכאל מופיע במקרא כשמם של כמה אנשים (במדבר יג,יג; עזרא ח,ח; דה"א ה,יג; ועוד).

יתר על כן, השם מיכאל (וליתר דיוק: '[ ]כאל'), מתועד על גבי אוסטרקון מתל נמרוד מן הרבע השלישי של המאה הששית לפנה"ס, היינו זמן רב לפני זמנו של דניאל.5 לאמור, אין סיבה להניח כאילו השמות גבריאל ומיכאל הם מאוחרים כשם שאף אינם בבליים (וזאת אף מבלי להיכנס לשאלה אם חציו השני של ספר דניאל נכתב בבבל). לכל היותר ניתן היה לצפות ששמותיהם של מלאכי ה' יכללו את המרכיב התיאופורי י-ה-ו (כרוב השמות המקראיים בעלי מרכיב תיאופורי), אך אין בכך כלום. עם זאת, שני שמות אלו מגלים סימן לבאות: המרכיב התיאופורי שבשמות המלאכים, ברובם המכריע, הינו 'אל' (ולא 'י-ה-ו').

אשר לחוסר הימצאות שמות של מלאכים במקרא דומה כי נעשה הדבר בכוונה. כאשר יעקב הכניע את המלאך, כתוב: 'וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך', ועל כך השיבו המלאך: 'למה זה תשאל לשמי' (בראשית לב,ל). כיוצא בכך אמר המלאך למנוח אבי שמשון: 'למה זה תשאל לשמי והוא פלאי' (שופטים יג,יט). כלומר, שהמלאכים נמנעו לגלות את שמותיהם לאנשים, וממילא ברור שאף אותם אנשים שידעו את שמות המלאכים לא רצו לחשוף שמות אלו, בדומה למנהג האיסיים, הידוע מתקופה המאוחרת במאות שנים, לשמור בסוד את שמותיהם של המלאכים.6

ככל הנראה, הסיבה לאי גילוי השם נעוצה האמונה העממית (לה שותפים בני תרבויות שונות), כי היודע שמו של אדם יוכל לשלוט זו.7 אכן, אמונה זו אינה מפורשת במקרא, אך היא מופיעה במרומז בבראשית ב,יט-כ:

ויצר ה' אלוהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה.

כלומר, בכך שהאדם קבע את שמות בעלי החיים הוא ביטא את אדנותו עליהם, בהתאם לצו האל, ונראה כי עקרון זה של ידיעת השם כ'אמצעי-שליטה' עמד מאחורי הימנעות המלאכים מלגלות את שמותיהם לבשר-ודם, לבל יוכלו הם 'להשביע' את המלאכים ולחייבם לעשות דברים שלא נצטוו לעשותם על ידי האל.8

פירוש השמות של המלאכים, כמו גם שמות אנשים, אינו חד-משמעי. השם 'מיכאל' הינו קריאה רטורית 'מי כאל?', והוראתו שבח לה'. שם זה יאה למלאך המשבח את ה', תפקיד המוכר כבר מישעיה ו. אמנם, שבח לה' במלים הקרובות ל'מי כאל': 'מי כאלוהנו?' ידוע לראשונה רק מספרות ההיכלות המאוחרת למקרא במאות שנים.9 ברם, אין לשכוח כי בשירת הים שובח ה' בקריאה דומה: 'מי כמכה באלים ה' מי כמכה נאדר בקדש' (שמות טו,יא). מסתבר, על כן ששבח דומה היו משבחים את ה' (בני אדם כמו גם מלאכים), מאות שנים קודם לכן, ואפשר שהשמות 'מיכיהו' ו'מישאל' מלמדים זאת.10

לכאורה, פירוש השם 'גבריאל' הוא כשם תיאופורי רגיל: הפועל 'גבר' בתוספת השם אל, בדומה לשמות: גבריהו, יחזקאל, ועוד. לאמור, השם גבריאל מציין את יכולתו הרבה של המלאך שהאל העניק לו גבורה. ברם, מסתבר יותר כי פירוש השם כאן הוא 'הגבר של האל', 'האיש של האל' (כשם 'אישיהו'), היינו 'גבר' הוא שם ולא פועל, ובכך מבטא השם את מהותו של נושא השם כמלאך האל.11

ככל הנראה, השמות מיכאל וגבריאל לא היו בשימוש בין היהודים בתקופת התלמוד, בדומה להימנעות המכוונת, אף כי לא מוחלטת, משימוש בשמות כמו משה, דוד ואליהו. אמנם, השם מיכאל כשם אדם פרטי ידוע לראשונה מדה"א ח,טז כשמו של אחד מצאצאי בנימן, והובא הדבר בתרגום השני לאסתר ז,ו, כשמו של אחד מאבותיו של מרדכי. עם זאת, נראה כי רק בתקופה הבתר-תלמודית או תחת שלטון האיסלאם החלו להשתמש בשמות אלו. המלאך גבריאל חדר לאנגלולוגיה המוסלאמית, ובין המוסלמים היה מקובל לקרוא לילד על שם מוחמד ועל שם גבריאל (=ג'יבריל).12

ככל הנראה, הושפעו היהודים מן המוסלאמים בעניין זה, וכך החל השם גבריאל להיות שמו של יהודי.

ב. בספרות החיצונית ובקומראן

בהשוואה למקרא מתאפיינת הספרות החיצונית בדגש הרב שהושם על המלאכים בכלל, ועל שמותיהם בפרט. בשל כך, אין אפשרות לדון בכל הבעיות הכרוכות בשמות המלאכים שבספרות החיצונית מבלי להגדיל את היקף הדיון עשרת מונים, הגדלה אשר לא תיעשה כאן.

בספר טוביה מופיע לראשונה המלאך רפאל, מלאך שגילה לטוביה כיצד לרפא תבלול בעין.13 ככל הנראה, בסיפור זה ניתן לראות בפעם הראשונה את הקשר האטימולוגי בין פעולות המלאך לבין שמו, סוג של קשר אשר פותח מאד בספרות המאוחרת יותר. ראוי לציין עובדה זו, שכן בדרך כלל הקשר בין שם המלאך לבין תפקידיו נראה רופף, וספק אם התקיים.

השם רפאל מופיע בדה"א כו,ז כשמו של אחד הלויים, בין אם כאיחול לעתיד לרך הנולד, ובין אם כהבעת תודה לאל שריפא את התינוק (או את אחד מהוריו). נראה, אפוא, שבמקרה זה, כמו במקרהו של מיכאל (וכנראה גם גבריאל), הוסב שם קדום של אדם להיות שמו של מלאך תוך ניצול משמעות החלק הפועלי של השם ותליית תפקיד המלאך בפועל זה.14 בתקופת התלמוד לא נקראו ילדים בשם רפאל בדומה להימנעות משימוש בשמות מלאכים אחרים. ככל הנראה, ראשית השימוש בשם זה היתה בתקופה הבתר-תלמודית.

ספרי חנוך רוויים מלאכים.15 לראשונה מתוארים בספר זה, הנחשב כאחד מהקדומים שבספרות החיצונית, חבורות של מלאכים, תוך תיאור מפורט של שמותיהם ותפקידיהם. המלאכים הטובים הם ארבעה: מיכאל, אוריאל, רפאל וגבריאל (חנוך א' ט,א). ברם, במקומות אחרים בספר (שחובר במקורו מתוך כמה ספרים), מופיע המלאך פנואל במקומו של אוריאל (למשל, חנוך א מ,ט).16 ראשית, יש לשים לב כי המלאכים המוזכרים בנפרד בספר דניאל מוזכרים בחנוך א' בקבוצה אחת של ארבעה מלאכים בכירים. שנית, על השמות הקדומים: מיכאל וגבריאל (וככל הנראה גם רפאל), הוסף בחנוך א' גם אוריאל או פנואל.

השם אוריאל הוא מקראי, אך לא כשם של מלאך.17 הוראת השם דומה ל'זרחיה', היינו שאור ה', כלומר חסדו וטובו, יאיר את חייו של הילד. אשר להוראת שמו של המלאך, הוראה שאינה בהכרח זהה להוראת שמו של אדם הקרוי באותו שם, הרי שאם יש מקום לגזור את תפקידו משמו, כי אז, מסתבר, שמלאך זה אחראי לאור בעולם. השם פנואל, לעומת זאת, אף כי במקרא שימש שם של מקום ושם של בני אדם נראה כשם 'מלאכי' למהדרין. לאחר שנאבק יעקב עם המלאך שלא רצה לגלות את שמו, כתוב: 'ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי' (בראשית לב,לא). המקום ההוא כתוב במקרא כפנואל, וברור ששם אחד הוא פניאל - פנואל. האטימולוגיה המקראית נראית נכונה ביסודה, לפיה הוראת השם היא (ראיית) פני האל, שם שמשמעותו קרובה למשמעות שמו של 'אליועיני' המקראי, אף כי ניתן לבאר את השם בדרכים אחרות.18

בתקופת התלמוד לא עשו היהודים שימוש בשם 'אוריאל', ככל הנראה, ועל פי גירסה מסופקת יתכן שהשתמשו בשם 'אורי' (קיצורו של 'אוריאל' או 'אוריהו'), ואף הוא שם מקראי.19 לעומתו, השם 'פניאל' מופיע בתלמוד (גטין נח ע"א), ואף הובא שם מדרשו של השם. ריש לקיש אמר: 'מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה; צפנת - שהיו הכל צופין ביפיה, בת פניאל - בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים'. ברם, ספק גדול אם היה זה שם 'אמיתי', כלומר, אם אכן היה כהן גדול בשם פניאל, ודווקא מדרשו של השם בא ללמד כי בעת העתיקה (ועד היום), לא נקרא אדם בשמו של המלאך פניאל.

בהקשר זה יוער כי הכינוי 'מלאכי פנים' ידוע מקומראן (הודיות ו,יג; מהדורת ליכט עמ' 113), ואפשר שהוא עשוי על פי קריאה (שגויה), בישעיה סג,ט.20 בספרות המאוחרת יותר נודע הכינוי 'שר הפנים',21 ויש בשמו קירבה לפניאל לעיל ולשריאל שלהן. בחנוך א' כ מובאת רשימה של שבעה מלאכים, ולבד מהארבעה שכבר הוזכרו, מופיעים שם גם 'רעואל' (כלומר, רצון ה'), 'שריאל' ('כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל' [בראשית לב,כט]), ו'רמיאל' (כלומר, האל ירוממני, בדומה ל'רמיה'). שמות אלו נותרו ללא שימוש עד ימינו, למעט השם 'שריאל' שהתחדש בארץ-ישראל המודרנית.

לבד משמות המלאכים ה'טובים' (עליהם ניתן להוסיף את 'זוטיאל' בחנוך א' לב,כ), מופיעה בחנוך א' רשימה של מלאכים 'רעים' (שם ו; סט), ובהם: שמחזי, ארטקיפא, ארמן, כוכבאל, טוראל, רומיאל, דניאל, נקאל, ברקאל, עזזאל, ארמרוס, בטריאל, בססאל, חננאל, סימפסאל, יתראל, תומאל, רומאל ועזזאל, ועוד ועוד מלאכים למאותיהם.22

על אלו יש להוסיף את שמות המלאכים המנהיגים את עונות השנה (שם פב,יג-יד): מלכיאל, אלימלך, מלאיאל, נראל, אדנראל, ישושאל, ואלומיאל. בירור שמותיהם של מלאכים אלו כרוך בעיון בגירסאות השונות של כתבי היד, דיון שאין כאן מקומו. ברם, לצורך הדיון עתה די לשים לב לשפע של השמות, רובם בלתי מוכרים ממקום אחר, וכן למרכיב התיאופורי הקבוע 'אל' (ולא 'יה'), וכן למרכיב היווני בחלק שמות המלאכים, מרכיב אשר יתברר להלן באופן חלקי.

כללו של דבר, הדיון כאן היה ראשוני בלבד, ולא נועד להקיף את כל החומר, מה עוד שחלקו כבר נדון על ידי חוקרים שונים, אף כי, ככל הידוע, לא מנקודת המוצא של האונומסטיקון.

ג. בספרות חז"ל

כידוע, אין המלאכים מוזכרים במשנה, ורק הביטוי המקראי הקפוא 'יושב הכרובים' מוזכר בברכות ז,ג בנוסח ברכה שאין לאומרה, לדעת ר' עקיבא. ברם, אין הדבר מלמד על חוסר אמונת התנאים במלאכים, כביכול, והכלל 'לא מצינו - אינה ראייה' תקף אף במקרה זה.23 בתוספתא חולין ב,יח, מהדורת צוקרמנדל עמ' 503 נאמר: 'השוחט... לשם מיכאל שר צבא הגדול... - הרי זה בשר זבחי מתים' (ושם בסמוך ענייני מינים נוספים). הרי כאן שם מקראי אחד לו צורף כינוי מקראי אחר (על פי יהושע ה,יד). כיוצא בכך מוזכר המלאך 'אכתריאל' בברייתא אחת (בברכות ז ע"א),24 ו'סוריאל שר הפנים' (הוא, כנראה, 'שריאל' שבחנוך), בברייתא אחרת (שם נא ע"א).25 ברור, אפוא, שהתנאים הכירו שמות של מלאכים מעבר למה שנדמה לקורא טקסטים תנאיים 'מצונזרים' ונעדרי-מלאכים.26

בספרות האמוראים, כמו גם בתרגומים הארמיים לתורה, משוקעים סיפורים רבים על מלאכים, ובין היתר גם שמות של מלאכים שלא נודעו קודם התקופה התלמודית.27 מכלל שמות אלו יש להעיר על שתי תופעות: האחת, שמות יווניים, והאחרת שמות בעלי מבנה מוגדר.

מלאך מפורסם אשר לו שם יווני הוא 'מטטרון', שם שנימנו וגמרו עליו שהוא נגזר משתי מלים ביוונית: 'מטה-תרונוס', המלאך הסמוך ליד הכסא (של ה').28 ואולם, ראוי להזכיר בהקשר זה את 'סנדלפון' המוזכר בברייתא (חגיגה יג ע"ב), שם שהוראתו, כנראה, היא צירוף של שני מרכיבים יווניים: 'סון' (=יחד) + '(א)דלפון' (=אח). כלומר, שמו של המלאך יתפרש כמלאך השרוי יחד עם אחיו (המלאכים), עם חבורת המלאכים (מי שאינו נשלח לבדו). יהא אשר יהא פירוש שמו של סנדלפון, נראה שהחכמים שסברו כי שמות המלאכים עלו מבבל, והם עצמם היו בעלי שמות מיוונים (כגון: אבטליון ואנטיגונוס), יכלו לקבל בשיוויון-נפש מלאכים נושאי שמות יווניים, ולא הציקה להם בעיית הסינקרטיזם המתגלה בשמם של המלאכים.

עוד זאת יוער עתה על שמות בצורת xyxy אל, כגון 'זגזגאל' (ואולי אף 'יפהפיה').29 מבנה זה של שם המורכב ממרכיב תיאופורי ולו צירוף כפול של אותיות (הנראה כשורש מרובע), השפיע על שמות מאוחרים שאין מקום לדון בהם עתה.30 השם 'זגזגאל' נראה לפרש כצירוף גימאטרי של: ז + ג = י (פעמיים), וכאילו היה שמו של מלאך זה 'ייאל', בדומה ל'אליהו' (הנביא), או 'יהואל' (המאוחר יותר). כלומר, מלאך זה קיים את 'כי שמי בקרבו' (סנהדרין לח ע"ב), היינו שם המורכב משני צירופים תיאופוריים.31

בשבת סז ע"א הוצע לומר לחש זה:

בז בזייה, מס מסייא, כס כסייה, שרלאי ואמרלאי - אלין מלאכי דאישתלחו מארעא דסדום. ולאסאה שחינא כאיבין: בזך בזיך בזבזיך; מסמסיך, וכו'.

כבר רש"י פירש על אתר כמה משמות אלו: 'שמות המלאכים על שם שקורעים וממסמסים ומכסכסים אותו. בז, לשון בזעא'. ואכן, נראה כי תפקיד המלאכים היה למסמס את דין האדם ששלחם (באמצעות הלחש), כמו גם לכסות עליו מכל רע (להסתירו). ברם, שמו של 'בזבזייה' נראה כגזור מ'בז' (פעמיים), שהוראתו העברית קרובה ל'גובר בשם ה' (על השחין)', ואין השם גזור משורש ארמי.

עוד זאת יש להעיר כי מבין שמות האנשים שחיו באותה תקופה, ידועים אף שמות בהם הוכפל המרכיב, כגון: 'בן בג בג', 'בן הא הא', ואף שמשמעות שמות אלו מעורפלת,32 ניתן לקשרם עם מבנה השמות של המלאכים.

על פי מצב המחקר בתחום האונומסטי של תקופת התלמוד וספרותה, קשה לדעת בבירור האם השתמשו בני תקופה זו (בת 700 שנה ויותר), בשמות מלאכים כשמות פרטיים.33 ככל הנראה, לא נעשה שימוש בשמות שיוחדו למלאכים, אף אם במקרא היו אנשים פרטיים בעלי שם זהה. דומה כי רק בימי הביניים החלו יהודים לקרוא לילדיהם בשמות אוריאל או רפאל. שמות המיוחדים למלאכים כגון מטטרון או זגזגאל נותרו מלאכיים, ונראה כי איש לא העז להופכם לשמות של בשר-ודם.

ד. בספרות ההיכלות

ספרות ההיכלות נתחברה לערך במאות השלישית ועד החמישית לספירה, אף כי יש דעות אחרות בשאלה זו.34 ספרות זו ראתה אור במהדורה סינופטית המסייעת בקריאה הנכונה של הטקסט, אך עדיין רבות הן הבעיות הכרוכות בהבנתה.35 ספרות ההיכלות מורכבת מספרים רבים, או מוטב, מיצירות ספרותיות בלתי מגובשות, בעלי מאפיינים שונים. ברם, מעבר לשינויים שבין הטקסטים השונים, בנקודה אחת יש שיוויון מוחלט: המקום הרב שיש למלאכים בספרות זו. יש ספרים שבהם מוזכרים מעט מלאכים (למשל: היכלות רבתי), ויש ספרים בהם מוזכרים הרבה מלאכים (למשל, מעשה מרכבה). על כל פנים, הסבור כי בספרות זו מוזכרים יותר ממאה מלאכים לא יימצא בין המגזימים. הואיל והדיון כאן נושא אופי ראשוני ובלתי תיאולוגי במוצהר, לא יתפקדו עתה המלאכים השונים, לא ייספרו, ולא יתבררו.36

הקטע אשר יתברר להלן לקוח מתוך ספר היכלות (המכונה: חנוך השלישי; שפר, פיסקאות 70-1), וייחודו הוא בכך שיש בו דיון אטימולוגי במשמעות שמותיהם של מלאכים. ראוי להזכיר כי העיסוק באטימולוגיה עממית, הניכר היטב במקרא, קיים בספרות התלמודית, אך בצורה פחותה יותר,37 ומכאן שז'אנר זה, שאי אפשר לראות בו ז'אנר 'מייצג' את ספרות ההיכלות, מהווה מעין נסיון לשחזר ז'אנר עתיק, אף אם בלבוש חדש.

בשלוש פיסקאות סמוכות (שפר, # 28-26), דורש המיסטיקן את משמעות שמם של כמה מלאכים:

וגליצור יוי השר כשהוא רואה את זכזכיאל יוי השר שהוא ממונה לכתוב זכיותיו של ישראל... כשהוא רואה את ענפאל... ולמה נקרא שמו ענפאל מפני שענף הודו והדרו וכתרו וזיוו וזיהורו מכסה את כל הדרי ערבות רקיע עליון כיוצר עליון... ולמה נקרא שמו סותר אשיאל מפני שהוא ממונה בפנים על ארבעה ראשי נהר דנור... והוא סותר אשי של נהר דנור... ולמה נקרא שמו שקד חוזיי מפני שהוא שוקל כל זכיות בכף מאזנים לפני ה'ב'ה'... ולמה נקרא שמו פנוריי מפני שהוא זועף בו בנהר }בנהר{ דינור ודועכו במקומו... ולמה נקרא שמו אזגובהיי יוי השר מפני שהוא אוזר בגדי חיים ועוטף מעיל חיים לעתיד לבוא... ולמה נקרא שמו סופריאל יוי ממית מפני שהוא ממונה על ספרי מתים... ולמה נקרא שמו שופריאל יוי מחיה מפני שהוא ממונה על ספרי חיים.

בספר היכלות יש שאלות רטוריות ביחס למקור שמם של מלאכים נוספים (חייליאל, שרפיאל, שרפים), אך אין צורך להאריך עתה. המעניין בנסיון זה של פירוש שמות של מלאכים, לבד מהיותו ראשון מסוגו, הוא בכך שרוב פירושיו נראים מופרכים מנקודת הראות המודרנית. ואולם מעבר לשאלה של הפירוש ה'נכון' לשמות המלאכים, נראה כי מדרש אטימולוגי זה משקף שימוש בשמות הקדום לדרשן, שמות שמשמעותם לאחר-זמן הפכה לעמומה ובשל כך הרגיש המחבר צורך לפרשם.

השם 'זכזכיאל', אף כי לא פורש באמצעות הנוסחה הקבועה 'ולמה נקרא שמו', נקשר עם תפקידו כ'ממונה לכתוב זכיות'. כלומר, הדרשן הבין את השם כנובע מהשורש 'זכה', שורש בו הה"א 'נחה', כביכול, וממילא הכפלת השורש (בדומה לשמות מלאכים מהתלמוד), יוצרת שורש מרובע תוך התעלמות מהה"א. ברם, יתכן שהשם המקורי הורה על מלאך שהוא זך ביותר, והכפילות של השורש מורה על היתרון, התכיפות או הדגש של הפעולה (כגון: טפטף, גלגל), וכבר נמצאו שמות דומים בספרות התלמודית.

השם 'ענפאל' פורש מ'ענף + אל', והוא שם תמוה. מסתבר יותר, כפי שכבר הציעו,38 לראות בשם צירופ משולש: 'ענה + פה + אל', בו נשמטה הה"א (פעמיים). אמנם, שמות המורכבים מצירופים משולשים אינם רווחים במקרא ובספרות המאוחרת יותר (אף אם קיימים, כגון 'אליועיני'), אך מבחינת העניין מסתבר כי שם המלאך נגזר מתפקידו ל'ענות', היינו להגביה את הקול היוצא מפי האל. כלומר, המלאך הקרוי ענפאל הוא ה'רמקול' של האל, בדומה ל'אמורא' המגביר את קולו של החכם בתקופה התלמודית. אמנם, הוראת הפועל 'ענה' כאן היא בדומה להוראתו במקרא, ולא במשמעות המקובלת אצל חז"ל, אך אין לשכוח כי משמעות זו קיימת גם בתפילה (למשל, בקדושה), ובכל מקרה נראית ההצעה המשולשת טובה מההצעה המקורית.39

ככל הנראה, השם 'סותר אשיאל' (נכתב כשתי מלים, כמו חלק מהשמות המקראיים בחלק מכתבי היד: מלכי שוע; עמנו אל), מתפרש כהלכה כמורכב מצירוף משולש: 'סותר + אשי + אל'. כלומר, המלאך המסוגל לטפל בנהרות האש שלפני האל, להסיטם או אף לכבותם.

השם 'שקדחוזיי' (לגירסאותיו השונות), ידוע ממקומות נוספים, ופירושו סתום, ואין צריך לומר כי הצעת הדרשן בלתי מתקבלת. יתכן כי אף כאן השם מצורף משלושה מרכיבים: 'שקד + חזה + ה''. ייחודו של השם, אם כן, אינה דווקא בהיותו עשוי משלושה מרכיבים, שכן למרות הנדירות היחסית של שמות מסוג זה, הרי שהטקסט הנדון עתה מכיל שמות נוספים נושאי שמות בעלי שלושה מרכיבים. מסתבר, על כן, שהשם התיאופורי הוא ה' (הנכתב בצורתו המקוצרת על ידי שני יו"דים), ולא הצורה הרגילה 'אל'. אם כן, הצירוף 'חזה + ה'' קרוב ל'חזאל', והוראתו: רואה ה' (בדומה ל'שמחזי'). ברם, 'שקד' הקודם למרכיבים אלו נראה כרומז לתואר הפועל, מעין דרישת השקד בירמיה א,יב: 'ויאמר ה' אלי היטבת לראות כי שקד אני על דברי לעשתו'. לפיכך, מסתבר לפרש את 'שקדחוזיי' כמי ששוקד - היינו, מתאמץ בחריצות - לראות את ה', ונראה כי השם מתאים למלאך בתיאורו של המיסטיקאן (וקרוב ל'פניאל').

השם 'פנוריי' נותר חסר מובן, ואף דברי הדרשן אינם מובנים כלל, ויתכן שהשם השתבש עוד בימים קדומים.

צורת השם 'אזגובהיי' משונה מכל השמות. בכתב-יד אחר (מינכן 40), גירסת השם נראית נכונה יותר: 'אזבוגה', וכבר עמד ג' שלום על עניינו של שם זה, אף אם לא פירשו.40 השם עצמו עשוי משלושה זוגות של אותיות שהגימאטריה של כל זוג היא שמונה (א + ז; ב + ו; ג + ה), בדומה לצירוף של זוגות המספרים על הפאות הנגדיות בקוביית-מישחק: 7 (ומעין: 'זגזגאל').41 ברור, אם כך, כי אין מקום לפירוש המובא על ידי הדרשן כאילו יש כאן נוטריקון של 'אוזר בגדי חיים', אף כי השם עצמו לא התברר. נראה כי שם זה הוא יצירה מלאכותית של מישחק-אותיות שנועד להדגיש את שילוש קדושת האל, קדושה הנעלה מכל נעלה, נעלה מעל שבע, המספר בעל המשמעות הטיפולוגית המקודשת הגלויה. לאמור, אם קדושתו הרגילה של האל מתבטאת בסיפרה שבע, הרי שהשם 'אזבוגה' נועד לציין כי האל קדוש אף מכך, וקודשתו היא 'שמונה', מעל לכל מציאות מוכרת.

השם 'סופריאל' התפרש, ככל הנראה, על נכון: סופר האל (ויתכן שזהו פירושו של השם המקראי 'שטרי').42 ואולם, תליית השם 'שופראל' במלאך הממונה על ספרי חיים נראית תמוהה, לא רק מפני שאין קשר בין שופר לבין ספרים, אלא גם בשל העובדה כי ידועים מלאכים רבים הנושאים שופר והתוקעים בו.43 לפיכך מסתבר כי השם שופראל נגזר מתפקיד המלאך לשאת את שופר האל, או לתקוע בשופר לפני האל, שם שצורתו קרובה לשם המלאך (א)כתריאל (הידוע עוד מהתלמוד), שם אשר מעיד, ככל הנראה, על בעליו כמי שמניח את הכתר על ראש האל, או, לכל הפחות, נושא את כתרו של האל.

כללו של דבר, ספר היכלות (חנוך השלישי), מציע מדרש-שמות לכמה מהמלאכים, אך רוב הצעותיו נראות כאטימולוגיה עממית.

ה. בספר הרזים

בראשית הדיון במאגית היהודית העתיקה חובה לציין כי לא קל להבחין במקום בו מסתיימת ספרות ההיכלות ומתחילה הספרות המאגית. בין כלל הטקסטים המאגיים - חרבא דמשה, קטעי מאגיה שבספרות ההיכלות, קערות מאגיות, ועוד - יש טקסט אחד המתייחד בריבוי המלאכים שבו, והוא ספר הרזים. הספר הודפס על פי כתבי-יד שנתגלו בגניזה, ואין ספק כי הוא טעון בירור יסודי באשר לנוסחו.44 על כל פנים, הואיל ושמות המלאכים הוא הנושא הנדון כאן, לא יתבררו להלן היבטיו האחרים של חיבור זה: התיאולוגי, המאגי ,הספרותי או הלשוני.

מהדיר הספר, מ' מרגליות, הביא בסוף ספרו מפתחות שונים, ובין היתר, 'מפתח שמות המלאכים',45 והדיון להלן מתבסס על מפתח זה (מבלי להיכנס למידת דיוקה של המהדורה). מניין שמות המלאכים בחיבור מגיע ל 707 שמות של מלאכים, היינו קרוב למחצית ממספר השמות המופיעים במקרא. יתר על כן, החיבור עצמו קטן באופן יחסי, ויש בו לערך 7100 מלים, ומכאן ששמות המלאכים שבו תופסים כ-10% מהחיבור, נתון מרשים המלמד על נטיית ליבו של מחבר הספר. 'דחיסות' זו של שמות ביחס לטקסט גבוהה בהרבה מזו שניתן לחשב בספרים המקראיים מרובי השמות, כגון עזרא ונחמיה (השונים בתוכנם בצורה מהותית מספר הרזים), אף כי הפרקים הפותחים את דברי הימים נראים כבעלי 'דחיסות' של שמות רבה אף יותר. רק קטעים בודדים מתוך ספרי חנוך וספרות ההיכלות מתקרבים באופיים האונומאסטי לספר הרזים.

יוער מיד שבחינה מדוקדקת של השמות ב'מפתח' תגלה כי ניתן להשמיט מכלל 707 השמות הרשומים שם, כמה שמות, כגון 'אפרודיטי' שציין המהדיר כשם מלאך, ואין הדבר כן. ברם, במספרים כה גבוהים של שמות, הפחתה או הוספה של מספר שמות לא תשנה את הנתון הכמותי, כמות ההופכת לאיכות בפני עצמה של חטיבת שמות ייחודית שחלקה הגדול אינו מוכר מכל מקור אחר. מתוך שמות אלו, רק %37 מסתיימים בסיומת 'אל', בעוד שהמרכיב התיאופורי 'י-ה-ו' כמעט ואינו בנמצא (למעט במקרים בודדים, כגון: דעיהו, יהואל).

השמות הרבים שבספר הרזים אומרים, כביכול, דרשני, ולצורך הדיון כאן רק יוער על כמה מלאכים. דומה כי אין זה מפתיע, שמלאך בשם 'רזיאל' מופיע (פעמים), בחיבור זה, מלאך הידוע מתרגום המיוחס ליונתן על קהלת,46 וכן מוזכר גם 'שופריאל' הקרוב ל'שופראל' מספר היכלות. אף 'זחזחאל' ו'מכמיכאל' מצוינים ברשימות המלאכים שם, ושמותיהם דומים בצורתם לשמות הנדונים לעיל.

שם מעניין אחר הוא המרכיב 'הוד' המובא בשמות של ארבעה מלאכים: 'הוד', 'הוד הוד', 'אביהוד' 'שמיהוד'. כלומר, המחבר נטל שם מקראי (דה"א ז,לז), הכפילו כדרך שמות מלאכים מאוחרים, הקדים לו 'אבי' ל'הוד' (ואף 'אביהוד' הוא שם מקראי; דה"א ח,ג), או שהקדים לו 'שמי' כשם מקראי אחר (דה"א ב,כח, שם הקרוב ל'שמירמית' (או אף ל'שמידע' ול'שמואל').47 אין זה מיותר לציין כי שם זה, המוכר לכל בישראל המודרנית, לא היה בשימוש בספרות התלמודית (לא כשם, ואף לא כמלה).

כללו של דבר, למחבר ספר הרזים היתה תאווה בלתי רגילה להרבות בשמות מלאכים, תאווה הנמצאת בקוטב השני של התפישה המקראית בעניין זה של שמות מלאכים הידועים בסוד הצמצום.

ו. הערות כלליות

העיון בשמות של מלאכים שנודעו ליהודים לאורך תקופת-זמן הקרובה לאלף שנה מגלה כמה תופעות ביחס לשמות אלו, תופעות שמכוחם ניתן לדבר בהכללה. במהלך השנים הרבות נוצרה אינפלציה בשמות מלאכים, והאטימולוגיה העממית לא השכילה לבארם כהלכה, כפי שניתן לראות לא רק מתוך ספר היכלות, אלא אף מהתפקידים הבלתי-קבועים של המלאכים (והיא בעייה תיאולוגית).

אין להתעלם מהאופי המלאכותי של שמות המלאכים, בוודאי המאוחרים בזמן. המעיין בשמות הרבים, ובפרט במקורות הגדושים בשמות אלו, ירגיש באופי המלאכותי של השמות. ברם, יש לזכור כי שמות אנשים (אם לא השפות בכלל, בתרבויות שונות), היו מטיבעם יצירה 'מלאכותית', או לפחות כך נחשבו בתחילה, ורק מאוחר יותר נחשבו ל'טבעיים' ו'נורמאטיביים'. כלומר, האיחור היחסי והמלאכותיות בשמות המלאכים אינם מייצגים חריגה עקרונית מהיווצרות שמות אנשים בתקופות השונות. אדרבא, שמא ניתן ללמוד מהקלות המרובה בה נוצרו שמות של מלאכים, למשל בספרי חנוך או בספר הרזים, על הקלות הרבה בה נוצרו שמות של אנשים בעת העתיקה.

המרכיב התיאופורי ברוב השמות של המלאכים הוא 'אל', אף כי יש חריגים לכלל זה. הבוחן את סברות החוקרים ביחס למרכיב התיאופורי שבשמות המקראיים צריך לתמוה אם אכן ניתן ללמוד רעיון כלשהו מנוכחותו של המרכיב 'אל' (ולא, כמצופה: 'י-ה-ו').

שמות המלאכים היו ביסודם חלק מחוויה דתית עמוקה, והוד של קדושה חפף עליהם, וממילא לא נעשה בשמות אלו שימוש חילוני אחר שנודעו המלאכים בשמם. השימוש החילוני בשמות אלו, היה מצומצם למדי, ואף הוא החל, כנראה, רק בתקופה הבתר-תלמודית.

סיכום

דרך ארוכה יש ללכת על מנת להבהיר את שמות המלאכים, דרך המקבילה, במידה מסוימת, להבהרת השאלות התיאולוגיות הכרוכות בשמות אלו, אף כי אין הבעיות השונות כרוכות זו בזו.

הדיון בשמות המלאכים מתגלה כתת-תחום במחקר השמות היהודיים (של גברים בלבד), מן העת העתיקה, וניתן ללמוד ממנו משהו על כח היצירה של השמות, כמו גם על 'מישחקי השמות' על פיהם הם נוצרו.

אין ספק שמיון קפדני ושיטתי של שמותיהם של כל המלאכים מתוך התייחסות לכלל ההיבטים שלהם, בין אם פילולוגיים, ובין אם תוכניים ותיאולוגיים, עשוי לפתוח פתח רחב יותר לעולם הרוחני והפסיכולוגי, התרבותי והדתי, של היהודים (והיהדות), בתקופת עיצובה, התהוותה והתגבשותה.

הערות

1. על השמות במקרא וביב כמשקפים רעיונות דתיים, ראה: M. H. Silverman, Religious Values in the Jewish Proper Names at Elephantine, Neukirchener Verlag ,Neukirchen-Vluyn, Verlag Butzon & Bercker Kevelaer, 1985; J. H. Tigay ,Israelite Religion: The Onomastic and Epigraphic Evidence', Patrick D. Miller' and others )eds.(, Ancient Israelite Religion, Essays in Honor of Frank Moore Cross, Philadelphia: Fortress, 1987, pp. 157-194.

2. איסוף חלקי של המקורות בעניין מלאכים, ראה: ר' מרגליות, מלאכי עליון, מהדורה שניה, ירושלים תשכ"ד (ברם, לקסיקון זה טעון זהירות רבה); ,G. A. Davidson Dictionary of Angels, New York 1967.

3. ראה: א' רופא, האמונה במלאכים במקרא, ירושלים תשכ"ט.

4. לאחרונה נתגלו שמות החודשים 'מרחש[ון]', 'ניסן' ו'סון' על גבי אוסטרקונים מן המאה הרביעית לפנה"ס. ראה: J. Naveh, 'Aramaic Ostraca and Jar Inscriptions from .(Tell Jemmeh', Atiqot, 21 )1992(, pp .49-53 )Hebrew

5. ראה: ש' אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, ירושלים תשנ"ג, עמ' 239-237.

6. יוספוס פלאביוס, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ב,ח,ז, תרגם: י"נ שמחוני, גבעתיים תשכ"א, עמ' 140.

7. השווה למובא במדרש זוטא - איכה (בובר) פרשה א ד"ה [ז] כל רעיה (ילק"ש איכה, רמז תתרט): 'מה עשה חנמאל דוד ירמיהו, השביע מלאכי השרת בשם והורידם מזוינים בכלי זיין על האומות, כיון שראו הכשדים כן, ברחו מפני אימתן, עד ששינה להם הקב"ה את שמותם, והעלם לרקיע ובקש חנמאל להורידן ולא יכול, לפי ששינה הקב"ה שמותם'.

8. דוגמה לרעיון זה ניתן לראות במקרים בהם הכובש שינה את שמו של הנכבש (שינוי שם מקום או שם של מלך), כביטוי לאדנותו, כגון: (בראשית מא,מה); במדבר לב,מא; מל"ב כג,לד, שם כד,יז. ברם, אשר לפירוש המוצע כאן, הרי שלא הכל קיבלוהו. ראה: C. Westerman, Genesis 1-11: A Commentary )translated by J. J. Scullion(, London SPCK, 1984, pp. 228-229; I. Rapaport, The Hebrew Word Shem and its Original Meaning, Melbourne: The Hawthorn Press, 1976, pp. 73-79. השווה עוד לשמות לא,ב-ג: 'ראה קראתי בשם בצלאל... ואמלא אתו רוח אלהים'. כלומר, האל קרא בשמו של בצלאל, וקריאה זו לא רק העניקה לבצלאל מכוחות האל, אלא גם גילתה שכוחו נובע מהאל, וברור על כן שהאל שולט בו.

9. מ' בר-אילן, סתרי תפילה והיכלות, רמת-גן תשמ"ז, עמ' 22-19.

10. Jeaneane D. Fowler, Theophoric Personal Names in Ancient Hebrew, Sheffield JSOT, 1988, pp. 128-129. (להלן: פאולר).

11. ראה: פאולר, עמ' 231, 115, 75.

12. J. Horovitz, 'Jewish Proper Names and Derivatives in the Koran', HUCA, 2 .pp. 145-227 ,(1925).

13. עיין: י' גפני, יהודי בבל בתקופת התלמוד, ירושלים תשנ"א, עמ' 61-54.

14. ראה: ל' גינצבורג, אגדות היהודים, רמת-גן תשכ"ו, א, עמ' 172-171. Michael C. Astour, Hellenosemitica: An ethnic and cultural study in West Semitic .Impact on Mycenaean Greece, Leiden: E. J. Brill, 1965, p. 236

15. ראה: מ' בר-אילן, 'עולמם הסודי של אנשי קומראן וחכמים', שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום, יא (תשנ"ז), עמ' 301-285.

16. ראה: י' ידין, מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, ירושלים תשט"ו, עמ' 218-216. לכל הדיון כאן, ראה את הדיון המקיף: M. J. Davidson, Angels at Qumran, Sheffield: JSP Sup Ser 11(, 1992).

17. מעניין הוא שמה של אמו של המלך ירבעם: 'מיכיהו בת אוריאל' (שה"ב יג,ב), מעין חיבור קדום בין מיכאל לאוריאל. עוד על השם 'אוריאל' ו'אליאור', ראה אצל פאולר, עמ' 113.

18. קיימת אפשרות נוספת לפרש את השם כפניה אל האל, והוראת השם קרובה לשם 'פליה' ו'פלליה' (מתפלל אל ה', שם המביע מיבטחו של נושאו באל). ראה עוד: פאולר, עמ' 96, 123, 119.

19. השווה לדרך ארץ רבה א: 'זה מדרש דרש ר' חנינא בן אורי לפני חכמים משמו של רבי נתן'. ברם, הגירסה מסופקת (וכנראה שהשתבש 'אורי' מ'אידי'), כפי שכבר עמד על כך: א' היימן, תולדות תנאים ואמוראים, דפוס צילום, ירושלים תשכ"ד, עמ' 110.

20. P. Winter, 'Isa 63:9 (Gk) and the Passover Haggadah', Vetus Testamentum pp. 439-441 ,(1954) 4.

21. ראה: מ' בר-אילן, 'גורלו של ישוע שר הפנים במחקר המדעי (?)', סיני, קא (תשמ"ח), עמ' קעד-קפא.

22. G. A. Barton, 'The Origin of the Names of Angels and Demons in the Extra- ;Canonical Apocalyptic Literature to 100 A.D.', JBL, 31 (1912), pp. 156-167 ,'H. B. Kuhn, 'The Angelology of the Non-Canonical Jewish Apocalypses JBL, 67 (1948), pp. 217-232.

23. ראה את הספר החשוב (מלווה בבביליוגראפיה מפורטת): M. Mach Entwicklungsstudien des juedischen Engelglaubens in Vorrabbinischer Zeit Tuebingen: J. C. B. Mohr 1992, esp. pp. 394-396.

24. על 'אכתריאל' (אל"ף תחילית - כתר - אל, היינו המלאך הנושא את כתרו של האל), ראה: מ' בר-אילן, 'רעיון הכתרת ה' בכתר והפולמוס הקראי נגד התפילין של ה'', י' דן (עורך), המיסטיקה היהודית הקדומה, דברי הכנס הבינלאומי הראשון לתולדות המיסטיקה היהודית [מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ו], ירושלים תשמ"ז, עמ' 233-221.

25. הכינוי 'שר' (ואפשר שגם הופעת המרכיב 'שר' בשם 'שריאל' / 'סוריאל'), ידוע כבר מדניאל יב,א: 'מיכאל השר הגדול'). ראה עוד: H. J. Polotsky, 'Suriel der Trompeter', Le Museon, 49 (1936), pp. 231-243; G. Vermes, 'The Archangel Sariel', J. Neusner (ed.), Christianity, Judaism and other Greco-Roman Cults, Studies for Morton Smith at Sixty, III, Leiden 1975, pp. 159-166.

26. ראה: יו"ט ל' צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, ירושלים תש"ז, עמ' 470, 329.

27. א' שנאן, אגדתם של מתורגמנים, ירושלים תשל"ט, עמ' 271-256.

28. מ' בר-אילן, 'כסא ה': מה שמתחתיו, מה שכנגדו ומה שאצלו', דעת, 15 (תשמ"ה), עמ' 35-21.

29. ראה: דב"ר יא,י: 'זגזגאל רב סופר של בני מרום' (והוא הוא 'זגנזגאל'). שלושת המלאכים האחרים צויינו בשבת סז ע"א (דפוס!); 'יפהפיה' הוא על פי תרגום יונתן על דברים לד,ו (מהדורת רידר), אך שמו נדפס גם כ'יפהפה' (שנאן); ו'יפיפיה' (ר' מרגליות). ראה עתה: .S. M. Olyam, A Thousand Thousands Served Him, Tuebingen: J C. B. Mohr, 1993, pp. 79-81.

30. למשל: 'פצפציה'; 'זהזהיאל'; 'חלחליאל'; ועוד. רשימת שמות קדושים (של מלאכים) בעלי מבנה שם דומה ניתן לראות בקמיע מאגי מהגניזה שם כתוב: 'כפכפירון, לפלפירון... ספספירון, עפעפירון... קפקפירון [רפ]רפירון (במקום: '??רפירון' אצל המהדירים) שפשפירון תפתפירון'. ראה: P. Schaefer und S. Shaked, Magische Texte aus der Kairoer Geniza, Tuebingen: JCB Mohr, 1994, I., p. 31. השווה עוד לרשימת שבעים השמות של האל (שם, עמ' 222), ובהם: 'חתחתירון, טיביטבירון, יפיפירון, כפכפירון, לפלפירון', וכו'. אותיות היו"ד הן אם-קריאה, והסיומת '-רון' נראית כעשויה בהשפעת היוונית. השימוש המרובה באות פ"ה טעון הסבר.

31. שני פירושים אחרים לשם זה, ראה: א"א אורבך, חז"ל - פרקי אמונות ודעות, מהדורה שלשית, ירושלים תשל"ו, עמ' 152 הע' 50.

32. ש' קליין, 'לחקר השמות והכנויים', לשוננו, א (תרפ"ט), עמ' 350-325; ב (תר"ץ), עמ' 272-260; הנ"ל, 'לחקר הכינויים והתארים', הסוקר, ה (תרצ"ז-ח), עמ' 15-3.

33. רשימה שמית של האישים המוזכרים בספרות התלמודית אינה בנמצא, אך ראה: (1) א' היימן, תולדות תנאים ואמוראים, (לעיל הע' 19; הספר טעון זהירות מרובה); (2) ד"י בורנשטיין, 'אמוראים', אנציקלופדיה אשכול, ב, ברלין - ירושלים תרצ"ב, עמ' 892-837 (הרשימה הטובה והמפורטת מסוגה, ככל הידוע לי); (3) ב' קוסובסקי, אוצר השמות לתלמוד בבלי, ירושלים תשל"ו - תש"ם; (4) מ' קוסובסקי, אוצר לשון תלמוד ירושלמי - אוצר השמות, ירושלים תשמ"ה.

34. ראה: מ' בר-אילן, סתרי תפילה והיכלות (לעיל הע' 8); סיכום קצר, ראה: .P Alexander, '3 )Hebrew Apocalypse of( Enoch,' James H. Charlesworth )ed.(, The Old Testament Pseudepigrapha, New York: Doubleday, 1983, I. pp. 223-315.

35. P. Schaefer, Synopse zur Hekhalot-Literatur, Tuebingen: J. C. B. Mohr, 1981 (להלן: שפר).

36. על חלקה של האנגלולוגיה בספרות ההיכלות ראה עתה: רחל אליאור, 'מיסטיקה מאגיה ואנגלולוגיה - תורת המלאכים בספרות ההיכלות', מ' אידל, דבורה דימנט וש' רוזנברג (עורכים), מנחה לשרה: מחקרים בפילוסופיה יהודית ובקבלה מוגשים לפרופסור שרה א' הלר וילנסקי, ירושלים תשנ"ג, עמ' 56-15. ראה עוד: P. Schaefer, The Hidden and the Manifest God, Albany: State University of New York Press ,1992.

37. ראה: ד"מ הרדוף, ילקוט השמות הפרטיים שבתנ"ך ומדרשיהם, תל-אביב תשכ"ד.

38. י' דן, 'ענפיאל, מטטרון ויוצר בראשית', תרביץ, נב (תשמ"ג), עמ' 457-447.

39. ברם, יש מי שסבור כי 'שמחזאי' הוא 'שם [=הויה] - עזא' (ואז יתפרש השם כמו 'עזיהו' - השם הוא עוזי). ראה: י"מ גרינץ, '"לא תאכלו על הדם"', ציון, לא (תשכ"ו), עמ' 17-1 (במיוחד: עמ' 14 הע' 56).

40. G. G. Scholem, Jewish Gnosticism, Merkabah Mysticism, and Talmudic Tradition ;New York: The Jewish Theological Seminary of America, 2nd ed., 1965, pp. 65-74. י' דן, '"שם של שמיניות"', מ' אידל, דבורה דימנט וש' רוזנברג (עורכים), מנחה לשרה, מחקרים בפילוסופיה יהודית ובקבלה מוגשים לפרופסור שרה א' הלר וילנסקי, ירושלים תשנ"ג, עמ' 134-119.

41. ככל הנראה באופן דומה יש לפרש את שמו של המלאך 'אבטח' המוזכר בהיכלות (שפר עמ' 414, # 174): 'ואלו חותמותיהן: אבטח ה' אלהי ישראל; אזבוגה ה' אלוהי ישראל', וכו'. כלומר, א + ט = ב + ח = יי. על שיטה זו ראה: 'באטב"ח של ר' חייא קורין לסהדא מנון' (סוכה נב ע"ב).

42. עיין: ש' אחיטוב, 'שטרי', אנציקלופדיה מקראית, ירושלים תשמ"א, ז, עמ' 625.

43. ראה: מ' בר-אילן, 'הערות למחזור בענייני מלאכים', אור המזרח, לה (תשמ"ז), עמ' 12-7.

44. ראה: מ' מרגליות, ספר הרזים, ירושלים תשכ"ז. על הבעיות הטקסטואליות, ראה: P. Schaefer, Hekhalot-Studien, Tuebingen: J. C. B. Mohr, 1988, p. 15.

45. מ' מרגליות, ספר הרזים, עמ' 166-158.

46. ש"א הורודצקי, 'רזיאל המלאך', מאזנים, טז (תש"ג), עמ' 227-223.

47. עם זאת, המחבר לא היה 'עקבי' ולא השתמש בשם המקראי