השכבה הבאה, שכבה 4A מייצגת את ראשית תקופת הברזל IIא, מהמאה העשירית לפנה"ס. בשכבה זו נחשפות עדויות שונות לשינוי שחל בתקופה זו בתרבות הפלשתית. מצד אחד, כבר כמעט ואין סימנים של הצורות והעיטורים האגאיים המקוריים, ומצד שני, מופיעות השפעות רבות מהסביבה. בשלב זה (ובשלב הבא, שכבה 3A, מהמאה ה-9 לפנה"ס), העיטור הנפוץ בקרמיקה הוא צבע אדום הממורק במירוק ידני, עיטור הנפוץ בחלקים רחבים של א"י בתקופת הברזל IIא. אחד הממצאים המעניינים ביותר בכל החפירה נמצאה בשכבה זו. בריבוד על גבי רצפה משכבה זו נמצאה שבר של קערה האופיינית לשכבה זו (עם העיטור האדום הממורק), ועליו כתובת חרוטה. בכתובת, הכתובה באותיות אלף-בית ארכאיות, רשומה "אלות | ולת ...". כאמור, הכתובת מתוארכת לסוף המאה העשירית או לראשית המאה התשיעית, הן ע"י ההקשר הסטרטיגרפי והן ע"י החרס עצמו. אנו מפרשים את הכתובת כשני שמות פלשתיים בעלי דמיון איטימולוגי רב לשם הפלשתי "גוליית". כידוע, שם זה אינו שם ממקור שמי, ומזה שנים רבות מוצע להשוותו לשמות משפות הודו-אירופאיות שונות הקרובות ליוונית, כגון שם המלך הלודי "אלווטס" (Alwattes). אם הפרוש שלנו נכון, יש כאן עדות לכתובת הפלשתית הקדומה ביותר הכתובה האותיות אלף-בית (כתיבה שמגיעה לתרבות הפלשתית מהסביבה השמית בא"י), אך מצד שני, משמרת שמות בעלי אופי הודו-אירופי, ואף בהגייה ההודו-אירופאית המקורית (בניגוד להגייה השמית של שמות אלו כפי שמופיע במקרא – גוליית). כלומר, יש בכך המחשה ברורה לתהליך התפתחותה של התרבות (והשפה) הפלשתית – תוך שילוב אלמנטים מקומיים (האלף-בית) עם אלמנטים אגאיים (השמות וצורת הגייתם).

כמוכן, יש חשיבות בכך שכתובת זו משמרת עדות ברורה שבמאה העשירית/תשיעית לפנה"ס, שמות דמויי-גוליית היו בשימוש בגת פלשתים. יש בכך אולי חיזוק לטענות שאכן ישנם אלמנטים היסטוריים קדומים ממשיים ומוחשים בתיאור המקראי אודות גוליית. נגזרת מכך, לדעתנו, היא שאין הכרח לטעון שהסיפור המקראי אודות גוליית כל-כולה פרי המצאה מאוחרת, מסוף תקופת הברזל (ואף מאוחר לכך), ושהסיפור אינו מתאים להוואי התרבותי של המאה העשירית לפנה"ס. אדרבא – אלמנטים שונים, וביניהם השמות ותיאור הקרב, מתאימים ביותר לשלבים מוקדמים בתקופת הברזל.

 לבסוף, פן נוסף ולא חשוב פחות בכתובת היא ההופעה המאוחרת של צורת האותיות בכתובת, המכונה הכתב "הפרוטו-כנעני." על אף שרוב החוקרים סוברים שצורות אלו נעלמו בתקופת הברזל הקדומה, כתובת זו, המתוארכת היטב למאה העשירית (או ראשית התשיעית) מוכיחה שצורות אלו המשיכו להתקיים מאוחר מאשר רוב החוקרים שיערו.

המאה התשיעית לפנה"ס, ובייחוד המחצית השנייה של מאה זו, מיוצגת היטב בממצאים בתל צפית/גת. שכבה 3A היא השכבה הדומיננטית ביותר בשטח החפירות העיקרי, שטח A. שכבה זו, שחרבה בחורבן אדיר, כללה מספר בתים המסודרים לאורך סמטאות, ובתוכם, עושר ממצאים. בתים אלו קרסו על תכולתם בעת החורבן האמור. היות ולא הייתה התיישבות משמעותית בשטח זה בתקופות מאוחרות יותר, השרידים של שכבה 3A השתמרו היטב. ואכן, בבתים הללו נמצאו מאות על פני מאות ממצאים במצב השתמרות יוצא דופן! מאות כלים, חלקם תמימים, מכל הסוגים והשימושים, כולל כלי להגשה, בישול, אחסון, ותעשייה, כלים בעלי אופי פולחני, כלים מיובאים (מקפריסין, פניקיה ואולי אף מיוון), וכן מגוון של כלים מטיפוסים ייחודיים. מבין הכלים הרבים יש לציין קבוצת כלים מיוחדת, "הכלים הפלשתיים המעוטרים המאוחרים" (שבעבר כונתה "כלי אשדוד"). כלים אלו, לרוב פכים ופכיות, מעוטרים לרוב בחיפוי אדום הממורק מירוק אנכי צפוף, עם פסי עיטור שחורים ולבנים. כלים אלו מהווים קבוצה האופיינית לפלשת בתקופת הברזל IIא. יש סבירות שמדובר בכלי "היוקרה" בפלשת בתקופה זו, שמשלבים מחד, מסורות עיטור פלשתיות מסורתיות (במסורת העיטורים הדו-גוניים), אך מאידך, משלבים מוטיבים מהקרמיקה הפניקית הדומיננטית כל כך בתקופה זו. כמוכן, ניתן לציין קבוצה של קובעות מעוטרות ייחודיות. כלים אלו, שככל הנראה שמשו למטרות פולחניות, עוטרו בעיטור דו-גוני המזכיר את העיטור הפלשתי הדו-גוני של תקופת הבזרל א', אך באופן ייחודי, העיטור ככל הנראה מבוצע לאחר צריפת הכלי (תופעה מאד נדירה בכלי חרס מעוטרים בכל התקופות).

בעונת 2007 אף נתגלתה פינת פולחן קטנה (אולי אף מבנה פולחני קטן), שבתוכה נמצאו מכלול מאד מעניין של כלי פולחן, הכוללים, בין השאר מספר פריטים שבמקור היו תלויים ממתקן כלשהוא, וכן מגוון של כלי פולחן אחרים. אחד מחפצי הפולחן המעניינים שמצאו בפינה ואף במקומות אחרים בשכבת חורבן זו, הינו מספר כלים דמויי-פאלוס (אבר מין גברי), שאולי קשורים לפולחן לאלה הפלשתית.

 בנוסף, בשכבה נמצא מגוון רחב של ממצאים אחרים, כגון חפצי אבן, ומתכת, כלי עצם (כולל סקפולות [עצמות שכם] המעוטרות בחריצים האופיינים לתרבות הפלשתית הקדומה) ופייאנס, מתקני יצור (שמן, יין, בדים, ומוצרים אחרים), ואחסון, וכן מעט כתובות, חותמות ואף בולות. אופיים של הממצאים מצביע על כך שלא מדובר ברובע של השכבות העשירות בעיר, אלא של תושבים "רגילים" שעסקו באספקטים שונים של יצור ואחסון חקלאי.

 שרידים של שכבת חורבן זה נתגלו גם באזורים אחרים בתל. בסקר, חרסים משכבה זו הם מהבולטים והנפוצים ביותר מבין כל התקופות המיוצגות. כמוכן, בחפירות בשטח F, בסמוך לפסגת התל, נחשפה לאחרונה שכבת חורבן המקבילה לשכבה זו. בנוסף לממצאים הדומים לממצאים משטח A, יש לציין גילוי בית מלאכה ליצור כלי עצם – ממצא נדיר ביותר בעולם העתיק. יש לציין שבשנות החמישים והשישים של המאה העשרים, משה דיין חפר חפירות בלתי חוקיות בתל צפית וגילה מגוון רחב של כלים הדומים לממצאים משכבה 3A. ככל הנראה, דיין חפר בשכבת החורבן בחלקים אחרים של התל, ככל הנראה בעיר התחתית שבצפון האתר.

העושר הרב של שכבה זו מאפשרות הצצה נדירה לחיי היום יום בגת פלשתים במאה התשיעית לפנה"ס, ערב חורבנה של העיר. שכבה זו היא בעלת חשיבות מיוחדת היות וברוב האתרים הפלשתיים האחרים, שלב זה של התרבות הפלשתית אינה מיוצגת בצורה ברורה. על אף שהשלבים הקדומים והמאוחרים של התרבות הפלשתית מוכרים היטב מעקרון, אשדוד, ואשקלון, השלב האמצעי, פרק הזמן של המאות העשירית והתשיעית לפנה"ס, כמעט ולא מוכר.

לאור זאת, ממצאים עשירים אלו פותחים בפנינו פתח להבנת השלב "האמצעי" בהתפתחותה של התרבות הפלשתית, שלב שבה ההשפעות האגאיות הלכו ופחתו, בד בבד עם התעצnות ההשפעות המקומיות. אך למרות זאת, עדיין ניכרים האלמנטים הייחודיים של התרבות הפלשתית.

 לפי התפרוסת הרחבה של הממצאים משכבה זו ברחבי כל האתר ניתן לקבוע שגת הגיעה לשיא גודלה (מעל ל-400 דונם) בפרק זמן זה. ככל הנראה, גת בתקופה זו היא הגדולה מבין ערי פלשת, דבר התואם במידה רבה את השתקפות מעמדה בתקופת המלוכה הקדומה בטקסט המקראי. ואכן, העיר גת מוזכרת פעמים רבות במחזורי הסיפורים הקשורים במלוכה הקדומה, בייחוד במחזורי הסיפורים אודות דוד. כמוכן, מלכה, אכיש, הוא היחיד מבין סרני פלשת המוזכר כ"מלך" במקרא (שמואל כא: יא; כז: ב) – רמז למעמדה המיוחד של העיר.  

 שאלה מרכזית לגבי שכבת החורבן היא מי ומה הגורם לחורבן זה? על סמך תיארוך השכבה לסוף המאה התשיעית לפנה"ס (לאור מחקר משווה של הממצאים וכן לאור תיארוך פחמן 14), הצעתנו לקשור חורבן זה לכיבוש גת בידי חזאל, מלך ארם דמשק, כפי שמוזכר במלכים ב', יב': 18 ("אז יעלה חזאל מלך ארם וילחם על-גת וילכדה...").

 עדות נוספת לכיבוש גת בידי חזאל נחשפה בפאתי האתר. כבר עם תחילת הפרויקט, בצילומי אויר של סביבות האתר נתגלה לעינינו אלמנט יוצא דופן סביב האתר. מדובר בתעלה, החפורה בידי אדם, שמקיפה את האתר ממזרח, מדרום וממערב, באורך של למעלה משני ק"מ. בעקבות בדיקות שונות (חפירות, סקרים, חישה מרחוק, ועוד), ניתן לקבוע שמדובר בשרידים של מערכת מצור אדירת מימדים שהקיפה את העיר! מערכת זו מורכבת מאותה תעלה חצובה, סוללה, המורכבת מהאדמה והאבן שהוצעה מהתעלה (חפיר) ונערמו לאורך החפיר (בצד הרחוק מהתל), וכן מגדלים שנבנו במרחקים קצובים לאורך הסוללה. לפי הבדיקות הארכיאולוגיות שנערכו במספר נקודות, ניתן לתארך את המערכת הזאת לתקופת הברזל IIא – לאותה תקופה כמו החורבן הגדול על התל. אנו מפרשים מערכת זו כמערכת מצור שנבנתה על מנת לסגור על העיר, כמעין דייק (בדומה, במידת מה, לדייק הרומאי [circumvallation] במצדה). המערכת מצור יוצאת דופן מכמה היבטים: ראשית, מדובר בשרידים הקדומים ביותר של מערכת המצור המוכרים כיום בעולם! היא קדומה בכמאה שנה ממערכת המצור האשורית בלכיש; שנית, מדובר בטיפוס מאד מיוחד של מערכת מצור. לפני הופעת התותחים בעידן המודרני, יש מעט מאד עדויות לשימוש בחפיר "התקפי" כחלק ממערכת מצור. אמנם החפיר מוכר היטב כמרכיב הגנתי מרכזי במערכות הביצורים בהרבה תקופות, אך יש מעט מאד דוגמאות המתארות חפירים שנחפרו בידי הצרים. בעת העתיקה, כאשר בחרו לצור ולסגור על העיר, הדבר נעשה לרוב בעזרת חומה (דייק) שנבנתה בחופזה (כמו במצור הבבלי על ירושלים או המצור הרומאי על מצדה). אך דא עקה, ישנן עדויות מספר לשימוש בשיטה זו בתקופות קדומות. בתעודות ממארי (בצפון מסופוטמיה, מזרח סוריה דהיום) מוזכרת תעלה שנחפרה מסביב לעיר בזמן מצור, וכן כך גם במצורו של תחותמס השלישי, מלך מצרים, על מגידו, במאה ה-15 לפנה"ס. אך העדות המעניינת והרלוונטית ביותר מופיעה בכתובת "זכּוּר", כתובת ארמית שנתגלתה בצפון סוריה. בכתובת זו, זכּוּר, מלך חמת ולעש מודה לבעלשמין, האל הארמי, שהציל אותו מהמצור שבר-הדד, בן חזאל, מלך ארם דמשק, ערך על העיר חזרך (בראשית המאה השמינית לפנה"ס). בכתובת הוא מתאר את שיטת המצור הארמי: "והרמו שר מן שור חזרך, והעמקו חרץ מן חר[צה]" (שורה 10 בכתובת). כלומר, הארמים הצרים על חזרך בנו חומה הגבוהה מחומת חזרך, וחפרו חפיר (חריץ) העמוקה מחפיר העיר! לדעתנו, יש כאן תיאור הדומה להפליא למערכת המצור סביב גת, ועוד בידי בר-הדד, בנו של חזאל, אותו מלך שלפי ספר מלכים כבש את גת! יש לשער שמדובר בשיטת לוחמה שהייתה נהוגה בידי הצבא של ארם דמשק. יצוין ששיטה זו אינה נהוגה בידי האשורים שהעדיפו להסתער ולכבוש יעדים מבוצרים במהירות (כפי שעשו בכיבוש לכיש), ולהימנע, ככל האפשר, ממערכות מצור ארוכות ומתמשכות.