ברכת "יוצר האדם" - מקומות הופעתה, תיפקודה ומשמעותה

HUCA, 56 1985, חלק עברי, עמ' ט-כז  מאיר בר-אילן

 

עושר רב התעשרה תורת ישראל מיום שהחלו לצאת לאור הדפוס תפילות וברכות שהיו שכוחות בגניזת קהיר. קטעי סידור ועדויות נוסח סייעו רבות בהבנת דרכי אבותינו בתפילה ובעמידה על השוני בתפילה, שבין בני בבל ובני ארץ ישראל. ואולם, אף אם המקורות ה'חדשים' לימדונו שלא יכולים היינו לדעת בכח הלימוד וההשערה, הרי שלא רק המקורות התחדשו, כי אם גם שיטות המחקר. הביקורת הצורנית בחקר התפילה שמבשרה היה יוסף היינימן ז"ל, שינתה במידה מרובה את הגישה לתפילה ולעיון בה, וניסתה להתמודד עם שאלות שלפני כן כמעט ולא נדונו. למעשה, כמה טענות ומסקנות של שיטת המחקר החדשה היו ידועות אף לפרשני התפילה הקדומים, אך אלו לא עסקו בכך בשיטתיות. כך, לדוגמא, ידעו הכל שברכת 'בונה ירושלים' מופיעה במקומות שונים בסידור ובנוסחאות שונות בין העדות, אך היה זה היינימן הראשון שהראה מה יש ללמוד מכך, תוך שהוא פורס בפני המעיין את כל הנוסחאות השונות של הברכה – עשרים ושש (!) במספר.1

דומה כי אך טבעי הוא לראות כיצד ניתן ליישם את הביקורת הצורנית בברכות נוספות הידועות מן הסידור. לפיכך תידון כאן ברכת 'יוצר האדם' תוך עיון בתוכנה, בצורתה ובמקומות הופעתה, עד כי בסופו של דבר ילמד הסידור על עצמו ומתוכו. כך גם תתבאר משמעות הברכה והטעם לאמירתה במקומות השונים.2

א. בברכת חתנים

בתלמוד הבבלי מסכת כתובות ח ע"א מובא נוסח וסדר ברכת חתנים:

מאי מברך? אמר רב יהודה:
(1) בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו
ו (2) יוצר האדם
ו (3) אשר יצר את האדם בצלמו [בצלם דמות תבניתו]3 ברוך אתה ה' יוצר האדם
(4) שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה
(5) שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה
(6) ברוך אתה ה' אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה רינה דיצה חדוה אהבה ואחווה ושלום ורעות, מהרה ה' אלוהינו ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה4 קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם ברוך אתה ה' משמח חתן עם הכלה.

בברכות אלו, ובברכת האירוסין המובאות בגמרא לפני כן, היו מספר חילופי מנהגים ונוסח.5 כך, לדוגמא, רב סעדיה גאון בסידורו (ירושלים, תש"א, עמ' צח), מביא את הברכה החמישית, במקום בחתימת 'משמח חתן וכלה', כמובא בתלמוד אצלנו, בנוסח 'משמח עמו בירושלים'.6 מסתבר, לפיכך, שבתקופת התלמוד לא הייתה חתימה לברכה זו, ומכאן השתלשלו שני מנהגים: האחד, לחתום 'משמח עמו בירושלים'; והאחר, הוא נוסחנו, לחתום 'משמח חתן וכלה'.7 לא זו בלבד אלא שהיו מחלוקות נוספות ביחס למספר ברכות הנישואין, כפי שכבר ניכר מכתובות ח ע"א 'לוי... בריך חמש (ברכות); רב אשי בריך שית'. מכל מקום, מספר החילוקים בין בני בבל לבני ארץ ישראל מתברר שבני ארץ ישראל נהגו לברך רק שלוש ברכות בשעת הנישואין, ולא שש (ועם הברכה על היין, שבע), כמנהג בבל הוא המנהג שהתקבל בתפוצות ישראל.8

ברם, לענייננו חשובה ברכת 'יוצר האדם' המובאת בין ברכות הנישואין, ובשני אופנים: כברכה 'ארוכה' וכברכה 'קצרה'. ניכר מיד שאין הברכה הארוכה אלא היכפלות של ברכה אחת פעמיים. 'שיכפול' זה מיטשטש קימעה כיוון שבהשתנות זו מברכה 'קצרה' ל 'ארוכה' נסוג הפועל בבינוני לצורת עבר, וממשפט רגיל נעשתה הברכה למשפט זיקה (בתוספת הנוסחה הקבועה: 'אלוהינו מלך העולם'), אשר יצר את האדם בצלמו... יוצר האדם'. מסתבר שכפילות זו של הפועל משקפת את העובדה שפעם היתה זו ברכה קצרה בלבד, היינו ללא חתימה, ורק לאחר זמן 'התארכה'. מכל מקום, נעיין תחילה בברכה הקצרה.

את ברכת יוצר האדם יש להבין תחילה באופן תחבירי:
ברוך אתה ה' יוצר האדם
תואר, מלת נושא נשוא
תמורה פניה פועל מושא
<נוסחה קבועה<

כלומר: בתשתיתה של ברכה זו, ושל כל ברכה בכלל, מופיע הנושא ה' עם תארו הקבוע 'ברוך', וכן מילת הפניה 'אתה'. הפניה אל ה' כאל נוכח אופיינית לא רק לברכות כי אם גם לתפילה, כגון: 'אתה יצרת עולמך מקדם', 'אתה זוכר מעשי עולם' ועוד. ברם, חידושה של כל ברכה הוא בנשוא המשמש גם כתואר, ובא לאחר ה': 'יוצר האדם'. בדרך כלל עשוי התואר כפועל בבינוני יחיד, ולאחריו מקבל הפעולה, כשהברכות השונות נבדלות בשני חלקי התואר. בפועל, כגון: 'יוצר בראשית', 'עושה בראשית'; ובמקבל הפעולה: 'יוצר האדם', 'יוצר המאורות'. תיאור זה של הברכה, למרות היותו נראה דקדוקי או פשטני, מסייע רבות להבנת הקשרים בין הברכות השונות, ובמיוחד גדול כוחו באיתור ברכות יוצאות דופן ובהיכפלות של ברכות שונות.9

עד כאן באשר לברכה ה'קצרה', ומכאן לברכה הארוכה. ברכה זו נפתחת ב'אשר יצר את האדם' ומסתיימת 'יוצר האדם', ומכאן שאין זו אלא הברכה הקצרה, אלא שנכפלה והתארכה. דומה שההסבר לכך נעוץ פשוט בטעם הבריות, טעם המתגלה בנהגים השונים: יש שחיבבו ברכות קצרות, ויש שהעדיפו ארוכות. כיון שכך, הרי שאף אם הגיעה אל המתפללים ברכה בנוסח קצר, השתדלו להאריכה ולהתאימה לטעמם של המאריכים, ולצאת, כביכול, ידי חובתם של המאריכים. תופעה זו של כפילות ניכרת, כידוע, בברכות עצמן, שהרי בברכות הנישואין קיימות כמה כפילויות.10

להלן יודגם יחס זה שבין ברכות 'קצרות' ל'ארוכות', ועוד יוכח כי הברכות הארוכות התפתחו מן הקצרות ולא להפך. ברם, כאן חשוב להעיר כי לפועל שבברכה הארוכה נוסף תואר הפועל 'בצלמו'. ברוב הברכות לא מצורף כל תואר לפועל, אך בברכה שלפנינו על כל נוסחאותיה מצויים תארי פועל שונים. מכאן, אפוא, שהמתפללים תיארו את יצירת האדם כיצירה בצלם אלוקים. ברור כי התכוונו המתפללים לדברי ה' (בראשית א, כו) 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו', ובהמשך שם 'ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותם'. כבר אמרו חכמים כי עשויים לטעות בפסוק זה (סנהדרין לח ע"ב, ביחס לאלוהויות, כביכול, בשמים), והזכרת עניין ה'צלם' של ה' אך מדגישה את האופי ה 'גשמי' של ה'. אין צורך לומר כי לא הכל יכלו (או: רצו) לקבל דעה 'מגשימה' זו המשוקעת בברכה.11

כפי הנראה קדום הוא שילובה של ברכת 'יוצר האדם' בטקס הנישואין, שהרי כבר בספר טוביה (בן התקופה הפרסית, כנראה), מסופר בפרק ח כי לאחר נישואיהם הסתגרו טוביה ושרה כלתו בחדר, וטוביה התפלל כך:

ברוך אתה אלהי אבותינו וברוך שמך הקדוש והנכבד לעולמים. יברכוך שמים וכל ברואיך. אתה עשית אדם ותתן לו עזר את חוה אשתו למשענת... צווה נא כי אמצא רחמים וכי אזקין עמה יחד.12

כלומר, יצירת האדם היתה עניין חשוב להזכרה בתפילה סמוך לנישואין זמן רב לפני התנאים, ולהלן יתבאר מדוע. ברם, על מנת לבחון נושא זה, חובה לראות את ברכת 'יוצר האדם' לא רק בברכת הנישואין, כי אם גם במקומות נוספים, ולפיכך יידונו לקמן מקומות אלו.

ב. לאחר הצרכים

בירושלמי ברכות פ"ט, יד ע"ב, הובאה להלכה:

נכנס לבית הכסא – מברך שתיים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? 'כבוד לכם המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך, ברוך האל הכבוד'. כשהוא יוצא מהו אומר? 'ברוך אשר יצר את האדם בחכמה'.

והנה, קודם שנבחן נוסחאות אלו, ראוי עוד להביא את המקבילה בתלמוד הבבלי, שם ס ע"ב:

הנכנס לבית הכסא אומר: 'התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלהי ישראל, הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני, ואבא אליכם'... כי נפיק אומר: 'ברוך אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים חללים חללים. גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר לעמוד לפניך'. מאי חתים? אמר רב: 'רופא חולים'. אמר שמואל: 'קא שוינהו אבא לכולי עלמא קצירי (=חולים)? אלא 'רופא כל בשר'; רב ששת אמר : 'מפליא לעשות'; אמר רב פפא: הילכך נמריהו לתרוויהו, 'רופא כל בשר ומפליא לעשות'.

והנה, כדי לעמוד על משמעות הברכות והנוסחאות השונות צריכים אנו לעיין בתלמוד הבבלי והירושלמי גם יחד, ומהם תעלנה המסקנות הבאות.

(א) הברכה הראשונה קודם עשיית הצרכים היתה 'ברוך אתה ה' האל הכבוד'. אמנם אין בתלמוד המלים 'אתה ה'', אך אף בהמשך הובאה ברכת 'אשר יצר את האדם' ללא מלים אלו, וכבר ידועה תופעה של נטיית הסופרים לקצר ולהשמיט בברכות, שלא לכתוב ברכות בנוסח מלא שלא לצורך.13

(ב) בתלמוד הבבלי לא הובאה הברכה כלל, ונראה כי דברים בגו, ולא בחינם קרה הדבר. ואכן, חכמים גינו את המברכים ב'אל', כפי שידוע מהברכות שנתגלו בקומראן,14 ומכאן מסתבר שעל רקע פולמוסי זה נעלמה הברכה ממנהג בבל, וכתוצאה מכך גם מכל עדות ישראל.

דומה כי משמעות ברכה זו היא בדומה ל'האל הקדוש', כלומר כשם שה' הוא הקדוש (או: הקודש) בעצמו, מקור הקדושה, כך ה' הוא הכבוד בעצמו, מקור הכבוד. בשל כך, כנראה, פונה הנזקק לנקביו אל המלאכים במלים 'כבוד לכם המכובדים', לאמור, כבוד ה' בא לידי גילוי אצל מלאכיו, ובנוסח שבתלמוד הבבלי קרויים המלאכים 'מכובדים קדושים', בבחינת מה הוא קדוש ומכובד, אף מלאכיו כן.15

(ג) בנוסח הפרוזה הקודמת לברכה בא לידי ביטוי הרעיון כי המלאכים מלווים את האדם כל הזמן, ועל כן מבקש הוא מהם לבל ילוו אותו למקום הטינופת. רעיון זה שהמלאכים מלווים את האדם בכל אשר ילך ידוע מדברי חכמים, מן הספרות החיצונית ומכתבי קומראן, ובכך אין חידוש כלל.16 ברם חשוב לעמוד כאן על ההבדל הדק שבין הנוסחאות השונות. בעוד שבקשת המתפלל מן המלאכים בנוסח הירושלמי היא רק 'פנו דרך', הרי שבתלמוד הבבלי בקשתו אחרת: 'התכבדו מכובדים... תנו כבוד לאלהי ישראל, הרפו ממני'. יתירה על בקשה זו היא נוסח התפילה שהביא אביי בגמרא שם 'שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סכמוני', כלומר, על פי נוסח זה נאמרה כאן בקשה מפורשת מן המלאכים שיעזרו לאדם, ישמרוהו ויסמכוהו. ברם, מפורסמים הם דברי ר' יודן בירושלמי ברכות פ"ט, יג ע"א, 'באת על אדם צרה- לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח.17 מסתבר, אם כן, שרווחו נוסחאות שונות מברכה זו ומן התפילה שקדמה לה, וכשם שלא היתה הברכה מנוסחת על פי הכללים של חכמים, היינו, חתימה ב 'אל', כך אף הפניה אל המלאכים לא היתה על פי הלך מחשבתם של חכמים. מסתבר, על כן, שהיו אלו תפילה וברכה עתיקות שהלכו ו'שופצו' במשך הזמן. הבקשה הגסה אל המלאכים התעדנה לפניה כללית 'פנו דרך' וכדומה, וסופה שאף הזכרה זו נחשבה לפסולה.

הזכרת המלאכים לפני עשיית הצרכים הובאה על ידי הרמב"ם בהלכות תפילה ז,ה כנוסח אביי 'עזרוני עזרוני שמרוני שמרוני', ואיני יודע מדוע.18 ברם, ר' יוסף קארו בשלחן ערוך אורח חיים ג,א פוסק 'כשיכנס לבית הכסא יאמר "התכבדו מכובדים", ועכשיו לא נהגו לאומרו'. כלומר, בנוסח שבתלמוד הבבלי, אך לא בנוסח אביי וכדעת הרמב"ם. מסתבר שאף העדות 'ועכשיו לא נהגו לאומרו' מעידה על היעלמות שנבעה משיקולים הדומים לאלו שבגינם נעלמה ברכת 'האל הכבוד' ממנהג בבל. כלומר, כשם שברכת 'האל הכבוד' נחשבה לפסולה בשל החתימה הבלתי 'תקינה', כך נעלמה הזכרת המלאכים מן התפילה הצמודה (כ 'האל הכבוד') ל 'יוצר האדם' לבל יגיע אדם למצב בו יזכיר את משרתי העליון בתפילתו, שכן עלול הוא לבקש מהם בקשה כלשהי.19

אחר כל זאת ניתן לשוב ולעיין בברכת 'יוצר האדם', הברכה הנאמרת אחר הצרכים, וכברכה 'ארוכה', כשכל נושא יידון בנפרד.

(א) הברכה הפותחת היא 'אשר יצר את האדם בחכמה' היינו, כמשפט זיקה אשר לפניו הנוסח הקבוע, בדרך כלל, בברכות ארוכות: 'אלוהינו מלך העולם'.20 והנה, בעוד שלעיל הובא תואר הפועל לברכה 'אשר יצר... בצלמו', הרי שכאן מעיד המברך שיצירת האדם היתה 'בחכמה', ולהלן יתברר כי קיימים תארי פועל אחרים נוספים לברכה זו.

(ב) אשר לנוסח גופו הרי שיש לבחון אותו מכמה היבטים. בריאת האדם כביטוי לכך שהיתה זו בריאה חכמה, הינו רעיון קדום המופיע כבר בתרגום.21

(ג) מעתה יש לבחון את עיקר הפניה אל ה' 'גלוי וידוע לפני כסא כבודך' וכו'. מלים אלו ידועות מנוסח הברכה שבתלמוד, וראוי להשוותה עם נוסח אחר. בברכות כד ע"ב מובאת הלכה זו:

היה עומד בתפילה ונתעטש; ממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל ואומר: 'רבונו של עולם! יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים. גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו', וכו'.

גלויה לעין הקרבה, בעניין ובנוסח, שבין המתעטש לעשיית הצרכים. ברם, צריך לשים לב לשוני שבין הנוסחאות. בעוד שבברכה הידועה הנוסח הוא 'גלוי וידוע לפני כסא כבודך', הרי שכאן הנוסח הוא 'גלוי וידוע לפניך'. מה פשר הבדל זה, אם בכלל בעל משמעות הוא? ואולם, עד שבוחנים אנו נושא זה, ראוי לעין בידיעה נוספת, והפעם עדות מימי הביניים. רבי אשר מלוניל בספר המנהגות כותב:

ויש שאין אומרים בברכת חולים 'גלוי וידוע לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שאם יסתם אחד מהם או יפתח אחד מהם', ולפי דעתי שאין נכון שלא לאמרו.22

דומה כי עתה ברור כי אין כאן שינוי מקרי, שהרי היו אנשים שנמנעו מלומר את בקשת הפתיחה שלפני הברכה, ולא נותר אלא לברר מדוע.

מסתבר כי חלו כאן, כבמקרים הדומים לעיל, שינויים מכוונים בנוסח התפילה, ואת הטעם יש למצוא במלים אשר שונו ונעלמו מן ה'מקבילה': 'כסא כבודך'. עיקר הרעיון הוא שגלוי וידוע לה' הכל,23 אך משיקולי יראת כבוד שינו המתפללים ל 'לפניך' או 'לפני כסא כבודך'.24 והנה, את ההבדל בין 'לפניך' לבין 'לפני כסא כבודך' אין להבין אלא על רקע של נסיון מכוון להשמיט את כסא הכבוד מהברכה.25 בדומה להיעלמות המלאכים וצלם ה', נעשה נסיון להימנע מהזכרת כסא ה' בתפילה, כשהעדויות מהתלמוד ומתקופה אחרת אך משלימות זו את זו, מעין הידוע על שינויי הנוסח ביתר הנושאים ה 'בעיתיים'. נמצא, אפוא, כי ברכת 'יוצר האדם' מכילה שפע נושאים הכרוכים בהגשמה, אשר יהודים רבים התנגדו לה, ובדרך זו או אחרת ניסו להימנע מלהזכיר עניינים אלו בתפילתם.

אשר לברכה עצמה, הרי שניכר עליה כי היתה זו ברכה 'קצרה', לאמור: ללא חתימה, עד אשר נשאלה 'מאי חתים?'. בעוד שברכת הנישואין לא היתה דעה זו אלא השערה, הרי שעתה גלוי לעין שנעשה נסיון מכוון לסיים את הברכה במטבע ברכה, וכך ליצור ברכה 'ארוכה'. באופן תיאורטי יכלו המתפללים ל'שכפל' את מטבע הברכה ולחתום ב 'יוצר האדם' כדרך שפתחו, אך דומה כי לא עשו כן מפני שנוסח זה היה 'תפוש', היינו כבר בשימוש, בברכת הנישואין. לפיכך הוצעו מטבעות ברכה אחרות כחתימות ברכה בברכות ס ע"ב:

אמר רב: 'רופא חולים'; אמר שמואל: 'קא שוינהו אבא לכולי עלמא קצירי (=חולים)! אלא 'רופא כל בשר'; רב ששת אמר: 'מפליא לעשות'; אמר רב פפא: הילכך נמרינהו לתרוייהו, 'רופא כל בשר ומפליא לעשות'.

ברור לגמרי כי ברכת 'יוצר האדם' לא יכלה להתלכד כברכה 'ארוכה' עם 'שובר אויבים' למשל, וממילא יש ללמוד מהתאחדות זו של ברכות כיצד הבינו המתפללים עצמם נושא זה של 'יוצר האדם'. אם כן, 'יוצר האדם' אוחדה עם 'רופא חולים', לדוגמה, רק מפני שראו המתפללים קשר בין היצירה לבין דרכי ריפויה, שהרי אם לא כן לא היה כל מקום לנוסח זה. אמנם, שמואל הצליח ל'עקוף' את רעיון החולי הטמון, כביכול, בעשיית הצרכים, בהציעו נוסח סתמי 'רופא כל בשר'. ואולם, עדיין ניכר מנוסח זה שברכת הרפואה היא, ותעיד עליה הברכה הקרובה לה הנאמרת בתפילת העמידה: 'רופא חולי עמו ישראל'.26

כיוצא בזאת יש לראות בברכת 'מפליא לעשות' היינו *'עושה פלא'.27 כלומר, המתפללים הבינו שיצירת האדם בעבר כמאורע מיוחד לא הסתיים, ועדיין ניכר הפלא שביצירה זו, כל פעם מחדש, בהיזקק האדם לצרכיו.

מטבעות הברכה השונות התלכדו, כמאמר רב פפא: 'הלכך נמרינהו לתרוייהו: רופא כל בשר ומפליא לעשות', תופעה הידועה במקומות נוספים בתפילה.28 כך אוחדו שני רעיונות שונים לרעיון המונח בתשתית 'יוצר האדם', ומסתבר שראו המתפללים בשלוש רעיונות אלו אחדות משלימה, כדרך שחתימות הברכה התלכדו זו עם זו. אמנם בברכות מט ע"א הובאה דעת רבי שסבר 'אין חותמין בשתיים', אך הכל יודעים, ואף בעלי התלמוד על אתר ציינו, כי במציאות התפילה לא התקבלה דעתו של רבי, ואין החתימה 'רופא כל בשר ומפליא לעשות' אלא דוגמא נוספת לאי התקבלות דעתו של רבי בנושא זה.

הרי לנו שברכת 'יוצר האדם' בנוסחאות שונות, מופיעה בשני אירועים שונים לגמרי: בטכס הנישואין ולאחר עשיית הצרכים. אמנם, עם סיום הדיון בנוסח זה הבא לאחר עשיית הצרכים יש עוד להעיר כי הברכה נאמרת גם בברכות השחר אף אם לא עשה אדם את צרכיו, אך עניין זה צורך דיון בברכות השחר בכללן, דיון שאין כאן מקומו, אך יוזכר עוד להלן בנושא אחר.

לבסוף יש עוד להעיר כי נעשה כאן ניסיון להבין את הברכה מתוכה, ועל פי מקבילותיה ויתר הנוסחאות שהצמידו לה המתפללים כבר בתקופה התלמודית, אך מלבד זאת נתנו הוגי דעות שונים את דעתם לעניין, והאירו אותו מנקודות השקפתם.29 מעתה ניתן לבחון את יתר מקומות הופעתה של ברכת 'יוצר האדם'.

ג. על גבי קערה מאגית

כידוע, נתגלו בבבל עשרות קערות ועליהם כתובות מאגיות. נהגו היהודים ושכניהם שאינם בני ברית לכתוב עליהן השבעות שונות במשך מאות שנים סמוך לתקופת התלמוד.30 עניינים רבים ניתן ללמוד מקערות אלו, מונחים סתומים הידועים מן התלמוד, שמות מלאכים ואף ברכות.31 לענייננו חשובה השבעה אחת באופן מיוחד,32 וזו לשונה (לפי קריאת המהדיר):

מזמן הוד<י>ו קמי<ע>א לאסותא לאיסקופתיה... בעגלא ברחמי שמיה... שהוא מבריח את כל הורוחות... בין זכר בין נקיבא... משבענא לכון מלאכין קדישין טבין ומהימנין... דתינטרון ית בריך מריה בר [דוסתאי]... אסותא מן שמיה ויאמר ידוד אל הסטן יגער בך הסטן...
ברוך אתה ידוד רפא כל בשר ומיפלא<ה> לעשות אמן אמן סלה

הרי לנו נוסח 'חדש' ומקום הופעה נוסף של הברכה לאחר עשיית הצרכים, אף כי אין כאן ברכת 'יוצר האדם', הרי ההשבעה באה כבקשת רפואה, ולפיכך דומה היא בהחלט למיקומה של הברכה במנהג המקובל. לא זו בלבד, אלא שאף הזכרת המלאכים בהשבעה והבקשות דומים מאד לידוע מהנוסח שנבחן לעיל, היינו: 'יוצר האדם' כשלפניה בקשות אל המלאכים כבקשות רפואה, הן בתלמודים והן על גבי הקערה המאגית.

אשר לנוסח, הרי ניכר ממנו שאינו אלא בשיטת רב פפא כמובא לעיל, לאמור, אין כאן איחוי של שתי חתימות ברכה, אלא של שלוש: 'רופא חולים', עם 'רופא כל בשר' ביחד, היינו 'רופא חולי כל בשר', ושתים אלו הצטרפו אל 'מפליא לעשות' (מעין 'הלכך נימר לתרוייהו'). ואכן, נוסח זה ידוע גם מסידורים שונים, אך נדחה על ידי הפוסקים, ואפשר שנובע נוסח זה מגירסת תלמוד שאינה לפנינו.33

אשר למיקום הברכה על גבי קערה מאגית, ראשית יש להעיר כי קיימות ברכות נוספות מעין אלו על גבי קערות, ושנית, הרי שמקום זה הוא טבעי לגמרי. הרי הברכה נועדה לציין שה' הינו רופא, היינו, מציל מפני חולאים שונים, ושדים בכלל זה.34 והנה, זוהי בדיוק מטרת הקערה אשר הוכנה כדי להציל אדם ממזיקים שונים. כך גם דומה הנוסח כאן לתפילה הקודמת לברכה שהרי לא רק שמתבקשים המלאכים לסייע לאדם בשני המקומות, אלא אף קרויים 'קדושים'.35 נמצא, אפוא, כי קיים קשר ישיר בין יהודי בבל יודעי התלמוד לבין העוסקים בכשפים שונים, ושמא ניתן לראות בקערה שלפנינו מעין 'עד- נוסח' נוסף לספרות התלמודית- מסכת ברכות במקרה זה.

ד. ב 'מעשה מרכבה' מספרות ההיכלות

עד כה לא עסקו כלל בברכות שבספרות ההיכלות, וזאת למרות העובדה כי קיימות בספרות זו עשרות ברכות, ברכות אשר בחלקן אינן ידועות ממקום אחר. החיבור בו מצויות יותר ברכות מאשר ביתר ספרות ההיכלות הינו 'מעשה מרכבה', חיבור אשר כבר פורסם מכה פעמים.36 והנה, בין התפילות המופיעות בו כתוב כך (שלום, עמ' 113: שפר, עמ' 222):

אמר ר' ישמעאל: כיון ששמעתי משקדחוזיה מלאך הפנים, עמדתי בכל כחי וזרזתי עצמי ועמדתי קדושה לפני מלכו של עולם ואמרתי:
ה' אלהי [ישראל]
תתקדש – לנצח תתגאה – על החיות
ועל מרכבות עזך – תתהדר
תתברך – שאין כמוך, תתקדש – שאין כמעשיך
ששמי שמים מגידים צדקך, נוראים מספרים כבודך
שרפי מעלה ומטה משתחווים לפניך
כי גדול ונורא אתה, ואין עולה ושכחה לפני כסא כבודך
ברוך אתה ה' יוצר כל הבריות באמת

המנון תפילה זה, וליתר דיוק, קדושה, נחלק לשניים – ההמנון והברכה. ה'קדושה' שפתח בה ר' ישמעאל דומה על פי תוכנה לקדושה המסורתית: תיאור (מקוצר) של שירת השרפים וחיות הקודש, ומלות השבח בה 'תתקדש – תתגאה' ועוד, דומות לקדיש, ומצריכות עיון בפני עצמן.37 דומה כי לפנינו קדושה מן התקופה שקדמה להתגבשות הקדושה בצורתה המוכרת, היינו, קודם שהשתלבה הקדושה בתפילה הרגילה (זו המוכרת מן המשנה) וקודם שקיבלה הקדושה נוסח מוצק, פחות או יותר, של שירת המלאכים האומרים פסוקים מסוימים.38 לא זו בלבד, אלא שבעוד 'קדושת היוצר' השתלבה בברכת 'יוצר המאורות', הרי שכאן משולבת היא בברכת 'יוצר האדם'; וכאמור לעיל, שתי ברכות אלו קרובות במשמעותן. בנוסף לכך ניכרת כאן ה'קדושה' מן העובדה שר' ישמעאל עמד בשעה שאמרה, ממש כפי שמוכר המנהג הזה עד היום מן התפילה, וברור, על כן, אופייה ה'קדושתי' של התפילה.39

המילים הקודמות לחתימה: 'ואין עולה לפני כסא כבודך' דומות להפליא לנוסח שהובא לעיל בתפילה הקודמת לברכה הנאמרת לאחר עשיית הצרכים 'גלוי וידוע לפני כסא כבודך', וברור כי קיימת זיקה הדדית בין שתי התפילות.40 אמנם, אין לקבוע בוודאות אם אחת השפיעה על השנייה, או ששתיהן יצאו מאותו מקור, אך קירבתן מוכחת בעליל.41

ואולם, כאן ראוי להתעכב על הסיום של הקדושה, על הברכה. הסיום 'ברוך אתה ה' יוצר כל הבריות באמת', אינו אלא מטבע ברכה נוסף ל 'יוצר האדם', אך בעוד שהנוסחה הידועה מתמקדת ביצירת האדם, הרי שכאן מובא רעיון כוללני המתגלה במילים 'כל הבריות'.42 לברכה נוסף פועל התואר 'באמת' אשר אין לו מקבילה ביתר הברכות הקיימות, אף כי ידועה הדגשת ה'אמת' ממקומות אחרים בתפילה.43 דומה כי הוספת ה 'אמת' נועדה לחיזוק בדומה להוספת 'כל', היינו שימת דגש על אמיתות האמונה שה' הוא יוצר העולם.

נמצאת, אפוא, התפילה בספרות ההיכלות קרובה לנוסח הידוע בתחומים הבאים: הזכרת המלאכים, הכסא ותיאור ה' כיוצר האדם (הכלול ב 'כל הבריות'). כך, אפוא, נמצאה ברכה נוספת של 'יוצר האדם', בנוסח השונה במקצת, ובתואר הפועל 'באמת' אותו לא ראינו לפני כן. עתה מופיעה הברכה כחלק מתפילת קדושה המנונית שאינה קשורה כלל לטכס נישואין או להזדמנות מסוימת אחרת. והנה, הברכה שלפנינו: 'יוצר האדם' במשמעותה הכוללת, נאמרת גם במקומות נוספים, וראויים אף הם לעיון.

ה. בין הקברות

במסכת ברכות דף נח ע"ב מובאת ברייתא ולאחריה תוספת:

ת"ר: הרואה קברי ישראל אומר: ברוך אשר יצר אתכם בדין
וזן אתכם בדין
וכלכל אתכם בדין
ואסף אתכם בדין
ועתיד להקימכם בדין
מר בריה דרבינא מסיים משמיה דרב נחמן:
ויודע מספר כולכם, והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם ברוך מחיה המתים...

בירושלמי ברכות פ"ט, יג ע"ד הובאו נוסחאות שונות וחילופיות לברכה זו:

העובר בין הקברות, מהו אומר? ברוך אתה ה' מחיה המתים
רבי חייא בשם רבי יוחנן: ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים
רבי חייא בשם רבי יוחנן:
היודע מספרכם
הוא יעורר אתכם
הוא יגלה את העפר מעל עינכם
ברוך אתה ה' מחיה המתים
רבי אליעזר בשם רבי חנינא:
אשר יצר אתכם בדין
וכלכל אתכם בדין
וסילק אתכם בדין
ועתיד להחיותכם בדין
היודע מספרכם
הוא יגלה עפר מעיניכם
ברוך מחיה המתים

ובכן, כמה נוסחאות ברכה הובאו בתלמוד כברכות הנאמרות בין הקברות.44 ניכר בנוסחאות השונות הגיוון הרב שהיה נהוג בתקופת התלמוד, ודומה כי משתקף כאן היטב תהליך היכפלות הברכות ל'ארוכות', התלכדות שתי מטבעות ברכה יחדיו, ועוד. ברם, לענייננו חשוב להתעכב על הברכה הראשונה, 'אשר יצר אתכם בדין' וכו'.

ברכה זו יוצאת דופן משאר הברכות בכך שפונה היא למושאי הברכה בכינוי גוף (שני, רבים) 'אתכם', במקום לנקוט בלשון סתמית, וללא כינוי גוף כבשאר הברכות, ובנקודה זו עומדת הברכה בניגוד גמור לדעתם של חכמים בתפילה.45 ואולם, אם נעיין ברעיון המובע בברכה, אזי תסתבר עד מהרה הטעם הלשוני שבמלת הפנייה. הרי הפניה כאן היא אל המתים, וברור שאין המברך החי יכול לשתף את עצמו עם כלל המתים. והנה, אם נתעלם לצורך העניין מהמלה 'אתכם' בברכה, ונקרא במקומה את המלה הסתמית 'אדם', כי אז תסתבר הברכה שלפנינו כמטבע נוסף לברכה הידועה *'אשר יצר את האדם בדין'.

רעיון זה של יצירת האדם בדין קרוב הוא אצל מאמר ר' אלעזר הקפר:

הילודים למות, והמתים לחיות, והחיים לדון, לידע להודיע ולהודע שהוא אלף הוא היוצר, הוא הבורא... הוא בעל הדין, הוא עתיד לדון ברוך הוא, שאין לפניו לא עולה ולא שכחה... ועל כורחך אתה נולד... ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

ברם, לבד מן הקירבה הרעיונית בין הברכה לדברי התנאים, הרי שב'אשר יצר אתכם בדין' לא מסתיימת הברכה. לאחר המילים הפותחות נאמר 'וזן אתכם בדין', ממש ההיפך מברכת המזון: ...'אשר זן את העולם כולו בחן בחסד וברחמים'. משמע, אם כן, שהמברך בין הקברות רצה להדגיש את אפסות האדם מצד אחד, אך גם להביע תנחומים מצד שני בהוסיפו 'ועתיד להקימכם בדין'. הרי לנו שהניחומים למתים אינם למעשה, אלא תנחומים לחיים וקבלת הדין.

הרי שברכת 'יוצר האדם' במטבע אחר נאמרת בהזדמנות נוספת: בין הקברות, כשבפעם זו מצטרף לברכה תואר הפועל 'בדין', בדומה לתארי פועל נוספים המצטרפים ל'יוצר האדם': 'בצלמו', 'בחכמה', 'באמת', ו 'בדין'. והנה, בעוד שלעיל הובחנה התלכדות 'יוצר האדם' עם 'רופא כל בשר ומפליא לעשות', לברכה ארוכה, הרי שכאן מתגלה ברכת 'יוצר האדם' כמתלכדת עם ברכת 'מחיה המתים' (ובהצטרפותן של מטבעות ברכה נוספות). אכן, המילים 'יוצר האדם' אינן מופיעות בברכה כי אם 'אשר יצר אתכם בדין', אך ברור שברכה אחת היא לפנינו, והמטיל ספק בכך צריך לעיין בברכה הבאה.

ו. ברכת המזון לאבלים

בתקופת התלמוד נהוג היה לברך ברכת אבלים בסמוך לבית הקברות, אך לעתים גם בבית הכנסת או בסעודות ההבראה שהיו נהוגות באותה תקופה, הכל בהתאם למנהג.46 בין שפע הנוסחאות לברכת המזון שפרסם א"מ הברמן,47 ישנה ברכה אחת בעלת חשיבות רבה לדיון כאן. בברכת המזון לאבלים, בברכה הראשונה הנחתמת, כנראה, כרגיל: 'בא"י הזן את הכל', מופיע פיוט חילופי לנוסח המקובל. תחילה מובא נוסח הזימון: 'נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו ובטובו חיינו', ולאחריו התשובה 'ברוך מנחם אבלים שאכלנו משלו ובט[ובו] חיי[נו]. לאחר הזימון נפתחת ברכת המזון בברכה הבאה:

ברוך אתה ה' המעורר ברחמים יצורים, אשר יצר את האדם בחסד ובצדקה.

לאחר ברכה זו נפתח פיוט בסדר אלפא-ביתי, אך לענייננו די לבחון את הברכה ה'חדשה'.

ניכר מייד מנוסח זה שהוא מורכב משתי מטבעות ברכה המצורפות יחד: 'המעורר ברחמים יצורים', 'אשר יצר את האדם בחסד ובצדקה', ויוצא דופן הוא צירוף זה בכך שמטבע הברכה הראשון עשוי בצורת בינוני פועל, בעוד שהמטבע השני הוא בלשון עבר.48 דומה כי איחוי בלתי מוצלח זה מבחינה תחבירית מעיד על התלכדות שתי מטבעות חתימה לברכה הפותחת, היינו: התאחדות שני מנהגים. ואולם, לעניינינו ראוי לבחון את תוכנן של ברכות אלו.

משמעותה של החתימה 'מעורר ברחמים יצורים', היא כשל ברכת מחיה המתים, שכן נסמכת על הידיעה כי אין המתים אלא במצב של שינה (כשם שהשינה היא מעין מיתה), ועתיד הקב"ה להעיר ברחמיו 'יצורים' אלו, היינו המתים, מ'שנתם'. כבר אמרו חכמים בתוספתא ברכות ג,כד מהדורת ליברמן עמ' 17: 'ברכת אבלים שלש: כולל את הראשונה בתחיית המתים' וכו'. כלומר, נושא האבלות בא ביחד עם תחיית המתים. הטעם לכך הוא ברור: מנחמים את האבל באמצעות זאת שמזכירים לו בברכה כי עתיד ה' להחיות את המתים, ועל כן, אל לו להתאבל כל כך. יתר על כן: בירושלמי שהובא לעיל הובא נוסח זה: 'היודע מספרכם הוא יעורר אתכם, הוא יגלה את העפר מעל עינכם, בא"י מחיה המתים.' הרי בבירור הקשר בין המתים ה'ישנים' לבין תחייתם המוגדרת כ 'התעוררות'. נמצא, אם כן שברכת 'המעורר ברחמים יצורים' אינה אלא נוסח תחליפי לברכת תחיית המתים, וכדמותה מוצאים אנו בתפילת העמידה (אך לא כברכה): 'מחיה מתים ברחמים רבים'.49

לאחר 'מעורר ברחמים יצורים' נוספה מטבע ברכה ידועה למחצה: 'אשר יצר את האדם בחסד ובצדקה'. החידוש בנוסח זה הוא, קודם כל, בתארי הפועל המתלווים לברכה, 'בחסד ובצדקה'. בדומה לתארי פועל אחרים המצטרפים ל 'יוצר האדם', אף כי ההיפך מ 'בדין' הנאמרת בין הקברות. ואולם, המעניין בברכה על שתי חתימותיה הוא זה: בעוד שבנוסח הברכה בין הקברות התלכדה 'יוצר האדם' (בצורה המעובדת, תוך הוצאת המברך מן הכלל- 'אשר יצר אתכם בדין'), עם ברכת 'מחיה המתים' לכדי ברכה ארוכה, הרי שבנוסח זה התלכדה 'יוצר האדם' לא כברכה, אלא כמטבע ברכה יחד עם מטבע ברכה תחליפי לתחיית המתים: 'המעורר ברחמים יצורים'. לאמור, פעמיים הצטרפה 'יוצר האדם' לתחיית המתים: פעם כפתיחה לברכה ארוכה המסתיימת ב 'מחיה המתים', ופעם כמטבע ברכה כפול ובו שני רעיונות אלו יחדיו. לא זו בלבד, אלא שכאן נוצרה ברכה 'ארוכה': 'אשר יצר... הזן את הכל', מעין מה שהובא לעיל: 'אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין'.

ראוי עוד להזכיר כי מכאן למדים אנו את שחבוי היה בנוסח לעיל. ברכת 'אשר יצר אתכם בדין', למרות שמופנה היא אל המתים, מבחינת הלשון, הרי שלמעשה אינה אלא דברי נחמה לאבלים. ואכן, נחמת האבל ניכרת בנוסח השכיח בברכת המזון לאבלים: 'מנחם אבלים ובונה ירושלים', היינו שנחמת האבלים התלכדה עם נחמת ירושלים. והנה, לא שונה הדבר מהותית מ 'יוצר האדם' המלוכדת עם רעיון תחיית המתים בנוסח המיוחד שלפנינו. לאמור, נחמה לאבלים בבניין ירושלים, בתחיית המתים וביצירת האדם ומיתתו בדין, אך גם בחסד וברחמים.

מסתבר כי מה שקרה כאן היתה היכפלות ברכת 'יוצר האדם' או מעתקה מבית הקברות לסעודת האבלים, מעין המעתק הדומה, להבדיל, בברכת הנישואין הנאמרת תחת החופה ובסעודת הנישואין גם יחד. מכל מקום, נמצא כאן נוסח 'חדש' ל 'יוצר האדם', אך אין הוא הנוסח האחרון היות וקיימות נוסחאות ברכה נוספות.

ז. בברכות השחר

ברכת 'יוצר האדם' מופיעה גם בברכות השחר, ללא תלות בעשיית הצרכים, אך זו כבר פרשייה בפני עצמה החייבת להיות נדונה במסגרת כלל ברכות השחר אשר היו בעבר תלויות באירוע מסוים, ובמשך הזמן 'ניתקו' מההזדמנות בה היו קשורות.50 ברם, לענייננו חשובה ברכה אחת מברכות השחר שנמצאה בכמה סדרי תפילה שנמצאו בגניזה.

בסדר התפילה של בני ארץ ישראל שפרסם י' מאן (לעיל, הערה 49) בעמ' 277, לאחר ברכות השחר '...אשר בראת אותי אדם ולא בהמה, איש ולא אשה', וכו', מובאת ברכה זו ולאחריה פסוק:

ברוך אתה ה' אלהנו מלך העולם אשר בראת אדם הראשון בדמותו ובצלמו51 ה' הצילה נפשי מדבר שקר לשון רמיה (תהלים קכ,ב)

בנוסח שונה במעט מופיעה הברכה בסדר תפילה שפרסם ר"ש אסף (לעיל, הע' 49) עמ' 121: ברוך אתה ה' אלהנו מלך העולם אשר ברא את האדם הראשון בדמותו כצלמו.

והנה, ההבדלים בין הברכה ה'חדשה' שאינה ידועה מן התלמוד, לבין הברכות האחרות הם בפועל שבברכה ובתוספת 'הראשון'. אשר לתוספת זו, הרי שאין בה כדי לשנות ביחס לנוסח הידוע. ברור שמי שאומר 'ה' יוצר האדם' כוונתו היא לאדם הראשון אשר ממנו התיילדו כל משפחות האדמה. כך גם תארי הפועל 'בדמותו כצלמו' כבר ידועים מברכת הנישואין: 'בצלמו, בצלם דמות תבניתו' וכו'. נמצא שעיקר ההבדל בין ברכת השחר מן הגניזה לברכה הנידונה כאן מתמקד בפועל 'ברא' לעומת 'יצר' שלעיל.

והנה, הבדל זה אינו משמעותי כלל. ברור כי למעשה אין הפרש בין שני פעלים אלו בהקשר שלנו של בריאת / יצירת האדם (הראשון). לא זו בלבד, אלא שניכר הדבר בברכה הקרובה לנידון כאן: 'יוצר אור ובורא חושך', ברכה הנסמכת על ישעיה מה,ז, וכיוצא בה דברי הנביא (עמוס ד, יג) 'יוצר הרים וברא רוח'. לא זו בלבד אלא שידועה ברכה אחת ולה כמה נוסחאות: 'בורא בראשית', 'עושה בראשית' ו'יוצר בראשית'.52 נמצא, אם כן, שאין 'יוצר' אלא 'בורא', ומאליו מוכח כי הברכה שנמצאה בגניזה הייתה מטבע ברכה נוסף ומקביל ל' 'יוצר האדם'.

כללו של דבר: אם נבוא לסכם את שנאמר עד כה, אין לנו אלא לרכז את כל מקומות ההופעה של הברכה, צורתה (קצרה או ארוכה), נוסחאותיה ותארי הפועל שנוספו לה, כדי לפשט את העניין הרי הכל בטבלה שלפנינו:

מקום ההופעה צורתה הנוסח תואר הפועל
א בברכת חתנים קצרה וארוכה יוצר האדם / אשר יצר בצלמו
ב לאחר הצרכים ארוכה אשר יצר את האדם בחכמה
ג על גבי קערה מאגית קצרה רפא כל בשר ומפליא לעשות
ד ב 'מעשה מרכבה' קצרה יוצר כל הבריות באמת
ה בין הקברות (קצרה) ארוכה אשר יצר אתכם בדין
ו בברכת המזון לאבלים ארוכה אשר יצר את האדם בחסד ובצדקה
ז בברכות השחר קצרה אשר ברא את האדם הראשון בדמותו כצלמו

דומה כי לאחר ההתעסקות המפורטת בנוסחאות השונות של ברכת 'יוצר האדם', הגיעה השעה להבהיר עוד כמה העניינים עקרוניים בברכה זו. הבעיה הניצבת עתה לפנינו היא: מה היא משמעותה של הברכה, ומדוע מופיעה היא במקומות המצוינים לעיל? לכך מוקדש הדיון להלן.

ח. משמעות הברכה

ראשית חובה לשאול: מה הקשר בין מקומות הופעתה של הברכה, וכיצד נאמרת היא בשני אירועים שונים כל כך, כלאחר עשיית צרכים ולפני הנישואין גם יחד?

ברם, דומה כי היא הנותנת, ודווקא ממקומה של הברכה נוכל ללמוד על משמעותה כפי שהובנה על ידי המתפללים. הצד השווה שבמקרים אלו הוא שהברכה נאמרת בהקשר של עשיית צרכים פיסיולוגיים ומיניים, היינו בשעה שניכר היסוד הפחות, והבלתי אלוהי, כביכול, במין האדם. והנה, לכאורה, אין כל חידוש בקביעה שה' הוא 'יוצר האדם', היות והכל יודעים כתובים מפורשים אלו בספר בראשית, ולפיכך קשה להעלות על הדעת כיצד יכול היה יהודי לחשוב או לומר אחרת. ברם, בדיוק נושא זה שנוי היה במחלוקת הין הכתות השונות בעת העתיקה, לאמור, היו דעות שונות הן ביחס לטיבו הפחות של מין האדם מצד אחד, והן ביחס לטיבו של ה' כבורא האדם מצד שני . נבחן תחילה את מין האדם.

בפולמוסו של רב סעדיה גאון כנגד חיוי הבלכי שחי במאה התשיעית לספירה, מצטט הגאון את דברי חיוי ומשיב עליהם. אם כן, בהתייחסו לטענה על טהרת האדם או טומאתו אומר רס"ג כך:

קדוש איך לא יצרו, אמרת, מבית ומחוץ, וכלי מלא צואה מה יועיל בהיותו רחוץ?

הרי שדימה חיוי את האדם ל'כלי מלא צואה', ודעה מעין זו כבר נשמעה על ידי מרקיון הנוצרי כבר במאה השניה.53 לא זו בלבד ששומעים אנו על השקפה זו מחוץ ליהדות ה'רשמית', אלא שאף מופיעה היא בתלמוד. בשבת קנב ע"א, בשעה שמתארים חכמים את מצבו הפחות של המין האנושי, מובאת ברייתא קצרה: 'תנא: אשה – חמת מלא צואה, ופיה מלא דם, והכל רצין אחריה'. מסתבר כי לא נאמרה גנות זו אלא כדי למנוע את התופעה ש'הכל רצין אחריה', ואגב כך למדנו שלא היה זה חידושו של חיוי להגדיר את האדם על פי מצבו הנמוך.

ברייתא זו שנאמרה בקיצור מופיעה כסיפור בספר נוסף שיצא מחוגם של חכמים. בסדר אליהו זוטא מסופר על תלמיד מתלמידיו של ר' עקיבא שהתאהב בזונה אחת, ולאחר זמן כשבא אצלה אמרה לו:

בני, מקום שאתה אוהב – מלוכלך ומטונף מכל איברים [חמת מלא צואה וזבל], ואין כל בריה יכולה להריח ריחו. ולא נתקררה דעתו עד שתפשתו בחוטמו והניחתו על אותו הקבר. כיון שהריח ריחו – נמאס בפניו, ולא נשא אשה לעולם.54

הרי לנו ביטויים הקרובים למה שראינו לעיל וממקורות אחרים: כלי מלא צואה, ובהקשר של עשיית צרכים מיניים. נמצא, אפוא, כי לא רק רעיונות זרים היו אלו ליהודים. אולם, בעוד שהכופר נטל את העובדה הידועה והפכה קרדום לחפור בה נגד האמונה, עשו חכמים את מצב האדם ללקח מוסרי. גם אם יבוא אדם ויערער על האותנטיות של הסיפור, הלא עדיין תמציתו הבלתי 'סיפורית' מצויה בתלמוד. סביר, אם כן, להניח שכשם שידעו חכמים עניינים פגאניים שונים, כפי שניכר ממסכת עבודה זרה במיוחד, כך ידעו היהודים, אלו שבתקופת התלמוד (ואף קודם לכן), את הדעות הרווחות בעולם הכופרות במקורו האלוהי של המין האנושי.

דומה כי אחר שנבנתה היצירה עצמה, ניתן יהיה עתה לבאר את היחס אל ה' היוצר אותה. ובכן, לאור ההשקפות שהובאו לעיל, דעות הרואות את האדם בפתיחותו, אין פלא שבאו הבריות להכרה השכלית כי בורא האדם לא היה ה' בעצמו.55 אכן, מעין דעות אלו תלויות דווקא בבריאת האדם, מצויות היו בין הפילוסופים ביחס למציאות העולם, כגון שה' הוא המסובב הראשון, אך לא 'בורא' במשמעות הראשונית של המילה כפי שידוע לכל מן המקרא. דעות פילוסופיות יווניות אלו התפרסמו בין היהודים בתיווכה של הפילוסופיה המוסלמית בימי הביניים, אך אין פירושו של דבר כי לא היו ידועות אף לפני כן.56 כלומר, היו יהודים, כבני עמים אחרים שהאמינו בה' והודו בגדולתו, אך (דווקא משום כך) סברו כי לא ה' היה בורא עולם ויוצר את האדם. לדעתם, אין זה נאה ואף אפשרי שאל נעלה כל כך יתעסק בבריאת העולם השפל וביצירה בזויה כמין האדם. מכאן אך קרובה הדרך אל האמונה כי האדם לא נוצר על ידי ה', אלא באמצעות ישות שמימית כלשהי הנמוכה מה' ועוסקת במלאכות הבזויות.

והנה, רעיון זה היה ידוע לבני העולם העתיק, ליהודים ולמי שאינם יהודים גם יחד. מסתבר כי רעיון זה של בריאת האדם שלא על ידי ה', עקרון שהיה מקובל על הגנוסטיקנים בעת העתיקה, רמוז בדו-שיח הסתום שנשתמר בתוספתא חגיגה ב,ו מהדורת ליברמן עמ' 381:

מעשה בר' יהושע שהיה מהלך באסתרטא והיה בן זומא בא כנגדו. הגיע אצלו ולא נתן לו שלום. אמ' לו: מאין לאין בן זומא? אמי לו: צופה הייתי במעשה בראשית ואין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו טפח', וכו'.

למרות שהדברים סתומים ונאמרו ברמזי רמזים, דומה שניכר בהם האופי הגנוסטי, ובעקיפין משתקפת הדעה כי מקור האדם אינו בה'.57 ברם, עד שטורחים אנו לחפש הד גנוסטיות בספרות התלמודית, שומה עלינו לראות את הרעיון הנידון כאן מפורש בספרות החיצונית- יהודית. בספר חנוך ב' (הסלאבי) יא, נז כותב חנוך בשם ה' כיצד הייתה הבריאה וכה דבריו (של ה'):

וביום השישי צוויתי על חכמתי לברוא אדם משבעה יסודות: בשרו מאדמה, וכו'.

כלומר, לא יצר ה' את האדם, אלא חכמתו, היינו איזו ישות שמימית אחרת עסקה ביצירתו של האדם, ודאי מפני שאין האל הנעלה עוסק בדברים פחותי ערך כאדם.58 אפשר כי בשל כך צורף תואר הפועל 'בחכמה' ל 'יוצר האדם', היינו ללמדנו כי אין החכמה ישות בפני עצמה, אף לא 'מכשיר' של ה'. החכמה מוצגת בברכה כ(חלק מ) ה' בעצמו, ולפיכך יצירת האדם בידי ה', כיתר יצירת ה', היתה יצירה בחכמה.59 כללו של דבר: ברכת 'יוצר האדם' נועדה לשקף את האמונה היהודית בדבר האופי הנשגב של האדם מצד אחד, ויכולתו של ה', למרות עליונותו, ליצור את האדם מצד שני.

העולה מכאן הוא שניכר מברכת 'יוצר האדם' אופייה כ 'עקרון אמונה', כלומר, הצהרת המתפלל המאמין כלפי עצמו וכלפי הציבור אודות אמונותיו. מכאן גם, כנראה, הדגשת האמת בנוסח הברכה שב'מעשה מרכבה', והוספת הפסוק 'ה' הצילה נפשי משפת שקר' בנוסח התפילה מהגניזה. לאמור, המתפלל חש (ואף ידע) כי קיימות דעות אחרות בנושא, אך דוחה הוא אותו באמונתו, עליה הוא מצהיר כאמיתית ואינה שקרית.60

ברם, אפשר לומר אף יתר על כן; לא רק הצהרת אמונה כי אם גם כוונה פולמוסית עומדת מאחורי הברכה. הרי ברכת 'יוצר האדם' הינה רעיון המתמודד ישירות עם האמונות הרווחות, אף בין יהודים, שלא יצר ה' את האדם כי אם משהו (או: מישהו) אחר, ועל כן יש לראות בה ברכה פולמוסית. והנה, בהציגנו את הברכה כפולמוסית, אין פירושו של דבר כי בהכרח נוצרה היא בראשיתה ככזו, היות ואפשר כי בתחילה היתה ברכת 'יוצר האדם' ברכת השבח גרידא, כגון 'חנון ומרבה לסלוח' או 'שומע תפילה', ברכות שקשה להכיר בהן אופי פולמוסי. ברם, שילובם של הברכות בתפילה, ודווקא באירועים מסוימים כעשיית צרכים שונים וכגופת המת (השונה כל כך מן האדם החי) לפנינו, יש בו כדי ללמד כי הייתה משמעות פולמוסית לברכות אלו. אכן, כבר ידוע, החל מתקופת התלמוד כי ברכות שונות היו בעלי משמעות פולמוסית, כגון ברכת המינים: 'שובר אויבים ומכניע זדים', שאינה אלא קללה, 'מחיה המתים' ועוד.61 מסתבר, אפוא, שאף ברכות הנראות 'תמימות' נושאות על גבן משמעות פולמוסית, תופעה הניכרת רק לאחר בחינת הדעות השונות אשר רווחו בעולם העתיק.

ברם, לבסוף, נותר עוד לברר האמנם הכירו חכמים דעות 'מיניות' אלו, או שמא לא נברא הפולמוס כאן אלא כ'שיחזור' מחוסר בסיס היסטורי. על כך ניתן להשיב כי דברי חיוי הבלכי נאמרו בחוגים יהודיים, וברור, אפוא, כי ידועות היו לחכמים דעות אלו המפחיתות את האדם ובריאתו, ולא נותר אלא להניח כי היהודים הכירו השקפות אלו מאות שנים עוד קודם לחיוי. ואשר לבריאת האדם שלא על ידי ה', הרי שעניין זה הובא בפירוש בספר חנוך ב'. ספרי חנוך היו, כנראה, ידועים בצורה זו או אחרת, שהרי ניכרת השפעתם על ספרות ההיכלות, ולא בחינם נקרא ספר ההיכלות בשם החדש 'חנוך ה-3'. קשר ספרותי זה טעון בירור בפני עצמו,62 אך כל מי שיעיין בספרים השונים יודה כי חכמים – או בעלי ההיכלות, לפחות – הכירו רעיונות שונים שבספרי חנוך, ודעה זו על בריאת האדם בכלל זה.

סיכום

ברכת 'יוצר האדם' הייתה מלווה ביסודה ביסודות מגשימים שונים, חלקם עבר עם הברכה עשרות דורות עד היום, וחלקם נשמטו בדרך זו או אחרת מן התפילה. הזכרת הצלם, כסא הכבוד, המלאכים או אף הפנייה אליהם הינם יסודות רעיוניים שלא הכל הסכימו עמהם, ובשל כך נעשו ניסיונות 'תיקון' שונים לברכה. יחד עם זאת נותרה בה האמונה הבסיסית כי ה' הוא יוצר האדם, ה' ולא ישות שמימית נמוכה יותר, וכאומרם בהגדה של פסח 'אני – ולא מלאך; אני – ולא שרף; ה' יוצר

1. י' היינימן, התפילה בתקופת התנאים והאמוראים, מהדורה שניה, ירושלים תשכ"ו, (להלן: היינימן, התפילה) עמ' 51-48; עיין עוד: הנ"ל, עיוני תפילה, ירושלים תשמ"א.

2. הברכה, ומוטב: הברכות, מצוינות אצל: י' דוידזון, אוצר השירה והפיוט, ניו יורק תרפ"ט, ב 1466-1463.

3. ראה בדקדוקי סופרים על אתר (דקדוקי סופרים השלם – כתובות, מ' הרשלר, עורך, ירושלים תשל"ב, עמ' מא), וראה: א' ברלינר, כתבים נבחרים, א, ירושלים תש"ה, עמ' 69; הילדסהיימר (להלן, הע' 5), עמ' קיד, וראה עוד להלן.

4. ציטוט ירמיה לג,יא ללא ה'קול' החמישי 'קול אומרים הודו את ה' צבאות' (כביכול, הימנעות מהתואר 'צבאות' בתפילה, כדרך שנשמט מברכת הזימון; ברכות ז,ג), וראה עוד ברכות ו ע"ב. 'מעשה מרכבה' (ש"א ורטהיימר, בתי מדרשות, א, ירושלים תש"ם, עמ' מט-סב) מסתיים 'מלמד שבשעה שהקדוש ברוך הוא רוכב בערבות על כסא כבודו ירונו לפניו בקול רינה [קול] ששון וקול שמחה, קול רנן וקול גיל, קול עילוז קול עוז וזימרה, קול שיר ותהילות, קול פאר ותודות, קול שבח ושירות, קול צהלה ורננות, וכסא הכבוד גבוה למעלה למעלה', וכו'.

5. על ברכות הנישואין, עיין: מ"א בלוך, שערי תורת התקנות, ב, וינה – פרמישלא תרל"ט – תרמ"ד (ד"צ, ירושלים תשל"א) עמ' 188 ואילך; ע' הילדסהיימר, 'תולדות ברכות אירוסין ונישואין', סיני, י (תש"ב), עמ' קז-קיט; י"ל אבידע (זלוטניק) מחברות מיני קדם, יוהניסברג תש"ב, עמ' 40 ואילך.

6. בחילופי הנוסחאות שם הובאה תשובת רב שרירא גאון 'ומנהגא דידן "משמח עמו ובונה ירושלים"'. ברם, מסתבר שאין כאן אלא צרוף של שתי מטבעות הברכה. נ' וידר (E.I.J Rosenthal, ed. Saadia Studies, Manchester 1943, עמ' 270), דן במטבע 'משמח עמו בירושלים', ולדעתו ברכה זו 'ללא ספק היא המקורית'. ראה עוד בדבר הנוסחאות אצל: מ' היגער, מסכתות כלה, ניו יורק תרצ"ו, עמ' 171-170, והנסמן שם.

7. תופעה זהה ניכרת בברכת האירוסין. בכתובות ז ע"ב מפורש המנהג של אלו שלא חתמו בברכת האירוסין, ומכאן שחילופי הנוסחאות 'מקדש עמו ישראל' – מנהג ספרד, ו'מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין' – מנהג פרובנס, נוצרו באותו אופן. עיין בהערות ר"ש אסף על סידור רס"ג, עמ' צז. בהלכות גדולות בנוסח מהגניזה [סורא, ב (תשט"ו-ז), עמ' 282], החתימה היא כנוסח ספרד (=ישיבות בבל). ראה עוד: ש"ט גאגין, כתר שם טוב, ד-ה (תולדות יהודי קוצ'ין), אנגליה תשי"ד (ד"צ, חמ"ד, תש"ם), עמ' 39 ואילך; דקדוקי סופרים (לעיל הע' 3) עמ' 23: ש' פרידמן, ספר הלכות רבתי לרבינו יצחק אלפסי, ירושלים תשל"ד, מבוא, עמ' 45. לבסוף, אחרי 'אשר ברא ששון ושמחה', באה החתימה 'משמח חתן וכלה' ולא 'עם הכלה' כבתלמוד. מסתבר שאף כאן חלו ידיים (וכבר העירו שאין לסמוך על נוסח הברכות המובאות בתלמוד מפני שהסופרים התאימו את הגמרא למנהגם), וראה עוד על כך להלן.

8. מ' מרגליות (מהדיר), החילוקים שבין אנשי מזרח לבני ארץ ישראל, ירושלים תרצ"ח, עמ' 143 ואילך; וראה להלן בהערה הבאה.

9. דומה כי ניתן לבאר, לפחות במקצת, את ברכות הנישואין. בברכות אלו ניכרת כפילות (א) 'יוצר האדם' כברכה קצרה וכברכה ארוכה גם יחד; (ב) הברכה ה'ארוכה' עצמה הינה היכפלות של ה'קצרה' מתוך מגמה להאריכה, (ג) שתי תופעות אלו ניכרות גם בברכת 'משמח חתן וכלה' (אשר רק מאוחר יותר, כנראה משיקולי התבדלות, נקבעו שני נוסחים, בתוספת 'עם הכלה', ובלעדיה). ברם, מה פשר ברכת 'שהכל ברא לכבודו'? רש"י (הפרדס, מהדורת ח"י עהרענרייך, דפוס צילום, בני ברק, תש"ם, עמ' קד) סבר 'אבל שהכל ברא לכבודו אינה מן הסדר, אלא לאסיפת העם הנאספים [שם] לגמול חסד, זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה [לו] שושבין ונתעסק בו. ואסיפה זו – כבוד המקום הוא, וברכה זו – לכך תוקנה'. איני יודע מנין לרש"י דעה זו. ברם, אם נעיין בפעלים השונים אזי נראה כי אין 'שהכל ברא לכבודו' (ואין 'הכל') אלא היקום, העולם. נמצא, אפוא, שברכה זו: *'בורא הכל' היא כלל, הכולל שלוש ברכות היה: (א) ברכת 'יוצר' או 'בורא', במטבע זו או אחרת (ועל הקרבה בין פעלים אלו ראה להלן בפנים סמוך להערה 52); (ב) ברכת ירושלים, במטבע זו או אחרת; (ג) שמחת חתן וכלה, במטבע זו או אחרת.

10. בכתובות ח, ע"א 'רב תחליפא בר מערבא איקלע לבבל בריך שית אריכא, ולית הלכתא כוותיה'. המגמה להאריך לא החלה עם האמוראים, וניתן להדגימה בברכות שונות. (1) ברכת הגאולה: בפסחים י,ו שנו 'רבי טרפון אומר "אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים." ולא היה חותם; רבי עקיבא אומר "כן ה' אלהינו", וכו'. (2) ברכת התורה: ברכות יא ע"א, וראה ירו' שם פ"א ג, ע"ג, (3) ברכת ההודאה: תענית ו, ע"ב. (4) 'הטוב והמטיב' בברכת המזון: תוספתא ברכות א,ז מהדורת ר"ש ליברמן עמ' 3. (5) 'בורא נפשות רבות'; ברכות לז, ע"א, ירו' שם פ"ו, י, ע"ב. על 'יוצר האדם' עצמה ועל ברכות נוספות, ראה עוד להלן.

11. הברכה משקפת את הגשמת ה', אמונה המתגלה בייחוס צלם לה'. ר' דוד בן זמרה [הובא אצל: ר' בנימין אשכנזי, אסיפת זקנים (שיטה מקובצת), שטרסבורג תקל"ז, לכתובות על אתר], כתב: 'יש לדקדק, דבשלמא "צלם" הווי מלה דקה, אבל 'תבנית' היא מילה גסה, ולא שייך לאמרה אלא בדברי חמרי – לא בהקב"ה, לכן יש מי שמחק הגרסא'. בתוספתא יבמות ח,ז מהדורת ליברמן, עמ' 26 נאמר: 'ר' אלעזר בן עזריה או': כל שאינו עוסק בפריה ורביה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות, שנ' בצלם אלים ברא את האדם, וכת' ואתם פרו ורבו'. וראה: אבות ג, טו; א"א הלוי, ערכי האגדה וההלכה, ד, תל אביב תשמ"ב, עמ' 207 ואילך; א' אלטמן, פנים של יהדות, תל אביב תשמ"ג, עמ' 11 ואילך; וראה עוד להלן. ר' משה תקו בספרו כתב תמים [אוצר נחמד, ג (תר"ך) עמ' 59], כתב: 'וכתיב, "ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו", והר' יעקב בר שמשון שפירש מסכת אבות, כתוב שם, "שמי שמפרש 'בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו' – חיישינן שמא מין הוא", כלומר מי שעושה פסק אצל 'בצלם', משום שרוצה לומר שאין הקב"ה צלם'. מסתבר שעל רקע זה יש להבין את חילופי הנוסחאות כאן. עיין: ר' דוד אבודרהם, ספר אבודרהם השלם, ירושלים תשכ"ג, עמ' שסב: ר' משה תקו, כתב תמים, מהדורת י' דן, ירושלים תשמ"ד.

12. בתרגום דב היליר, א' כהנא (עורך), הספרים החיצוניים, ב, תל אביב תשט"ו, עמ' שלב. בהשוואה למטבעות הברכה של חכמים, הרי שטוביה התפלל מעין ברכת אבות, קדושת ה' עם הזכרת שירת המלאכים (=קדושה, אך ניתן לראות בזה רק ברכת הודאה כבתפילת 'נשמת כל חי', ועיין שם פסוק טו), יוצר האדם (או: שבראת אדם הראשון), ובקשת רחמים. ראה על כך להלן. ראוי עוד להעיר כי מבחינת עיתוי הברכה, הרי שקרובה היא לברכת 'אשר צג אגוז', וראה מה שצוין עליה בסורא, ב (תשט"ו-ז), עמ' 282, ואין כאן מקום להאריך. עיין עוד: ד' פלוסר וש' ספראי, "בצלם דמות תבניתו", ספר יצחק אריה זליגמן, י' זקוביץ וא' רופא (עורכים), חלק עברי, ירושלים תשמ"ג (בפועל: תשמ"ה) עמ' 461-453.

13. ראה: ח"ז דמיטרובסקי, 'בשולי "התוספתא כפשוטה"', הדאר, מב [גיליון כג, לכבוד ר"ש ליברמן] (תשכ"ג), עמ' 391-388; היינימן, התפילה עמ' 102.

14. היינימן, התפילה, עמ' 62; א"א אורבך, חז"ל – פרקי אמונות ודעות, מהדורה שלישית, ירושלים תשל"ו, עמ' 139, הע' 93.

15. עניין הכבוד מוזכר גם לעיל, 'שהכל ברא לכבודו', היינו שבריאת האדם (או ליתר דיוק: בריאת 'הכל') היא כבודו של ה'. בתמיד א,א אמרו כי מתחת למקדש היה 'ובית כסא של כבוד', והוסיפו ביאור 'וזה היה כבודו: מצאו נעול – יודע שיש שם אדם', וכו'. ברם, דומה שלא דיברו אלא לשון נקיה; ואותו מקום בו היה צריך לעשות את צרכיו מגלהו במערומיו ובחוסר כבודו. בשל כך, כנראה, דווקא במקום זה, מציינים את כבודו של ה'- היפך האדם. תן דעתך שבשתי הברכות שאסור לאומרם, לדעת חכמים: 'האל הקדוש' ו'האל הכבוד', מוזכרים המלאכים.

16. אורבך, שם, עמ' 138 ואילך.

17. עיין: אורבך, שם, עמ' 160.

18. כיצד לא חש הרמב"ם הפילוסוף להשקפה זו – איני מבין, ובפרט שיכול היה להיסמך על נוסחאות אחרות שאין בהן בקשה מפורשת מהמלאכים. ברם, אפשר שהרמב"ם נקט בנוסח הנידון היות והיה זה הנוסח הרווח בימיו. ראה: סיני, פה (תשל"ט), עמ' ק.

19. השווה לזה תופעה דומה של היעלמות 'יושב הכרובים' מברכת הזימון (ברכות ז,ג), אף כי היו לכך סיבות נוספות (ראה לעיל, הע' 4). עם זאת, ראוי להזכיר כאן את הפולמוס של ר' חיים מוולוז'ין נגד אמירת הפיוט 'שלום עליכם מלאכי השלום', ופולמוס דומה נגד המלאכים המוזכרים סמוך לתקיעות בראש השנה. ראה: ח' קרויס, מכלכל חיים בחסד, ירושלים תשמ"ב.

20. על נוסחה קבועה זו 'אלוהינו מלך העולם' החסרה בפתיחה לתפילת שמונה עשרה, ראה: J. Heinemann, 'Once Again Melech Ha-olam', JJS, 15 (1964) 149-154.

21. השווה לנוסח זה את התרגום על יחזקאל כח, יב-יג: 'את דמי למנא דצורתא די מתקן בחוכמא ומשכלל בשופריה... ברם לא אסתכלת בפגרך דאתעביד חללין ונקבין דאינון צורכך, דלא אפשר לך דתתקים בלא בהון, מיומא דאתבריא עמך מתקנין'. על הגרסאות 'חללים / חלולים', ראה: ב"מ לוין, אגרת רב שרירא גאון, חיפה, תרפ"א, מבוא, כח ע"א-ע"ב, ומסתבר שהעיקר 'חללים', וראה בדקדוקי סופרים למסכת ברכות על אתר.

22. ש' אסף, ספרן של ראשונים, ירושלים תרצ"ה, עמ' 130.

23. הרעיון, אכן, מפורש במוסף של ראש השנה: 'אתה יודע רזי עולם', וכו'.

24. כמקבילה רעיונית לכך ניתן להשוות לנשיקה הניתנת לאישיות מכובדת, לא על פניה אלא על ידה או רגלה, מסיבות הדומות, כנראה, להעתקת הידיעה מה' אל 'לפניו'.

25. דוגמאות נוספות לכך ניתן ללמוד מן המקומות האחרים שם הוזכר 'כסא הכבוד', אך איננו כיום. ראה: היינימן, התפילה, עמ' 43, הע' 34: ש' טל, מהדיר, נוסח התפילה של יהודי פרס, ירושלים תשמ"א, מבוא, עמ' כג: A. I. Schechter, Studies in Jewish Liturgy, Philadelphia 1930, p. 93; על כסא הכבוד בתפילה, ראה: ש"א הורודצקי, 'כסא הכבוד', מאסף סופרי ארץ ישראל, תל אביב ת"ש, עמ' 128-113 (במיוחד 120), וראה להלן הע' 40.

26. על הברכה, ראה: י"מ אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, תל אביב תשל"ב, עמ' 38; ל' גינצבורג, פירושים וחידושים בירושלמי, ג, ניו יורק, תש"א, עמ' 250; וראה עוד ברכות ס ע"א. ראוי להעיר עוד כי היחס בין 'רופא חולים' ל 'רופא חולי עמו ישראל' הוא יחס שבין הפרט לכלל (עליו ראה לעיל הע' 9).

27. הדגש כאן אינו על ה'עושה' (היינו על הפועל בברכה, כרוב הברכות), אלא על ה'פלא'. השווה לברכת 'עושה השלום'. בשל כך, כנראה, העדיפו המתפללים את הפועל בצורתו הרגילה בבינוני 'מפליא', על אף נוסח מוקשה ויוצא דופן בהמשך 'לעשות'.

28. ראה: מ' בר-אילן, 'תקנת ר' אבהו בקיסרי', סיני, צ"ו (תשמ"ה), עמ' נז-סו (בהערה האחרונה).

29. על פירוש הברכה ראה עוד: ר' יהודה הלוי, הכוזרי, ג, יא; א' מונק, עולם התפילות, א, ירושלים תשל"ח, עמ' כט"ל.

30. סיכום המחקר, ראה: Ch. D Isbell, Corpus of the Aramaic Incantation Bowls (Scholars Press, Missoula, Montana 1975); (להלן: איסבל), עיין גם: י" אפשטיין, מחקרים בספרות התלמוד ובלשונות שמיות, א, ירושלים תשמ"ד, עמ' 329 ואילך.

31. עיין: (א) איסבל, עמ' 87; אפשטיין, שם, עמ' 349 (השם המפורש כתוב כאן באותיות דל"ד): 'ברוך אתה ידוד על דיבריה שום', ובקריאה אחרת 'דברי השים' היינו 'על דברי השם' [ברכה זו נדונה אצלי במקום אחר (להלן, הע' 37)]. (ב) איסבל, עמ' 114 בסוף ההשבעה כתוב: 'ברוך אתא (!) ידוד אלהי ישראל אמן אמן סלה', וברכה 'חדשה' היא. התואר 'אלהי ישראל' המקראי אינו מופיע בתפילה (כמו 'יושב הכרובים' לעיל, הע' 4, 19)ומופיע בתלמוד בהקשר של שבועות.

32. איסבל, עמ' 100.

33. ז' בער, סדר עבודת ישראל, דפוס צילום, תל אביב תשי"ז, עמ' 37.

34. ראה מה שהערתי על כך בעבודתי: מ' בר אילן, הפולמוס בין חכמים לכהנים בשלהי ימי בית שני (עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה של אוניברסיטת בר אילן) רמת גן תשמ"ב, עמ' 142, הע' 6, ומיני ה'זכר' ו'נקבה' רמוזים בחגיגה טז ע"א ביחס לשדים שהם 'פרים ורבי ם כבני אדם'. השווה עוד ל'נגעי רוחות' ו'נגעי כשפים' המוזכרים בהוריות י ע"א.

35. הקירבה לעניינים שלפנינו מוצאת את חיזוקה בקערה מאגית אחרת בה כתוב: 'מלאכי הקודש... (השבעה)... מליה סלקה בסטר דכרסיה דאלה רבה חסינה ודחילה'. ובתרגום: 'יבואו המלים (שנאמרו לפני כן, ההשבעה) בצד כסא האל הגדול והנורא'. עיין: ד' שפרבר, יוונית ולטינית בספרות התנאים והאמוראים, ירושלים תשמ"ב, חלק אנגלי, עמ' 156, ובנסמן שם.

36. א' אלטמן, 'שירי קדושה בספרות ההיכלות הקדומה', מלילה, ב (תש"ו) עמ' 24-1 (=הנ"ל, פנים של יהדות, תל אביב תשמ"ג, עמ' 67-44): G.G. Scholem, Jewish Gnosticism, Merkabah Mysticism, and Talmudic Tradition (2nd ed.), New York 1965, Appendix C; P. Schäfer (ed.); Synopse zur Hekhalot-Literatur, Tübingen 1981, pp. 202-230.

37. העניין נדון בחלקו בתוך: מ' בר-אילן, סתרי תפילה והיכלות, רמת-גן תשמ"ז, עמ' 78-73.

38. השתלשלות הפוכה של קדושה זו נראית בלתי אפשרית (כלומר, שלאחר שהייתה הקדושה ידועה, לערך במאה השביעית, העז מישהו לבדות נוסח ומתכונת חדשים של הקדושה). ראה: מ' בר-אילן, 'קווי יסוד להתהוותה של הקדושה וגיבושה', דעת, כה (תש"ן), עמ' 20-5.

39. מקור העמידה בקדושה הוא ספרות ההיכלות. ראה: תנחומא מהדורת ש' בובר, וילנה תרמ"ה, מבוא, עמ' 18; ר' אברהם בר' נתן הירחי, ספר המנהיג, מהדורת י' רפאל, חלק א', ירושלים תשל"ח, עמ' פח והנסמן שם.

40. ב'זכרונות' מוסף של ראש השנה 'ואין שכחה לפני כסא כבודך', על פי ברכות לב ע"ב. בויקרא רבה כט,ט, מהדורת מרגליות, עמ' תרפב, נאמר: 'אמר אברהם לפני הקב"ה, רבון העולמים! גלוי וידוע לפני כסא כבודך', וכו'. בנוסח פרס (לעיל, הע' 25) בברכת ההודאה, עמ' כד, 15: 'כורעים ומתחננים לפני כסא כבודך באמת', היינו שוב צירוף של 'כסא הכבוד' ו'אמת'.

41. אין לשכוח, כמובן, כי תדירות הופעת כסא ה' והמלאכים בספרות ההיכלות עולה עשרות מונים על זו שבתלמוד ובתפילה, ומכאן שאת ה'מקור' המשוער ראוי לחפש בחוגם של בעלי ההיכלות, ולא בתלמוד.

42. על יחסי כלל ופרט בברכות, ראה לעיל הע' 9, 26.

43. המקום היותר מפורסם ל'אמת' הוא 'אמת ויציב / ואמונה' שלאחר קריאת שמע. שם אומר המתפלל חזור והדגש (בדרך מדרשית), שה' אלהי אבותינו אמת ותורתו אמת. רעיון זה מופיע גם בברכת התורה (וב'אהבת עולם' שאף היא ברכת התורה), בברכה הנאמרת לאחר ההפטרה ובקדושת היום בראש השנה: 'כי אתה ה' אמת', וכו'. אשר למשמעות העניין, ראה עוד להלן.

44. נוסח שונה במקצת לברכה זו מופיע בתוספתא ברכות ו,ו מהדורת ליברמן, עמ' 34: והיה מהלך בדרך בין הקברות, או': ברוך יודע מספרכם, הוא עתיד לדון, והוא עתיד להקימכם בדין. ברוך נאמן בדברו מחיה המתים'. עיין בפירושו של ר"ש ליברמן על אתר (תוספתא כפשוטה, א, ניו יורק תשט"ו), עמ' 109. לברכת 'היודע מספר כולכם' השווה לברכה הקראית (בתוך: כלב אפונדופולו, פתשגן כתב הדת, רמלה תשל"ז, עמ' 128): 'בא"י אמ"ה היודע צרת נפשי'.

45. לבעיה זו, ראה: היינימן, התפילה, עמ' 67 ואילך; הנ"ל, עיוני תפילה, עמ' 99 ואילך.

46. נ' רובין, 'ימי שמחה ואבל', יד לתלמוד, א"א אורבך, עורך [חמ"ד, חש"ד] (גבעתיים- רמת גן תשמ"ב) עמ' 43-47, 89-88.

47. א"מ הברמן, 'ברכות מעין שלוש ומעין ארבע', ידיעות המכון לחקר השירה העברית, ה (תרצ"ט) עמ' (מג-קו) צג.

48. ברכות 'ארוכות' נפתחות או במשפט זיקה ובלשון עבר, כגון: 'אשר יצר', 'אשר גאלנו'; או בלשון בינוני: 'הזן את העולם', 'יוצר אור ובורא חושך'. הדוגמא הטובה ביותר למקרה שלפנינו היא הברכה 'הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב', היינו, התלכדות של שתי מטבעות ברכה חליפיות במתכונת של מטבע ראשון בבינוני, והשני בעבר כמשפט זיקה.

49. השווה לברכת 'מעורר ישנים' ב'סדר חבור ברכות' (לעיל, הע' 25), עמ' 88; היינימן, התפילה, עמ' 104. שם משולבת ברכה זו בתוך שאר ברכות השחר, כשם שברכת 'המחזיר נשמות לפגרים מתים' סמוכה לברכות השחר בנוסחים הידועים. בקטעים מהגניזה: J. Mann, 'Genizah Fragments of the Palestinians Order of Service', HUCA, 2 (1925), pp. 269-338 (להלן: מאן), עמ' 277, מופיע 'ותעורר ישני עמך', וראה עוד מה שכתב ר"ש ליברמן, תוספתא כפשוטה, א, עמ' 51 ואילך. ברכת 'מחיה המתים' נאמרה (בנוסח ארץ ישראל) בפי המקיץ משנתו. ראה: ירו' ברכות פ"ד, ז ע"ד; מדרש תהלים פי"ז; מאן, שם, עמ' 278; ר"ש אסף, 'מסדר התפילה בארץ ישראל', ספר דינבורג, ירושלים תש"ט, עמ' 131-116, 422 (במיוחד עמ' 121), וראה עוד להלן. השווה עתה: נ' וידר ('שלוש דרשות לתענית גשמים מן הגניזה – שתיים בארמית גלילית', תרביץ, נד [תשמ"ה], עמ' 60-21, ובמיוחד 31-30), הקורא: 'מעודד ברחמים יצורים', ואין דבריו נראים.

50. ברכות השחר יידונו אצלי, אי"ה, במקום אחר. אשר לברכה שלפנינו, ראה מדרש תנחומא, שמיני, ח: ולכך אנו אומרין בכל יום הרוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם' וכו'.

51. על הברכה, ראה: ר"ל גינצבורג, פירושים וחידושים בירושלמי, ג, עמ' 230; היינימן, התפילה, עמ' 65, 104, 113. ראה גם: נ' וידר, 'הצורה רבון במקורות עבריים', לשוננו, כז (תשכ"ד), עמ' 217-214.

52. עיין: ויקרא רבה יח,ג, מהדורת מרגליות עמ' תקלז; ר"ש ליברמן, תוספתא כפשוטה, א, עמ' 110-109; פסחים קד ע"א. השווה לזה: ברכת קדוש הלבנה בסנהדרין מב ע"א 'אשר במאמרו ברא שחקים', לעומת תפילת ערבית 'אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה את העתים... יוצר המאורות'. ב 'מעשה מרכבה' שלום, עמ' 109 כברכה פותחת בקובץ ברכות: 'אמר ר' ישמעאל... ברוך אתה ה' שבראת שמים וארץ בחכמתך ובתבונתך'. הרי שוב רעיון דומה, והצטרפו לו תארי הפועל הדומים ל'אשר יצר את האדם בחכמה' [דיון נוסף על הברכה, ומהיבט שונה מצוי בספרי (לעיל, הע' 37) פרק ה].

53. מ' שטיין, בין תרבות ישראל ותרבות יוון ורומא, גבעתיים- רמת גן תש"ל, עמ' 125 ואילך; מ' גיל, חיוי הבלכי הכופר מחוראסאן, תשכ"ו, עמ' 83.

54. מ' איש שלום, מהדיר, סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא, דפוס צילום ירושלים תשכ"ט (נספחים לסדר אליהו זוטא) עמ' 40-39.

55. דומה כי כך יש להבין את ציטוט רס"ג מטענת חיוי, היינו ה' 'לא יצרו (את האדם, שהרי הוא) כלי מלא צואה'.

56. שטיין (לעיל, הע' 53), עמ' 122 ואילך הוכיח כי הכירו חכמים את דעת האפיקורסים כי העולם נע באופן 'אוטומטי'. על פגישות חכמים עם פילוסופים בתקופת התלמוד, ראה לדוגמא: שבת קטז ע"א; עבודה זרה נז ע"ב (=תוספתא שם, ושמא חסרון ה'פילוסופין' במשנה אינה מקרי); מדרש הגדול לויקרא מהדורת שטיינזלץ, עמ' תשלה (והשווה במקבילות שם מובא 'מין'); פרקי בן עזאי ג מהדורת מ' היגער [מסכתות דרך ארץ, ניו יורק תרצ"ה], עמ' 183 (ומה שהעיר על כך ש' ספראי, ספר זכרון לש"א נכון, ירושלים תשל"ח, עמ' 155-154); בראשית רבה א, ט מהדורת תיאודור אלבק עמ' 8, ועוד. עיין: י' גייגר, 'לתולדות המונח אפיקורס' תרביץ, מב (תשל"ג) עמ' 500-499.

57. ראה בפירושו של ר"ש ליברמן על אתר, תוספתא כפשוטה, ה, ניו יורק תשכ"ב, עמ' 192 ואילך. ליברמן הולך כאן בעקבות רנ"ק אשר השערתו נמצאת מאוחר יותר מוכחת על פי כתבי נאג' חמאדי. ראה שם עוד ביחס למשנת אבות שצוינה לעיל בפנים 'לידע, להודיע, ולהודע שהוא אל, הוא היוצר', וכו'. ראה עוד: J. Danielou, The Theology of Jewish Christianity, London 1964, p. 78.

58. אמנם, בהמשך מתאר חנוך את האדם כמי ש'אין כל בריאה כמוהו', אך דומה כי אין לפנינו אלא דוגמא נוספת לאופי הסינקרטיסטי של ספר חנוך, אופי הניכר היטב במגילות השונות שהיוו את היסוד לספרים שלפנינו.

59. על האנשת המידות, ראה: אבות דר' נתן לז, מהדורת שכטר עמ' 110: 'שבעה מידות משמשות לפני כסא הכבוד, אלו הן: חכמה, צדק ומשפט', וכו'. ראה: מ' ויינפלד, 'עקבות של קדושת יוצר ופסוקי דזמרה במגילות קומראן ובספר בן סירא', תרביץ, מה (תשל"ו), עמ' 26-15.

60. לאחר ראיית הפולמוס ב'יוצר האדם' דומה כי ניתן לשוב לתואר הפועל 'באמת' שנוסף לנוסח הברכה שבספרות ההיכלות. דומה כי הדגשת האמת נועדה להוציא מדעת הסוברים כי אין ה' יוצר כל הבריות, בדומה להדגשת אמיתות התורה אשר נאמרה, כנראה, כנגד מכחישי התורה.

61. האופי הפולמוסי של מקצת הברכות כבר נתפרסם. ראה: אלבוגן (לעיל, הע' 26), עמ' 20 ואילך; נ' כהן, 'מה חידש שמואל הקטן בברכת המינים?', סיני, צו (תשמ"ד), עמ' נז-ע; R. Kimelman, 'Birkat Ha-minim and the Lack of Evidence for an Anti- Christian Jewish Prayer in Late Antiquity', Jewish and Christian Self Definition, 2, E.P. Sanders (and others, Eds.) Philadelphia 1981, pp. 226-244.

62. סיכום המחקר בשאלה זו, ראה: P.S. Alexander, '3 (Hebrew Apocalypse of) Enoch', James H. Charlesworth, Ed., The Old Pseudepigrapha, 1, New York 1983, pp. 223-254..