תל צפית (תל אצ-צאפי) הנו תל גדול-ממדים הממוקם בגבול בין שפלת יהודה ודרום מישור החוף (פלשת), במחצית הדרך בין ירושלים לאשקלון, על הגדה הדרומית של עמק האלה, כשני ק"מ מדרום לקבוץ כפר מנחם (רשת ישראל 135/123). השם הערבי של האתר, תל אצ-צאפי (שממנו נגזר השם העברי המודרני  -- תל צפית), שפירושו "התל הטהור", וקשור כלל הנראה למצוקי הקרטון הלבנים, הבוהקים למרחוק, המבצבצים במדרונות הצפוניים והמערביים של התל. אלמנט גיאוגרפי בולט זה גם בא לידי ביטוי בשם התל בתקופה הצלבנית, עת נבנתה באתר המצודה Blanche Garde (המצודה הלבנה), אחת משרשרת המצודות שנבנו סביב אשקלון הפאטימית במחצית הראשונה של המאה ה-12 לספירה).

כבר מראשית המחקר הגיאוגרפי והארכיאולוגי של א"י, באמצע המאה הי"ט, חשיבותו של האתר הודגש. חוקרים שונים, וביניהם ריי, פורטר, רובינסון, וצוות הסוקרים של קרן המחקר הבריטי (ה-Palestine Exploration Fund) ביקרו באתר, והציעו לזהותו עם אתרים קדומים שונים (כגון גת, לבנה, ועוד). ב-1899, במסגרת פרויקט החפירות האזורי של החוקרים הבריטיים בליס ומקאלסטר בתלי השפלה, נערכה חפירה בתל צפית. בליס ומקאלסטר תלו תקוות רבות בחפירת תל צפית, היות והם היו משוכנעים שיש לזהות את האתר כ"גת פלשתים" המקראית. אך התוצאות אכזבו. החפירה הוגבלה לחלקים מצומצמים של התל, היות ותושבי הכפר הערבי המודרני, שכיסה חלקים מרכזיים של התל, לא אפשרו להם לחפור באזור הכפר ובתי הקברות. כמוכן, לטעמם, הממצאים לא היו מספיק מעניינים. לאור זאת, ולאור המתיחויות עם תושבי הכפר, החפירה הופסקה לאחר שבועיים בלבד. תוצאות החפירה פורסמו בדו"חות ראשוניים ב- Palestine Exploration Fund Quarterly Statement, ואח"כ בדו"ח המסכם של מחקריהם ב"תלי השפלה" (Excavations in Palestine) שפורסם ב- 1902. הן עקב החפירה הקצרה, והן עקב שיטות החפירה והפרסום שהיו נהוגות באותן הימים, מעט מאד נודע אודות תולדות האתר.

 ואכן, מאז אותה חפירה ראשונית וקצרה ועד לתחילתה של הפרויקט הנוכחי, האתר נזנח מבחינה מחקרית. מלבד מספר סקרים (בידי מ. ישראל, י. אהרוני ור. עמירן, י. דגן, וא. שביט) ומפרסום חלקי של הממצאים מחפירות השוד של משה דיין באתר (בידי ט. אורנן), תולדות האתר, נותרו, במידה רבה, בחזקת נעלם. אחת הסיבות העיקריות לכך שלא נערכו חפירות ארכיאולוגיות מסודרות באתר מאז המשלחת הבריטית נבעה מכך שחופרים פוטנציאליים חששו שהשרידים מהתקופות הקדומות מכוסים כולם בשכבות עבות מימי הביניים ומהעידן המודרני, דבר שימנע גישה לשכבות הקדומות, או אף הרסו אותם בכלל.

אף על פי שלא נערכו במקום חפירות מסודרות, חשיבותו של האתר הייתה ברורה, הן בעקבות ההצעות השונות שהועלו לזיהויי האתר, והן מהממצאים המעטים, אך המרשימים, שאכן נתגלו עם השנים. אם באמצע המאה הי"ט זיהוי של האתר כגת פלשתים היה מקובל על רוב החוקרים, החל משנות העשרים של המאה העשרים, בעקבות הצעתו של ו.פ. אולברייט למקם את גת פלשתים בתל ערני (הסמוכה לקריית גת של ימינו), רוב החוקרים נטו לזהות את תל צפית עם אתרים קדומים אחרים. ואכן, מספר רב של חוקרים טענו שיש לזהות את תל צפית עם לבנה, וקשרו בין השם "לבנה" לבין המצוקים הלבנים של התל. גם בעקבות חפירותיו של ש. ייבין בתל ערני בשנות החמישים, שתוצאותיו סתרו את הצעתו של אולברייט לזהות אתר זה כגת פלשתים (עקב מיעוט הממצאים מהתרבות הפלשתית), רבים נטו שלא לזהות את תל צפית כגת פלשתים.

 בשנות השבעים, על סמך בדיקה מחודשת של המקורות ההיסטוריים הקשורים לגת פלשתים, הראה  א. רייני שיש לחזור ולקבל את הזיהוי המקורי של תל צפית, כ"גת-פלשתים" המקראית, אחת מחמשת ערי סרני הפלשתים, מקום מוצאם של גוליית ואכיש, וגת הכנענית (שמוזכרת במכתבי אל-עמרנה מתקופת הברונזה המאוחרת). לטענתו, רק לאחר התקופה הביזנטית שמה של השם נשכח, ואי לכך, כשבנו את המצודה באתר בתקופה הצלבנית, האתר זכה לשם חדש (Blanche Garde). גם לאחר התקופה הצלבנית לא השתמר שמו המקורי של האתר (גת), והוא כונה תל אצ-צאפי. כפי שנראה בהמשך, הממצאים מהפרוייקט הנוכחי מאוששים את הצעתו של רייני, ואין כל ספק שאכן יש לזהות את תל צפית כגת-פלשתים המקראית.

הפרוייקט הנוכחי:

בשנת 1996 המחקר הארכיאולוגי אודות תל צפית נכנס לשלב חדש, עם תחילתה של "פרויקט הארכיאולוגי בתל צפית/גת" בניהולו של כותב שורות אלו, בחסות המכון לארכיאולוגיה במחלקה ללימודי א"י וארכיאולוגיה ע"ש מרטין (זוס), אוניברסיטת בר-אילן. בפרויקט, שמתוכנן להמשך שנים רבות, משתתפים חוקרים, סטודנטים ומתנדבים מישראל ומחו"ל. לאחר כ-13 שנות מחקר (1996-2008), הזמן בשל להגיש לקוראי קדמוניות סיכום ועדכון אודות תוצאותיו הראשוניות, אך המרתקות, של הפרויקט.

 העונה הראשונה שימשה כהכנה לעונות הבאות. בעונה זו נערכה סקר ארכיאולוגי אינטנסיבי ומקיף של האתר, וכן בוצעו צילומי אויר, מיפוי טופוגרפי-פוטוגרמטרי מדוייק, וחישה מרחוק בעזרת רדאר חודר-קרקע מוטס. תוצאות עונה זו היו חד משמעיות. הוברר שהאתר גדול בהרבה מששוער בעבר, ושטחו המרבי מגיע לידי כ- 500 דונם (בניגוד ל- 150 דונם שפורסם עד אז). הסתבר שלפחות בתקופת הברזל, ואולי בתקופות נוספות, הייתה התיישבות אינטנסיבית באזור שמצפון לתל העיקרי, עד לפאתי ערוץ נחל האלה. אזור זה, מעין "עיר תחתית", מהווה תוספת משמעותית לשטח העיר בתקופת הברזל. על פי תחקור של תושבי הסביבה וממצאים שונים, ככל הנראה חפירות השוד של מ. דיין התרכזו באזור "העיר התחתית", רמז להימצאותם של שרידים ארכיאולוגיים שמורים היטב גם בעיר התחתית.

 זאת ועוד. תוצאות הסקר אפשרו להבחין בין תפרוסת הממצאים מהתקופות השונות באזורים השונים של התל. ואכן, בניגוד למשוער בעבר, ניתן היה לקבוע שבאזורים שונים ונרחבים של התל, אין ממצאים רבים מימי הביניים ומהעת החדשה, וככל הנראה, השכבות מתקופות הברונזה והברזל ממוקמים קרוב לפני השטח.

השילוב בין שתי תובנות אלו חיזק את הסברה שאכן תהיה גישה ארכיאולוגית נוחה לשכבות מהתקופות הקדומות. בנוסף, על סמך ניתוח צילומי אויר של האתר וסביבותיו, ובעקבותיו, סקר ארכיאולוגי בפאתי התל, הובחן בתעלה שמקיפה את האתר משלשה עברים, תעלה שזוהתה כחפיר מצור (על כך ראה בהמשך).

 החפירות עצמן החלו בעונת ראשונית קצרה ב-1997. בעקבות ממצאי הסקר הוחלט לערוך חפירת בדיקה מצומצמת בטרסה שטוחה הממוקמת בשלוחה המזרחית של האתר (שטח A). ואכן, אם תחילת החפירה, ובסמוך מאד לפני הקרקע, נחשפו ממצאים, שמורים היטב, מתקופת הברזל. מלבד העובדה שאכן הצלחנו להגיע בקלות יחסית לממצאים קדומים, בדיקה זו הוכיחה, מעל כל צל של ספק, ששיטת הסקר שנקטנו הצליחה לבודד שטחי חפירה עם ממצאים קדומים.