כסא ה': מה שמתחתיו, מה שכנגדו ומה שאצלו

דעת, טו (תשמ"ה), עמ' 35-21  מאיר בר-אילן

 

א. משה תחת כסא הכבוד

כסא ה' זכה לתיאור קצר במקרא, לתיאור ארוך בדברי הנביאים, ובמיוחד בחזיונות יחזקאל, ולתיאורים רחבים בספרות ההיכלות1 . בשל מקומו החשוב של כסא זה בתפישת האלוהות היהודית, ולמרות הצנעת מעמדו של כסא הכבוד בדברי חכמים2 ובתפילה3 , נתנו עליו הוגי דיעות שונים את דעתם, ואף הוקדש לו מאמר מפורט4 . אולם עדיין לא בא הנושא לידי מיצוי, ואף הדברים הנדונים כאן נועדו להאיר רק צד אחד של הכסא האלוהי. לקמן ייבדקו אפוא מונחים שונים המציינים את סביבותיו של הכסא: מה שמתחתיו, מה שכנגדו ומה שאצלו. ברורם של מושגים אלו עשוי להבהיר משהו מן הפמליה של מעלה5 , וכפועל יוצא מכך תואר דמותו של מטטרון6 .

בתקופת המשנה והתלמוד, כבתקופות אחרות, חיו יהודי ארץ-ישראל לא רק בין יהודים, כי אם גם בין נכרים, הכירו אותם וידעו את מנהגיהם7 . היכרות זו נתנה את אותותיה בשאילה הדדית של רעיונות וסמלים. דבר זה משתקף בתרבות החומרית הודות לממצא הארכיאולוגי, וכן ביצירה הספרותית פרי אותה תקופה. אכן, אין ויכוח בין החוקרים על קיומה של השפעה נכרית-אלילית על היהודים בני ארץ-ישראל במאות הראשונות לספירה. תופעה הניכרת, לדוגמה, בחדירת השפה היוונית לארץ. ברם, עדיין לא התבררה השאלה, עד כמה מקיפה היתה השפעה זו, ומה משמעותם של הסמלים הפגניים שהשתמשו בהם היהודים?8 המחקר משווה בין הדתות מלמד שיש לנקוט זהירות יתירה קודם שניתן יהיה לקבוע מסמרות בשאלה מעין זו, וספק אם ניתן בכלל להגיע למסקנה ברורה. אולם, טרם תתבאר שאלת ההשפעה, הרי יש לשאול בתחילה לא רק על היקף ההשפעה התרבותית, כי אם גם על כיוונה. לשון אחרת: עד שטוענים על השפעה של דת זו על אחרת, יש להבהיר את השאלה ה'קלאסית', מי נטל ממי?

דומה שאם באים לכלול כלל בדבר ההשפעה של תרבות אחת על רעותה, הרי שאין מקום לשאול האם תואם הסמל או הרעיון את הידוע לנו על אותה תרבות מן התקופה שקדמה לגילוי הרעיון החדש. האופי המקוטע של הידיעות בהווה על העבר מונע כל אפשרות ללמוד מן השתיקה. לפיכך, עיקר שאלת ההשפעה תיבחן לאור הבחנה אחרת, והיא: האם הרעיון 'החדש' מצוי בסתירה מעין זו, כי אז ניתן יהיה לדבר על שאילה תרבותית, ואילו בכל יתר המקרים, בהם לא הודגמה סתירה מעין זו, ישארו הדברים שקולים.

כדוגמה ל'סתירה' תרבותית מעין זו, ניתן להביא מאמר המיוחס לר' עקיבא באבות דר' נתן9 : כל הקבור בשאר ארצות כאלו קבור בבבל כל הקבור בבבל כאלו קבור בארץ ישראל10 כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח... וכל הקבור תחת למזבח כאלו קבור תחת כסא הכבוד

רעיון זה של קבורה מתחת למזבח חסר שחר בדת או במסורת היהודית (בתקופת המשנה), וכפי שכבר עמד על כך ר"ש ליברמן, וקבע בעניין זה כי: "החכמים עשו טקס פאגאני חומר לדרוש ואגדה, והפכו פולחן אלילי מציאותי לסמל יהודי"11 . קיימת, אם כן, סתירה מוחלטת בין הרעיון הספרותי-ציורי לבין התרבות היהודית, ולפיכך מסתבר כי המייחס חשיבות מופלגת לקבורה תחת למזבח נטל את מחשבתו מן העולם האלילי.

במסכת הרעיונות שהובאה לעיל נראית הקבורה תחת כסא הכבוד כשולית קימעא, וכאילו אינה נובעת אלא מדימוי המזבח לכסא הכבוד12 . אולם, ניתן להראות שהוקדשה מחשבה רבה לדברים הנמצאים תחת כסא הכבוד, ומדרשות שונים מספרות חכמים ומספרות ההיכלות מתייחסים למה שמצוי תחת כסא הכבוד.

כדוגמה לעניין ראוי להביא את הדברים ששם הדרשן בפיו של משה רבינו, קודם שנפטר מן העולם. לפי המסופר, ביקש סמאל ליטול את נשמתו של משה, ומשה התווכח עמו ואמר לו בין היתר:

וכשהייתי בן שלושה חדשים התנבאתי
ואמרתי שעתיד אני לקבל תורה מתוך להבי אש...
ועליתי ודרכתי דרך בשמים13
והייתי תופס במלחמתן של מלאכים14
וקבלתי תורה של אש
ודרתי תחת כסא אש
וסוכתי תחת עמוד אש
ודברתי עמו פנים בפנים
ונצחתי בפמליא של מעלה
וגיליתי רזיהם לבני אדם
וקבלתי תורה מימינו של הקדוש ברוך הוא15
ולמדתי אותה לישראל, וכו' (דברים רבה יא, י).

רב המשותף בין קטע פיוטי זה16 לבין ספרות ההיכלות ומדרשי אגדה ומרכבה של חז"ל. כך, לדוגמה, ענייני השראת השכינה בעת העיסוק והצפייה במרכבה רוויים אש17 . ובספרי חנוך, כבספרות ההיכלות, רבים הם החפצים העשויים אש18 . אף גילוי הרזים המופיע באגדה שלפנינו, רעיון הנסמך, לכאורה, על עמוס ג, ז 'כי לא יעשה ה' אלוהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים', מצוי בספרות האגדה וההיכלות גם יחד. רעיון זה של גילוי תורה סודית רווח בספרות ההיכלות, כגון בפתיחת חיבור 'מעשה מרכבה'19 :

תתברך לעדבכסא כבוד
אתה שוכן
בחדרי מרוםובהיכל גאוה
כי אתה גיליתה
הרזים ורזי רזיםהכבשים וכבשי כבשים
למשהומשה לישראל, וכו'20

ברעיון זהה נפתח פרק כז בהיכלות רבתי21 : 'אתה הוא שגלית סודך למשה' וכו'. כעין זאת מסופר גם במדרש גדולת משה ('כתפוח בין עצי היער')22 . המדרש מתאר את עליית משה למרום כדי לקבל את התורה, ומלמד שמטטרון היה מדריכו השמימי של משה, והראה לו את כסא הכבוד ואת שאר העניינים השמימיים (מעין 'עליית ישעיהו החיצוני'). מסופר שם כי משה ראה 'ארבעה מלאכים נושאים כסא הכבוד', ומטטרון הסביר לו שהם חיות הקודש. 'ואחר כך ראה מלאך אחד שמו זגזגאל... שהוא שר של תורה וחכמה. ויש לו קרני הכבוד. וישב משה לפניו ולמד כל עשר סודות' וכו'. אולם, רעיון סודיות התורה וגילוי רזיה למשה לא היה רק נחלתם של הדרשן בדב"ר ושל ספרות ההיכלות, כי אם גם של הפגנים23 ושל פילון האלכסנדרוני24 . כך גם עמד רעיון זה בתשתיתם של מעשי כשפים כ'חרבא דמשה', וקמיעות אחדים25 . נמצא, אם כן, שדברי הדרשן בדב"ר לא חרגו מן הדעות הרווחות בדבר אופיים המיסטי-סודי של משה והתורה במאות הראשונות לספירה (ואף קודם לכן)26 .

והנה, לא רק ענייני אש ותורה סודית משותפים למדרשי חז"ל ולספרות ההיכלות, כי אם גם ענייני כסא הכבוד. לברור רעיונות אלו בדברי חכמים, ראוי לעיין במסורות אגדה נוספות הקושרות את משה עם כסא הכבוד. עליית משה אל אלוהים (שמות יט ג), בתפישתם של חז"ל, התגלתה גם בכך שבוויכוחו עם המלאכים הוא אחז בכסא הכבוד (שבת פח ע"ב)27 , ולאחר מכן ישב ושנה שם (שמו"ר מז ד). כלומר, ליד הכסא או תחתיו. ולא היה אוכל, אלא "מזיו השכינה היה נזון. ואל תתמה – החיות שנושאות את הכסא, מזיו השכינה הן נזונות" (שמו"ר מז ה). נמצא, כשקיבל משה את התורה הוא התנהג כחיות הקודש המצויות תחת כסא הכבוד ונזונות מזיו השכינה28 .

אף באירועים אחרים נזקק משה למה שתחת כסא הכבוד. במסכת שקלים אמרו: "אמר ר' מאיר, כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסאה כבודו והראהו למשה"29 . כעין זה אמרו בויק"ר: "כמין גלגלת של אש הראה לו הקב"ה למשה מתחת כסא כבוד שלו"30 . כלומר, לא הצטרך, כנראה, הקב"ה להוציאה מתחת לכסא, היות שמשה עצמו היה שם31 . כיוצא בזה מסופר במסכת כלים, כי "אבן טובה יקרה ומעולה חצב משה בהר סיני מתחת לכסא הכבוד"32 . כל זאת עשוי היה להיראות כאריגת מדרשי אגדה שונים למסכת מיסטית מלאכותית. אך היות שמגיעים רעיונות אלו ממקורות שונים ומגוונים, אין להטיל ספק בדעה שכך נראתה דמותו של משה, זו המיסטית, בעיני בני התקופה33 . ואכן, תיאורים אלו מהותיים לתפישה שמשה קיבל תורה סודית בהר סיני, והיה 'איש אלוהים'34 , וממילא אף תלמידיו וממשיכי דרכו השתדלו לחקותו בנגלה כבנסתר. כלומר, דמותו של משה מוארת על ידי תלמידי החכמים וממשיכיה של תורת משה על פי המקובל והידוע להם מתקופתם על ראיית האלוהים, וההדבקות בו35 .

מעתה, נותר עוד דבר חשוב נוסף לברר. והוא, מה פשר אותה הצהרה המובאת במדרש: 'ודרתי תחת כסא של אש'. כלומר, מנין לקח הדרשן תיאור ציורי זה, לפיו היה משה שרוי כל אותם ארבעים יום וארבעים לילה תחת כסא הכבוד?

על מנת להבהיר עניין זה, דומה כי ראוי לעיין בתמונה, המופיעה באוסף פריצ'רד36 . בתמונה רואים תהלוכה של אלים אשוריים הנישאים על גבי חיות הקודש, ובהן שוורים, אריות, סוסים ועוד. האל השני בתהלוכה איננו עומד ככל יתר האלים, אלא יושב על כסאו37 , והכסא נישא על גב אריה. והנה, מתחת לכסא ניתן להבחין ב'כרוב' (גוף תרנגול ופני אדם), וכן בדמויות של אנשים. אנשים אלו תומכים בחלקם בכסא, והינם, לכאורה, רק קישוט ציורי. אולם, אם תושווה תמונה זו לתמונת כסאו של סנחריב38 , אזי יתברר שחלק מן הדמויות ניצב גם שם באופן סתמי, כביכול, אף שיש להניח שאין העניין מקרי. יתר על כן, גם ביחס לתומכים בכסא יש לשאול, מה ראה האומן לצייר אנשים דווקא, ולא עמודי אבן המשמשים דרך קבע לתמיכת בניינים?39

בעמים רבים ידוע היה הדמיון שבין כסאות המלכים לכסאות האלים40 , ומה שנתנו באלה נתנו גם באלה. לפיכך, אין הפרש מהותי לענייננו בין שני כסאות אלו, המשקפים אותה תופעה של הימצאות אנשים תחת כסא האל, ולא נותר עתה אלא להסביר זאת.

דומה כי הציור באבן של האומן והציור בלשון של הדרשן מלמדים על אותה תופעה של אנשים המצויים או דרים תחת כסא האל ומצפים באופן זה לזכות בהשראה אלוהית, או בלשון אחרת: לקבל את תורת האל. רעיון זה אינו חידוש גמור, שהרי ידועים לנו מן העת העתיקה חזיונות מיסטיים רבים הקשורים לכסא האל ותלויים בו41 , כגון: אחד שבא למקדשו של אסקלפיוס וישב כנגד כסא אלוהיו, וראה אותו פנים אל פנים42 .

לכאורה, מוזר הדבר כיצד ניתן ללמוד מתבליט הקדום למדרשי חז"ל מאות שנים, ולא עוד אלא שמגיע הוא מדת ומתרבות אחרות. אולם, כבר הראו חוקרים שענייני שירות המלאכים היו ידועים בקרב עמים רבים43 , ומהם גם באשור. יתר על כן, לא רק הרעיונות, המושגים והחשיבה הציורית המתארת את הדרת הבורא ניתן למצוא באשור, כי אם גם חלק מהטקסטים המוכרים מן ה'קדושה' מתקופת התלמוד (או לאחריו), מצויים אף בספרות השומרית והאכדית44 . נמצא, שלא רק למלות הקדושה יש הקבלות לשוניות מתקופה הקודמת להן מאות שנים, כי אם גם לדימויים הציוריים- בלשון ובאבן.

כיוצא בזה, ניתן להצביע על מקרים נוספים בהם מתגלה חשיבותו של 'תחת כסא הכבוד', ולו גם כבדרך אגב. כך, לדוגמה, ניתן לראות באגדה המפורסמת שהקב"ה מלמד תינוקות. אגדה זו ידועה מן המסורת היהודית, ויש לה מקבילות באגדות העמים45 . גלגול מאוחר יותר נמצא באגדה, שמטטרון מלמד תורה לתינוקות. מסופר כי "בכל יום ויום יושב מטטרון שלוש שעות בשמי מרום וכונס כל אותן הנשמות של עוברין... ומביא אותן תחת כסא הכבוד ומושיבן כיתות כיתות, ומלמדן תורה וחכמה, אגדה ושמועה, ומסיים להן ספר תורה" וכו'46 .

לכאורה, ניתן לשאול: מדוע מלמדים ילדים תורה תחת כסא הכבוד? כנראה שהתשובה לכך נעוצה במסורות הקושרות את קבלת התורה של משה את מתחת לכסא. כלומר, מה משה קיבל את התורה תחת הכסא, אף תלמידיו של משה מקבלים תורה ממטטרון תחת כסא האל. מקום זה נחשב, כנראה, כטוב ביותר להשראת שכינה ולקבלת תורה. כך גם מתואר מטטרון בספרות ההיכלות, כמי ש"נכנס תחת כסא הכבוד, ויש לו משכן גדול של אור למעלה"47 .

נמצא, אם כן, שמשה כמטטרון מצויים (בעבר או בהווה) תחת כסא הכבוד, ומשם הם זוכים להשראת שכינה ולתלמוד תורה.

ב. 'אצל', או 'כנגד', או 'לפני' כסא הכבוד

כשם שהדרשן בדב"ר תיאר את משה מקבל את התורה תחת כסא הכבוד, כך היו מסורות נוספות בעם, שתיארו את קבלת התורה בסמיכות אחרת אל כסא הכבוד. עניין זה מצוי אצל יחזקאל המחזאי מאלכסנדריה, אשר חיבר טרגדיה ובה תיאר את משה העולה להר סיני, ושם מושיב ה' את משה על כסאו48 .

מעין זאת, אך המילים אחרות, מבאר הדרשן בשמו"ר: "ואשב בהר' – ואפשר שהיה משה יושב והאלוהים יתברך שמו עומד? אמר ר' דרוסאי: קתדרא עשה לו כקתדרא של אסטליסטקין, הללו בשעה שהן נכנסים לפני השלטון והן נראין עומדין ואינן אלא יושבין"49 . מכאן שהיה משה יושב לפני ה', מולו או כנגדו.

באופן שונה במקצת מתאר מדרש 'גדולת משה'50 את עליית משה למרום. שם מסופר כי ה' שלח את מטטרון להביא את משה לשמים, והוא בא אל משה ואמר לו: "אני חנוך בן ירד, אביך [הקב"ה] שלחני להעלותך אצל כסא כבודו". אם כן, ההבדל הדק שבין המסורות השונות היה מיקומו המדויק של משה ביחס לכסא הכבוד, אם נמצא משה 'תחת', 'כנגד', או 'אצל' הכסא, אך לא נחלקו בעלי המסורות על עצם הקשר בין משה לבין הכסא בשעה שקיבל משה את התורה. יתר על כן, בהמשך הדברים ב'גדולת משה' מסופר, שמשה למד תורה משר של תורה, "וישב משה לפניו ולמד כל עשר הסודות". אם כן, אותה מסורת אינה מבחינה בין מלת יחס אחת לחברתה, וכולן משקפות רעיון זהה למרות הבדלי המונחים.

כיוצא בזה, פעמים רבות מתוארת הצפייה במרכבה כחוויה אליה מגיע המיסטיקן "לפני כסא הכבוד", כגון: "וידרש וימצא להם [לב ה'] ליורדי מרכבה בשעה שהן עומדין לפני כסא כבודו"51 . כך גם ב'מעשה מרכבה': "אמר ר' עקיבא, אשרי אדם שעומד בכל כחו ומגיע שירה... וצופה במרכבה ורואה כל מה שעושין לפני כסא הכבוד"52 . יש להוסיף שבדיוק כך נאמר שם53 על המלאכים שהם עומדים "לפני כסא כבודך".

לעומת זאת, במקום אחר מסופר, שהמגיע לפתח ההיכל הששי בשמים, כי אז "דומיאל השר מקבל אותו בסבר פנים יפות ומושיבו על ספסל של ליתיק טהור ויושב אצלו על ימינו"54 . אף כאן יש לומר כי אין הבדל של ממש בין הישיבה 'לפני' או 'לימין' כסא הכבוד, היות שכל המונחים האלו מייצגים אותה תודעה של קירבה לה'. אכן, דיעה זו מובאת בפירוש בתחילת היכ"ר55 : "גדולה מכולם להיזקק בו להכניסו ולהביאו לחדרי היכל ערבות רקיע ולהעמידו לימין כסא כבודו, ופעמים שהוא עומד נגד טעצ"ש ה' אלוהי ישראל"56 .

דומה כי אחר שנידונו הישיבות השונות של משה ושל תלמידיו הצופים במרכבה, ניתן עתה לבחון את ישיבתו של מטטרון, ולאחר מכן את ישיבתם של אישים נוספים היושבים ליד ה'.

בהיכלות רבתי57 כתוב כך: " אמר ר' עקיבא, שמעתי קול יוצא מתחת כסא הכבוד58 אומר... פקדתיו, זה חנוך בן ירד ששמו מטטרון, ונטלתי אותו מבני אדם ועשיתי לו כסא כנגד כסאי"59 . נמצא, אם כן, שמטטרון המתואר באגדות אחרות (שהובאו לעיל) כמי שנמצא תחת כסא הכבוד, יושב על פי התיאור כאן כנגד ה', בדומה למה שידוע על משה. ברם, בחינוך הסלבי ( יא א) מתואר חנוך כמי שיושב לשמאל ה', ואם כן, יש להניח שהיו מסורות שונות בעם בדבר המיקום המדוייק של ישיבת חנוך (שהתגלגל להיות מטטרון מאוחר יותר) ליד כסא ה'. אם בכך לא די, באים קטעי היכלות מן הגניזה60 ומלמדים על הכרוז השמיימי, אשר "מכריז וראה נער שהוא יוצא לקראתך מאחרי כסא הכבוד", ואין נער אלא מטטרון, כמובא במסכת היכלות. אם כן, כמה וכמה מקומות שמורים לו למטטרון במסורות השונות סמוך לכסא הכבוד, ואין פלא בכך, שהרי מטטרון (הוא חנוך) ומשה נתפשו כסופר השמימי אשר תפקידו חייב אותו להימצא ליד האל61 , ואין זה כל כך משנה היכן ישב הסופר, ובלבד שיהא זה סמוך לכסא מלכו.

מסתבר שעולם המושגים המטטרוני שואב את ציוריו, ביחס למקום כסאו של מטטרון, ממחשבות החכמים על אודות דוד המלך, ומקום כסאו. במסכת סנהדרין (לח ע"ב), סמוך לענייני מטטרון, ניתנת תשובת רב אידית למין, כי משה עלה וקיבל תורה ממטטרון, ושבחהו רב נחמן על כך. שם בגמרא הובאה ברייתא: "דתניא: [כסא] אחד לו [לה'] ואחד לדוד; דברי ר' עקיבא", וכו'62 . אמנם ר' עקיבא לא פירש כאן היכן מקומו של כסא דוד, אך הדרשן בפתיחתא לאיכה רבתי כג (ומקבילות) דורש: "עד אשר לא תחשך ה'שמש'- זו מלכות בית דוד, דכתיב ביה (תה' פט לז) 'וכסאו כשמש נגדי". עניין זה מופיע גם בקטע המשורבב להיכלות רבתי63 , ועוסק, בין היתר, בדוד המלך: "כיון שעלה דוד לבית המקדש שברקיע מוכן לו כסא של אש שהוא ארבעים פרסאות גובה כפלים ארכו וכפלים רחבו64 . כיון שבא דוד וישב לו על כסא שמוכן לו כנגד כסא קונו, וכל מלכי בית דוד יושבין לפניו, וכל מלכי ישראל יושבין מאחוריו", וכו'65 .נמצא, שהרעיון שדוד יושב כנגד ה', נתלה בספר תהילים (ומבוסס על מדרש המדמה את דוד לשמש), והוא מעין ישיבת מטטרון בשמים.

והנה, לא רק דוד ומטטרון הושבו בשמים, כי אם גם דמויות מקראיות נוספות, ויש מה ללמוד מהם ומישיבתם שם ביחס לשאר הישיבות בשמים. כך, למשל, באגדת בראשית66 מובאות דרשות שונות על אברהם אבינו, ובמהלך הדברים מביא הדרשן את הפסוק מתהלים קי א ואומר:

'נאום ה' לאדוני' – זה אברהם, שנאמר (ברא' כד כז) 'ויאמר ברוך ה' אלוהי אדוני אברהם'. אין מידותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם. שלטון כשהוא נכנס הוא יושב בימיו וסונקנדרוס שלו בשמאלו, והקב"ה , שהוא שולט מסוף העולם ועד סופו והכל שלו, כתב שאברהם יושב לימינו, שנאמר 'נאום ה' לאדוני שב לימיני'. ולמה הוא מושיבו אצלו, שהוא מוכיח את ישראל, וכו'.

דומה שאין למצוא מקור טוב יותר מדרשה זו כדי להסביר את מקום ישיבתן של הדמויות השמימיות בעולמם של החכמים. אך תחילה יש לבאר את המילה 'סונקנדרוס'. מלה זו מופיעה כמה פעמים במדרשי האגדה, והוראתה: יועץ (בפמליה המלכותית)67. מקור המלה ביוונית: סון = sun = סמוך ל, אצל, יחד עם; ו'קונדרוס' אינו katedra = קתדרא. הווה אומר, סונקנדרוס הוא מי שמצוי ליד כס המלך ומייעץ לו. כיוצא בדבר מצינו במדרש, שנמשלו המלאכים ל'סונקתידרון' אשר ה' התייעץ בהם68 .

מכאן יוצאת מחוזקת דעת ר"ש ליברמן, שד"ל והחוקר הראשון (במאה השבע-עשרה) שעסקו בפירוש השם מטטרון, ללא תלות האחד בשני: מט(א) = ליד, סמוך (sun = meta), ו'טרון' =טרונוס, כסא (qronos)69 . נמצא שאין הפרש משמעותי בין מטטרון וסונקנדרוס, שניהם תארים לממלאים תפקידים בכירים ביותר בהיררכיה המלכותית, רואי פני המלך.

מעתה יש לחזור ולעיין בדברי הדרשן. דבריו על אודות אברהם נראים תמוהים, שהרי הפסוק בתהל' קי ד אומר לכאורה את ההיפך: 'אתה כהן לעולם על דברתי מלכיצדק', משמע שמלכיצדק הוא כהן גדול, וממילא יושב לימין ה'- הוא, ולא אברהם. אולם במסכת נדרים (לב ע"ב) ביארו החכמים שאברהם החליף את מלכיצדק, וב'משנת ר' אליעזר'70 , אמרו בפירוש: "... וכיון שבא אבינו אברהם, הוסע [מלכיצדק] מן הכהונה ונכנס אברהם תחתיו".

דומה כי כשבוחנים אנו את דמותו המשיחית של מלכיצדק בספרות קומרן71 , עולה על הדעת שיש כאן פולמוס מכוון כנגד האמונה בכהונתו ובדמותו של מלכיצדק72 .

רעיון גדולתו של אברהם מופיע, בצורה הקרובה לנדון כאן, בדב"ר73 : "עמדו אומות העולם וקצצו ארזים ועשו כסא כבוד גבוה ובקשו להמליך לאברהם עליהם", ואברהם שהיה ירא ה' אמר להם: "לא נחסר לנשיאו ולאלוהיו של עולם"74 . כלומר, בל יטעו הבריות לחשוב שהוא, אברהם, מלכו של עולם, אלא ה' הוא מלך העולם. ייתכן שנרמז פה רעיון מעין הטעות של אלישע בן אבויה, שראה את מטטרון יושב, וסבר שיש שתי רשויות בשמים75 .

נמצא, אם כן, שבעלי האגדה דימו את אברהם למטטרון (ולהיפך) בשמו, בכסאו ובתפקידו הרם, עד שעלולים היו הבריות לטעות בהם.

מעין זה מצוי גם באגדות על האדם הראשון. במסורת היהודית הוצנע מעמדו של אדם הראשון, גם אם סיפרו עליו שהיה יושב בפתחו של גן עדן (כמטטרון – בפתחו של היכל)76 . לעומת זאת, בטקסט קופטי, שנכלל ב'מערת האוצרות', מסופר כך: "ויהי כראות השטן את אדם יושב על כסא גדול ועטרת כבוד על ראשו ומטה בידו, וכל המלאכים עובדים לו, וימלא חימה"77 . מכאן שהמלאכים בעצמם טעו ופלחו לאדם בחושבם אותו לאל, היא הטעות של אחר שבשלו הולקה מטטרון בשבטי אש78 , למען ידעו הכל כי איננו אל, אלא לכל היותר משנה וכפוף לו79 .

כבר עמדו החוקרים על משמעותן האנטי-גנוסטית של האגדות בעניינו של אדם הראשון80 , אגדות אשר, כפי שהתגלה כאן, יש להן קשר למטטרון ולמעמדו השמימי, ולא נותר עוד אלא לסכם את המובא כאן בתוספת פרטים מבארים.

מכלל האגדות שהובאו כאן עולה, שדמות הגיבור האלוהי כיושב ליד ה' – תחת כסאו, נגדו, לפניו, או לידו (לימינו או שמאלו) – מצאה לה מקום באמונות היהודים בתקופה קדומה (עוד בתקופת מחברי התהלים). האמונות השונות כללו את הגבורים הבאים: אדם הראשון, חנוך, אברהם, מלכיצדק, משה ודוד – כולן דמויות מקראיות. אולם, רעיונות אלו הועתקו ממלכותא דארעא למלכותא דשמיא, עד שנאמרו דברים דומים על הדמות השמיימית החשובה ביותר לבד מהקב"ה: מטטרון, גבור בשמים כגבור בארץ. קרוב לוודאי שגבור זה הורכב ממזיגה של מסורות שונות, שהרי בעלי האגדה (ובספרות ההיכלות בתוכם) ידעו על גלגולו של חנוך במטטרון, ובעקיפין לימדונו על שילוב זה של מסורות. כיוצא בזה יש ללמוד מאגדות שונות, המקנות למלאכים נוספים מעמד הדומה למטטרון, בתפקידיו ובמעשיו: אכתריאל81 , מיכאל82 , גבריאל83 , סנדלפון84 , אוריאל85 , יהואל86 , ענפיאל87 וסוריא88 - עולם שלם של מלאכים. יש להניח כי הידמות זו של מלאכים כה רבים למטטרון (ולהיפך), הולידה את המסורת שלמטטרון שבעים שמות89 , בדומה למה שאמרו בעלי אגדה על ה', אשר יש לו שבעים שמות90 , והרי אמרו על מטטרון שהוא אדוני קטן91 , ושמו כשם רבו92 .

לאור אגדות מעין אלו, כך מסתבר, ראו מעריצי ישו את רבם: כמשה, כמלאך וכמטטרון93 , וכמלכיצדק היושב לימין ה', ואין בכך כל ייחוד, שהרי העתיקו את דמות הגיבור הקלאסי, לאישיות נוספת: למורם.

נמצא כסא הכבוד מבואר מצדדיו: מה שמתחתיו, מה שאצלו מה שנגדו, ומה שתלו בו בעלי אמונות.

• מאמר זה הוקרא ביום עיון לזכרו של ר' שאול ליברמן, שהתקיים בח' בניסן תשמ"ד, באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים. קיצורים ביבליוגרפיים: אליאור = ר' אליאור, היכלות הזוטרתי, ירושלים תשמ"ב. גרינולד = א' גרינולד, 'קטעים חדשים מספרות ההיכלות', "תרביץ", לח (תשכ"ט), עמ' 372-354. ורטהיימר = ש"א ורטהיימר, בתי מדרשות (מהדורה שנייה), ירושלים תש"ם. ילינק = א' ילינק, בית המדרש, ירושלים תרצ"ח. שלום = G. G. Scholem, Jewish Gnosticism, Markabah Mysticism and Talmudic Tradition, New York 1960 (2nd ed. 1965). שפר = פ' שפר, סינופסיס לספרות ההיכלות, טיבינגן 1981. גינצבורג = ר"ל גינצבורג, אגדות היהודים, רמת גן תשכ"ו-תשל"ה.

1. לבד ממאות הפעמים בהן מוזכר הכסא בספרות ההיכלות, הוקדשו לו גם חיבורים מיוחדים, כגון: 'מעשה מרכבה', המופיע אצל ורטהיימר, ח"א, עמ' מט-סב; 'הלכות הכסא', בתוך: מרכבה שלמה, כב ע"ב-כט ע"ב.

2. כסא ה' מוזכר מאות פעמים בספרות ההיכלות (לדוגמה: בחיבור קטן הנספח לספרו של שלום, מצויה המלה 'כסא' שלושים ואחת פעם), בעוד שבכל התלמוד הבבלי מופיעה מלה זו עשרים ושש פעם, בערך (על פי: ב' קוסובסקי, אוצר לשון התלמוד, ירושלים תשכ"ח, כרך יט, עמ' 534).

3. עיין במאמרו של הורודצקי, המצויין בהערה הבאה, וניתן להוסיף עליו עוד כהנה וכהנה.

4. ש"א הורודצקי, 'כסא הכבוד', מאסף סופרי ארץ ישראל (בעריכת א"א קבק וא' שטינמן), תל אביב ת"ש, עמ' 128-113.

5. מחקר מקיף ומסכם, ראה אצל א"א אורבך, חז"ל – פרקי אמונות ודעות, ירושלים תשל"ו, עמ' 160-115.

6. ראה רשימה ביבליוגרפית על מטטרון, בסוף מאמר זה.

7. עיין א"א אורבך, 'הלכות עבודה זרה והמציאות הארכיאולוגית וההסטורית במאה השניה והשלישית', "ארץ ישראל", ה (תשי"ט), עמ' 205-189 D. Flusser, ‘Paganism in Palestine’, The Jewish People in the First; Century, II, (Eds.: S. Safrai and M. Stern) Assen- Amsterdam 1976, pp. 1065-1100.

8. לבעיה זו, העומדת במרכז בעיית הפרשנות של הממצא הארכיאולוגי, ראה (בליווי ביבליוגרפיה נרחבת) : M. Smith, ‘ Goodenough’s Jewish Symbols in Retrospect’, JBL, LXXXIII (1967), pp. 53-68; H.G. May, ‘Prolegomenon’, M.H. Farbridge, Studies in Biblical and Semitic Symbolism, New York 1970. לבחינת הצד המתודולוגי, ראה גם מ' הרן, 'סוגיות מקרא: הגדי בחלב אמו והגדי היונק חלב אמו', "תרביץ", נב (תשמ"ג), עמ' 392-371.

9. מהד' שכטר, עמ' 82, ובמקבילות.

10. מן המקבילות ומניתוח הרעיונות מסתבר שיש כאן איחוי מקורות, וראה בהערה הבאה.

11. עיין ש' ליברמן, יוונית ויוונות בארץ ישראל, ירושלים תשכ"ג, עמ' 269-271. הנ"ל, מדרשי תימן, מהדורה שנייה, ירושלים תש"ל, עמ' 12-11. שם מצוין חיאל כמצוי תחת המזבח, וכן אף יצר הטוב הושם תחת כסא הכבוד. בעניין זה ראה גם מ' בר, 'מאמר קדום בענין קידוש השם בימי אדרינוס', "ציון", כח (תשכ"ג), עמ' 228-232; "ראויות יחזקאל', מהד' א' גרינולד, "טמירין", א (תשל"ב), עמ' קלו.

12. ראה, לדוגמה, עמוס (ט א) "ראיתי את ה' ניצב על המזבח". וראה גם מ' הרן, 'מזבח', אנציקלופדיה מקראית, ד, עמ' 780-763. העניין קשור לדימוי המפורסם בין בית המקדש למטה לזה של מעלה. ראה לסיכום: R. Patai, Man and Temple, London 1947. עיין עוד במרכבה שלמה, כ ע"א, שם מתוארות הנשמות כמצויות למעלה מהכסא.

13. מסתבר ש'דרך' זו היא ה'נתיב' שבספרות ההיכלות. ראה גרינולד, עמ' 358. על דרך (ה') זו בתקופה מאוחרת יותר, ראה נ' וידר, השפעות אסלאמיות על הפולחן היהודי, אוקספורד תש"ז, עמ' 33.

14. ספרות מרובה בנושא, ומקבילות שונות למדרשים ולרעיונות שבמאמר זה (גם מתקופה מאוחרת יותר), ראה אצל מ' אידל, 'תפישת התורה בספרות ההיכלות וגלגוליה בקבלה', "מחקרי ירושלים במחשבת ישראל", א (תשמ"א), 84-23. לעניין הסודות שקיבל משה ראה עוד M. S. Cohen, The Shi’ur Qomah- Liturgy and Theurgy in Pre-Kabbalistic Jewish Mysticism, University Press of America, 1983 (להלן: כהן, ש"ק) עמ' 100, 236; עיין גם שפר, # 492.

15. דברים לג ב: 'מימינו – אש דת למו'. וראה במ"ר יב ג. ראה גם בספרי דברים שמג, מהד' פינקלשטיין, עמ' 399 (הובא בצורת פיוט אצל: א' מירסקי, מחצבתן של צורות הפיוט, ירושלים תשכ"ט, עמ' 104. וראה שם עמ' 121).

16. שים לב לשרשור הו"וין, בדומה ל'אמת ויציב', 'יעלה ויבוא', 'ויאתיו כל לעובדך', ועוד. השווה גם לפיוט קדום שמרובים בו חפצי האש: ע' פליישר, 'לקדמוניות הקדושתא – קדושתא קדם יניית ליום מתן תורה', "הספרות", ב (תש"ל), עמ' 411. וראה מדרש מפוייט ובו ענייני אש, בשמו"ר ה יד (העיר על כך א' מירסקי, ירושלים, ב, עמ' 115).

17. א"א אורבך, 'המסורות על תורת הסוד בתקופת התנאים', מחקרים בקבלה ובתולדות הדתות מוגשים לגרשום שלום, ירושלים תשכ"ח, עמ' א-כח.

18. לדוגמא: חנוך א' יד, חנוך ב' יא לד-לז. חפצים העשויים אש במקרא (לבד מן האש הרגילה) הם: עמוד, אבנים, חומות, משרתים. יתירה עליה ספרות ההיכלות, בה ניתן למצוא חפצי אש אלו (לבד מהקב"ה ומשמו): מלאכים, גדודים, שרפים, מטטרון, רכב, מרכבות, סוסים, חיות, אבוס, חדרים, כסא, מחנות, כל כלי זין, נהרות, עננים, גלגלים, סולם, שבט, היכל, קרבן, שלשלאות, אותיות, הרים, גבעות ועוד. בספר הרזים, מהד' מ' מרגליות, ירושלים תשכ"ז, בעמ' 107 ואילך (= הרקיע השביעי, קטע המקורב לספרות ההיכלות, ובו פיוט המופיע גם במרכבה שלמה), מצויים פריטי אש נוספים: ספרים וכסות. מדברי חכמים ניתן להוסיף עוד: מבול ודלתות.

19. שלום, עמ' 103. שפר, # 544.

20. לקטע זה מקבילה במרכבה שלמה, ד ע"א (שפר, # 676), ושם מתגלה תורה זו "למשה ומשה ליהושע ויהושע לזקנים ולנביאים ולחסידים וליראי שמים ולאנשי הכנסת הגדולה והם גלו לכל ישראל". שלשלת נוספת של מסורת, ראה במדרש אותיות דר' עקיבא, ורטהיימר, ב, עמ' שנה; ילינק, ב, עמ' 117.

21. שפר, # 272. ורטהיימר, א, עמ' קט.

22. הטקסט מובא כאן לפי ורטהיימר, א, עמ' רפ (ואותו רעיון בחיבור דומה אך שונה, שם, עמ' רפו). על מדרש זה ראה במבואו של ורטהיימר, שם, ובהערות נכדו, שם, עמ' תיא; M. Buttenwieser, Outline of the Neo-Hebraic Apocalyptic, Cincinnati 1901, pp. 19 ff.; M. Gaster, Studies and Texts, I, New York 1971, p. 124 ff.; גינצבורג, ג, עמ' 272, הע' 117; ש' ליברמן, 'על חטאים וענשם', הגות עברית באמריקה, א, תל אביב תשל"ב, עמ' 307-288. (ומכלל דבריו יש ללמוד על קדמות החיבור, ולהיפך מהצהרתו, שם, הדוחה את השקפת גסטר. השווה גם ל'קדמוניות המקרא' המיוחס לפילון יט י). חיבורים נוספים מסוג זה, ראה ילינק, א, עמ' 61-58. שם, ו, עמ' . XXXII-XXIIIעיין עוד מקבילות אצל: H.W. Attridge ‘The Ascension of Moses and the Heavenly Jerusalem’, G.W.E. Nickelsburg, Jr. (Ed.), Studies on the Testament of Moses, Cambridge, Mass. 1973, pp. 122-125.

23. J.G. Gager, Moses in Greco-Roman Paganism, New York 1972, pp. 140 ff.

24. E.R. Goodenough, By Light, Light, New Haven 1935, pp.135 ff.

25. ג' אלון, מחקרים בתולדות ישראל, תשכ"ז, א, עמ' 197.

26. A.D. Nock, Essays on Religion and the Ancient World, Cambridge, Mass. 1972, II, pp. 801 ff.; M. .Smith, Clement of Alexandria and a Secret Gospel of Mark, Cambridge Mass. 1973, pp. 181 ff.

27. היינו, העקרון העתיק של הצלה באמצעות האחיזה בקרנות המזבח (עיין לעיל, הע' 12). הלשון 'מאחז פני הכסא' מצוי במרכבה שלמה ז ע"א, וראה מה שהעיר על כך א' גרינולד, "תרביץ", לו (תשכ"ו), עמ' 274.

28. על המשמעות המיסטית של הביטוי 'נזון מזיו השכינה', ובמיוחד בקשר לקבלת תורה ראה .I. Chernus, Msyticism in Rabbinic Judaism, Berlin – New York 1982, pp.74 ff.

29. שקלים פ"א, מו ע"ב.

30. ויק"ר יג ג. מהד' מרגליות, עמ' רפ. מרגליות ציין לכ"י אחד (בנגוד לשלושה) שגרס כאן 'הוציא', וכנראה שזה תיקון סופר תלמיד חכמים. אף האור הגדול שנברא ביום הראשון הוצפן תחת כסא הכבוד (כך רק בסדור ר' שלמה מגרמייזא, מהד' ר"מ הרשלר, ירושלים תשל"ב, עמ' כא. ובמקבילות היותר ידועות מסופר שהאור נגנז בגן עדן.) מדרך הטבע הוא שהאדם יושב על אוצרו ושומרו.

31. עוד על האופי המיסטי של עליית משה, ראה מה שהעירה על כך אליאור, עמ' 61, בהערות לשו' 9. ראה גם את הברכה 'בא"י אשר שם בסיני סודו' וכו', בתוך: צ' מלאכי, בנועם שיח, לוד תשמ"ג, עמ' 26. כדוגמה נוספת להארת דמותו של משה על פי השקפות בני הדור, ראה צ' בר, 'עושרו של משה באגדת חז”ל', "תרביץ", מג (תשל"ד), עמ' 70-87.

32. ילינק, א, עמ' 90.

33. לסיכום דמותו של משה כמיסטיקן, ראוי גם להפנות את תשומת הלב לרמב"ם אשר תיאר את משה רבינו כפילוסוף, ובצלם עצמו יצר את דמותו של משה. עיין עוד: J.J. Collins and W.E. Nickelsburg, (Eds.), Ideal Figures in Ancient Judaism – Profiles and Paradigms, Ann .Arbor, Michigan 1980

34. ש' קרויס, 'הקיסר הדריינוס – הראשון לחוקרי הארץ', "השלח", לט (תרפ"א), עמ' 433-421; W. A. Meeks, ‘Moses as God and King’, Religions in Antiquity, Essays in Memory of E.R. Goodenough .(Ed. By J. Neusner), Leiden 1970, pp. 354-371

35. Ch. Rowland, ‘The Vision of God in Apocalyptic Literature’, JSJ X, (1979) pp. 137-154; M. Black, The Throne-Theophany Prophetic Commission and the “Son of man”, Jews, Greeks and Christians, Essays in Honor of W.D. Davies, (Ed.. by R. Hamerton & Kelly), Leiden 1976, pp. 57-73

36. J.B. Pritchard, The Ancient Near East in Pictures (Second Edition with Supplements), Princeton, New .Jersey 1969, PL. 537; O. Keel, Jahwe-Visionen und Siegelkunst, Stuttgart 1977, pp. 159, 176, 179 (תודתי נתונה לפרופ' מ' ויינפלד שהפנני לספר זה). מן הראוי להוסיף שאולי אין זו האפשרות היחידה לתאר את משמעות התמונה.

37. דומה כי הענין מתבאר על פי מנהג רווח, כפי ששרד בשמ"ר כג א: "(תהל' צג ב) 'נכון כסאך מאז'... משל למלך שעשה מלחמה ונצח, ועשו אותו אגוסטוס. מה יש כבוד בין המלך לאגוסטוס, אלא המלך עומד על הלוח ואגוסטוס יושב". כדרך תהלוכות האלים, כך תהלוכות המלכים, ומכאן שהאל היושב היה, כנראה, האל החשוב באלים. על תהלוכה ובה כסא ה', ראה .H. Schmidt, Die Thronfahrt Jahves, Tubingen 1927

38. .D. Ussishkin, The Conquest of Lachish by Sannacheriv, Tel Aviv 1982, pp. 77, 88

39. השווה, לדוגמה, לשחזור פסל זיאוס אשר תחת כסאו מצויים אנשים כקישוט, כביכול: .A.B. Cook, Zeus – a Study in Ancient Religion, (Rep.) New York 1964-5, PL. XLVI.

40. E. Neumann, The Great Mother, New York 1963, pp. 98-100; J. A. Emerton, JJS, XIII (1968), pp. 58-63 40 עי' עוד מ' ברושי, 'כסא, כסה', אנציקלופדיה מקראית, ד, ירושלים תשכ"ג, עמ' 220-215.

41. . J. Z. Smith, Map is Not Territory, Leiden 1978, pp. 172 ff.

42. ראה שמות לג יא: 'ודבר ה' אל משה פנים אל פנים' (עיין עוד דברים לד י; שם, ה ד), וכן בדב"ר שהובא לעיל. ברור שאין כאן ביטוי ניאופלטוני כדעתו של סמית, שם, עמ' 180. אמנם, מקדשי אסקלפיוס אינם ידועים מארץ ישראל, אך ידוע שיהודים הכירום, ואף באו להתרפא שם, ראה אורבך (לעיל, הע' 7), עמ' 191 הע' 59.

43. .T.W. Doane Bible Myths, New York 18824, pp. 147 ff.

44. מ' ויינפלד, 'הספרות השומרית וספר תהלים – מבוא למחקר השואתי (ח"כ)', "בית מקרא", יט (תשל"ד), עמ' 160-136.

45. ;S. Lieberman, Texts and Studies, New York 1974, p. 264 א"א הלוי, ערכי האגדה וההלכה, ג, תל אביב תשמ"א, עמ' 220.

46. אותיות דר' עקיבא, ורטהיימר, ב, עמ' שנג; מסכת היכלות, מח- חנוך השלישי, מהד' אודברג, עמ' ע; בראשית רבתי לר' משה הדרשן, מהד' ח' אלבק, ירושלים ת"ש, עמ' 28; א"מ הברמן, חדשים גם ישנים, ירושלים תשל"ו עמ' 98.

47. חנוך השלישי, מהד' אודברג, עמ' כא. ובמרכבה שלמה, יט ע"א, לט ע"ב: "כס"א בחילוף אותיות א"ל ב"ם: דל"ת; בא ללמד כי יש דלת תחת כסא הכבוד ומשם מקבל תפלת בעלי תשובה" וכו' (וראה שם, כה ע"א). אפשר שהמסורת נסמכה על המדרש, אך לא נבעה ממנו. יש לזכור כי המקדשים הפגניים היו ענקיים ביחס, ונמצא אל גדול יושב על כסא גדול שהיה גדול מקומת אדם, וממילא ניתן היה לקבוע דלת כניסה לחלל שתחת הכסא ששימש, כנראה, מקום לימודים והשראת השכינה, ואין זו אלא השערה.

48. י' גוטמן, הספרות היהודית ההלניסטית, ב, ירושלים תשכ"ג, עמ' 43; P.W. Van der Horst, ‘Moses’ .Throne Vision in Ezekiel the Dramatist’, JJS, XXXIV (1983), pp. 21-30

49. שמו"ר מג ד. בעניין 'קתדרא דמשה', ראה מאמרי: 'אבן, כסא וקתדרא שישב עליהם משה', "סידרא", א, אוניברסיטת בר-אילן (בדפוס). על הנוהג המשתקף כאן, ראה .R. Loewe, ‘Rabbi Joshua ben Haninah: Ll.D or D.Litt.?’ JJS, XXV (1974), pp. 137-154.

50. לעיל, הע' 22.

51. היכ"ר יג ב (שפר, # 172).

52. שלום, עמ' 107. עיין גם בהיכ"ר כ ג (שפר, # 227): לאחר מה שעשו לר' נחוניה בן הקנה "מיד פטרוהו מלפני כסא הכבוד שהיה יושב ורואה בגאוה מופלאה" וכו'. מסתבר שתחילת הצפייה נעשתה בעמידה, ורק מאוחר יותר התיישבו. בהיכ"ז, אליאור, עמ' 31: "עד שמעלין אותו ומושיבין אותו (בנדפס: ומושיבו) לפני כסא כבודו והוא מסתכל ורואה את המלך". לאחר גילוי הסודות קמו התלמידים, שוררו ושבחו את ה' וקדושתו. (אפשר שמכאן המקור לעמידה ב'קדושה'). השווה עוד למדרש תהלים צא: "כל מי שהוא מתפלל בירושלים כאילו מתפלל תחת כסא הכבוד" (מעין הקבורה בירושלים).

53. שם, עמ' 115.

54. היכ"ר כא ג (שפר, # 233).

55. בחלק מכתה"י. ראה שפר, # 81.

56. אותו משפט בדיוק מצוי גם ב'שעור קומה', כ"י אוקספורד 1791, 62 ע"ב, ושם אין זה ראשית החבור. ראה עליו: מ' כהן, ש"ק (לעיל, הע' 14).

57. היכ"ר לא ג (שפר, ## 295, 405).

58. כמה פעמים מתואר הקול האלוהי כיוצא תחת כסא הכבוד. ראה אליאור, עמ' 23 (ובהערות שם), 36, 38 (=מרכבה שלמה, ו ע"ב). קרוב לודאי שקול זה הוא מעין קול החיות המצויות תחת הכסא, כגון: "וחיות מתחת כסא הכבוד עונות אחריהם ואומרות ברוך כבוד ה' ממקומו" (שפר, # 538). וראה: היכ"ר יג ד; יד ב; לא ד; ועוד. רעיון זה מופיע גם בקטע המלאכי מקומרן: "ממעל לרקיע הכרובים, והוד רקיע ההוד ירננו (מ)מתחת מושב כבודו". ראה J. Strugnell, The Angelic Liturgy at Qumran – 4Q Serek sirot Olat Hassabbat, sup.VT, II (1959), pp. 318- .345הערה זו ניתן לצרף ליתר המקבילות בספרות ההיכלות לקטע זה, שהראם שיפמן. עיין L.H. Schiffman, ‘Merkavah Speculation at Qumran: The 4Q Serekh Shirot ‘Olat Ha-Shabbat’, J. Reinharz, (Ed.), Mystics, .Philosophers, and Politicians, Durham, North Carolina 1982, pp. 15-47

59. כך גם בבראשית רבתי, מהד' אלבק, עמ' כז.

60. גרינולד, עמ' 362.

61. ש' קרויס, 'משה ספרא רבא דישראל', "הגורן", ז (תרס"ח), עמ' 34-29.

62. מקבילות לרעיון זה ראה אצל מ' איש שלום, סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא, ד"צ ירושלים תשכ"ט, נספחים לסדר אליהו זוטא, עמ' 32. עיין גינצבורג, ה, עמ' 73, 128, 184-183. קיימת מסורת אחת, לפיה רעיון זה אמר כבר ר' אליעזר בן יעקב (התנא). ראה י' אבן שמואל, מדרשי גאולה, ירושלים- תל אביב תשי"ד2,עמ' 341.

63. היכ"ר ז ב (שפר, # 125). השווה ילינק, ה, עמ' 165; הברמן (לעיל, הע' 46), עמ' 87. על הבעייתיות בקטע זה, ראה י' דן, 'פרקי היכלות רבתי ומעשה עשרת הרוגי מלכות', "אשל באר שבע", ב (תש"ם), עמ' 80-63.

64. עיין גינצבורג, ה, עמ' 73, 183. כסאו הענקי (והעשוי אש) של דוד הוא מעין כסא ה'. ראה חגיגה יג ע"א; שלום, עמ' 108; ח"מ הורוביץ, 'מעשה ר' ישמעאל', תוספתא עתיקתא, ד, פרנקפורט תר"ן, עמ' 61. עיין עוד J. Dan, “The Concept of Knowledge in the Shi’ur Qomah’, Studies in Jewish Religious and Intellectual .History, Presented to A. Altmann, Alabama 1979, pp. 67-73

65. ריבוי הכסאות בשמים נראה מאוחר, יחסית, לרעיון שלמעלה יש שני כסאות (בלבד), ומכל מקום נראה כנובע ממסורת אחרת. ריבוי כסאות מופיע גם בחזון יוחנן (שמחברו היה מקורב לספרות ההיכלות). ראה עוד גינצבורג, ג, עמ' 274, הע' 118.

66. מהד' ר"ש בובר, וילנה תרפ"ה2, עמ' 32. עיין גם במקבילות (השונות), שם תואר אברהם כ'סינקתידרין': בבר"ר מט יז, מהד' תיאודור-אלבק, עמ' 500; ילק"ש וירא, סוף רמז פב. שם אף שרדה דרשה בעלת עניין לנדון כאן: "ומנין שהיא [הצדקה] מעלה ומושיבה את נותנה כנגד כסא הכבוד, שנא' (ישע' לג, טו-יז) 'הולך צדקות ודובר מישרים... הוא מרומים ישכון... (מלך ביפיו תחזינה עיניך)".

67. עיין במילונו של יסטרוב M. Jastrow, A. Dictionary of the Targumim, The Talmud Babli, etc., New York .1943, p. 1009

68. בר"ר א כו, מהד' תאודור-אלבק, עמ' 59. לתארים אלו: מטטרון וסונקנדרון, ניתן להוסיף כאן את ה'אנטיקיסר', היינו זה שיושב ליד או כנגד השליט ומשמש משנה לו ויועץ (לפחות בתואר). עיין גינצבורג, ה, עמ' 123, הע' 33. ובירוש' מגילה פ"ג, עד ע"א ( על פי כ"י ליידן): 'אנטי פוטה'= פרוקונסול.

69. תולדות המחקר על מטטרון רשומים אצל אודברג, אולם הוא והאחרים לא הכירו את ביאורו הנכון של שד"ל. (עיין בנספח הביבליוגרפי). ר"ש ליברמן, במכתב פרטי אל שלום, הסביר שאין ללמוד דבר מאי-המצאות המלה qtonos בספרות התלמודית. אולם, נשכח ממנו שהוא עצמו העיר על תיבה זו במדרש. עיין בספרו: יוונית ויוונות בארץ ישראל, עמ' 81.

70. מהד' ענעלאו, עמ' 146.

71. רבות נכתב על דמותו של מלכיצדק, ולעניננו די לציין את המחקרים הבאים: א' גרינולד, 'דמותו המשיחית של מלכיצדק', "מחנים", קכא (תש"ל), עמ' פח-צח; ד' פלוסר, יהדות ומקורות הנצרות, 1979, עמ' 275 ואילך; .J.A. Fitzmyer, Essays on the Semitic Background of the New Testament, London 1971, pp. 221-267

72. בעניין זה ראה גם גינצבורג, ב, עמ' 164, הע' 99 (והדברים נכתבו עוד קודם לגילויי קומרן).

73. פר' ואתחנן. מהד' ליברמן, עמ' 63.

74. השווה עוד בר"ר מא ג, מהד' תיאודור-אלבק, עמ' 410. מכאן סיוע לדברי וידר הטוען שראו באברהם (ולא בה') 'קונה שמים וארץ'. ראה נ' וידר, 'לחקר נוסח העמידה במנהג בבל הקדמון', "סיני", עח (תשל"ו), עמ' קח ואילך.

75. A.F. Segal, Two Powers in Heaven, Leiden 1977 . ענין טעותו של אחר, מופיע בחגיגה, טו ע"א, ונפוץ בספרות ההיכלות. ראה אליאור, עמ' 38; שפר, # 597; חנוך השלישי, מהד' אודברג, עמ' כג; מרכבה שלמה, יב ע"א, ועוד. עיין גם: אברהם בר' עזריאל, ערוגת הבושם, מהד' א"א אורבך, ירושלים תרצ"ט- תשכ"ג, ב, עמ' 195.

76. חנוך השלישי, מהד' אודברג, עמ' ח; א"מ הברמן (לעיל, הע' 46), עמ' 94. רעיונות אלו מופיעים גם אצל אלכסאי. עיין ד' הלר, 'אדם באגדה האסלאמית', אנציקלופדיה אשכול, א, ברלין-ירושלים, 1929, עמ' 680-677.

77. תורגם בפנים על-פי A.A.W. Budge, The Book of the Cave of Treasures, London 1927, p. 58ראה עוד א"א אורבך, 'שרידי תנחומא-ילמדנו', "קבץ על יד", ו (טז), תשכ"ו, עמ' 24.

78. עיין אליאור, עמ' 30. בעונש זה נענשה השמש (פתיחתא דאיכה רבתי, כג), וכך נענשו גבריאל (יומא, עז ע"א) ואליהו (ב"מ, פה ע"ב). כך נענשים הרשעים בגהנום (מדרש כונן, ילינק, ב, עמ' 31). וראה גם פרקי דר' אליעזר, פרק ז.

79. כך כבר פירש ר' אברהם בר' עזריאל, ערוגת הבושם, מהד' א"א אורבך, ג, עמ' 78: 'להראות שיש עליו מושל'. וכן הוא גם ביאורו של ר"ש ליברמן, 'מטטרון- משמעות שמו ותפקידיו'. ראה בנספח הביבליוגרפי: .Lieberman (1980)

80. A. Altmann, The Gnostic Background of the Rabbinic Adam Legends, Essays in Jewish Intellectual .History, University Press 1981, pp. 1-16 S. Niditch, JJs, XXXV (1983), pp. 137-146 (= א' אלטמן, פנים של יהדות, תל אביב תשמ"ג, עמ' 31 ואילך) ראה גם אגדות קין אנטי-גנוסטיות, וכמה ענינים קרובים לנדון כאן, אצל ב' אופנהיימר, 'קין והבל', ספר הזכרון לגדליהו אלון, תש"ל, עמ' 68-27.

81. עיין במאמרו של א"א אורבך (לעיל, הע' 17), עמ' כב-כג.

82. ראה א' גרינולד, ראויות יחזקאל (לעיל,, הע' 11), עמ' קכח-ט; גינצבורג, ה עמ' 121; ש' ליברמן, שקיעין, מהדורה שניה, ירושלים תש"ל, עמ' 11, 15. עיין בספר זרובבל, אצל י' אבן שמואל, מדרשי גאולה, עמ' 73.

83. ח"מ הורוביץ, תוספתא עתיקתא (לעיל, הע' 64), עמ' 14, ה, עמ' XI.

84. א' עפשטיין, הערות, בתוך: ורטהיימר, א, עמ' תטו ואילך; ר' מרגלית, מלאכי עליון, עמ' קד. עיין גם בהשבעה המובאת אצל שלום, עמ' 111: "סנדלפון מלאכא דהוא קטר תגא למריה"; ושם, בסוף עמ' 112. עיין עוד ליברמן, שקיעין, עמ' 13; ש"א הורודצקי, 'אכתריאל וסנדלפון', ספר היובל לכבוד הרב ד"ר אהרן קאמינקא, וינה תרצ"ז, עמ' 20-15.

85. ראה בנספח הביבליוגרפי C. Kaplan (1931)

86. ראה במאמרו של אופנהיימר (לעיל, הע' 80); שלום (בנספח הביבליוגרפיScholem 1941 ), עמ' 67.

87. ראה בנספח הביבליוגרפי: י' דן (תשמ"ג). דומה כי לאור המקבילות השונות בין מטטרון למלאכים נוספים, יש לדחות את האפשרות שהעלה דן (שם, עמ' 457), "שמלכתחילה מטטרון וענפיאל דמות אחת היו". מסתבר יותר שהמסורות השונות והקטנות על המלאכים התלכדו במשך הזמן לדמות אחת של ארכי-מלאך, הממזג ומייצג מסורות שונות.

88. כך בפירוש: 'סוריא שר הפנים הוא מטטרון'. ראה מ' אורון, 'נוסחים מקבילים של סיפור עשרת הרוגי מלכות ושל ספר היכלות רבתי', "אשל באר שבע", ב (תש"ם), עמ' 88. עיין עוד שפר, # 682.

89. ראה בנספח הביבליוגרפי: . J. Dan (1982) אשר למספר שבעים בספרות ההיכלות, ראה שפר, ## 74, 501, 639. שם, # 561 (= שלום, עמ' 108), 565 (כ"י מינכן 22, ואינו אצל שלום) 'שבעים מלאכים'. למספר מלאכים זה ראה .J.M. Baumgarten, Studies in Qumran Law, Leiden 1977, p. 156

90. שה"ש זוטא, מהד' בובר, עמ' 6.

91. היכ"ר לא ג. שפר, ## 405,295.

92. כך עולה מסנהדרין, לח ע"ב, ואינו רחוק מן התפישה 'כי שמי בקרבו'. עיין גרינולד, ראויות יחזקאל (לעיל, הע' 11), עמ' קל; א"א הלוי, ערכי האגדה וההלכה, ג, עמ' 78. אשר לטענת שלום (במכתב פרטי אל ליברמן), כי מטטרון קרוי 'אדוני קטן' ולא בשם המפורש 'ה' קטן', הרי כבר נדפסו דברי ר' אברהם בר' עזריאל, ערוגת הבשם, ד, עמ' 76: "ובגי' אך השם הקטן זה שמו של מטטרון". עיין עוד בהערות אורבך, שם.

93. ראה בנספח הביבליוגרפי .A. Murtonen (1953) :