תקופת הברונזה הקדומה (3500 עד 2300 לפנה"ס):

מלבד ממצאים מהסקר המעידים על פעילות באתר גם בתקופות הפרהיסטוריות והפרוטו-היסטוריות, העדויות הקדומות המשמעותיות בתל הינם מתקופת הברונזה הקדומה. בכל שטחי התל שנסקרו, ובחפירות בשטח E בפאתו המזרחית של התל נתגלו ממצאים רבים מתקופה זו. התפרוסת של החרסים בני התקופה בסקר מראה שתל צפית היה ישוב גדול בתקופת הברונזה הקדומה. ישנם כבר ממצאים מראשית התקופה (ב"ק א'), אך עיקר פריחתה כלל הנראה התרחשה בב"ק ב', ובמיוחד בב"ק ג'. סנטימטרים בודדים מתחת לממצאים מסוף תקופת הברונזה המאוחרת, נחשפו מספר מבנים ומפלסי חיים שנהרסו בחורבן (שכבה מקומית E5). על גבי הרצפות נמצאו כלים (בעיקר קנקנים בגדלים שונים אך גם כלים אחרים) האופייניים לסוף תקופת הברונזה הקדומה ג', הדומים דמיון רב לממצאים בני תקופה זו בתל ירמות הסמוכה. על אף שבשלב זה לא נחשפו שרידים רבים מפרק זמן זה, ניתן לקבוע, הן על סמך ממצאי הסקר והן על סמך חפירותיהם של בליס ומקאלסטר, שבתקופה זו התל היה מיושב באינטנסיביות, ואף סביר ששימש כאחד מהישובים המרכזיים בדרום ארץ ישראל, בדומה לתל ירמות, תל חסי ואתרים אחרים בני התקופה בשפלה ובדרום מישור החוף.

תקופת הברונזה הקדומה ד'/הברונזה תיכונה א' (2300 עד 2000 לפנה"ס):

מעט מאד ממצאים מתקופה זו נתגלו עד כה. בסקר ובחפירות בתל נתגלו חרסים שונים מפרק זמן זה. כמוכן, בחפירות בשטח 6C ממזרח לתל, באזור מערכת המצור הארמית (ראה למטה), נתגלו שרידים של תקופה זו – אולי שירידי ישוב קטן ואולי אף רמזים לקיום קבורות בני התקופה באזור.

 תקופת הברונזה תיכונה ב' (2000 עד 1550 לפנה"ס):

העדויות לפרק זמן זה יחסית מועטות. בסקרים בתל נתגלו אמנם ממצאים מתקופה זו, אך לא בכמויות גדולות, ואף בתפרוסת יחסית מצומצמת. בין השאר יש לציין חרפושית של מלך החיקסוסי ח'איאן (Khayan), שנתגלה לפני שנים רבות. בעונת 2006, בשטח F ליד פסגת האתר, נחשף קטע מביצורי האתר בתקופה. הביצור כולל חלקלקה, האופייני לאתרי הב"ת, וכן קטע חומה או מגדל הבנוי אבן. מפאת תפרוסת הממצאים באתר, הן בסקר והן בחפירות, ניתן לשער שגודלו של האתר בתקופה זו היה יחסית קטן (כמה עשרות דונמים בלבד), ואף יתכן שהאזור המיושב היה מוגבל לאזור של התל העליון. סביר להניח שהאתר היה ישוב בת של אחת מערי הממלכה באזור, אולי עקרון הסמוכה (שהייתה גדולה ומבוצרת בתקופה זו).

 תקופת הברונזה המאוחרת (1550 עד 1200 לפנה"ס):

תקופת הברונזה המאוחרת היא תקופת שגשוג בתל צפית. הן התגליות הארכיאולוגיות והן הטקסטים ההיסטוריים מעידים על חשיבותה וגודלה של העיר גת בתקופה זו. שני שלבים של תקופת הברונזה המאוחרת נחשפו בשטח E. שתי השכבות מתוארכות לסוף תקופת הב"מ, סביב סוף המאה ה-13 לפנה"ס. בשלב המאוחר נחשף יחידה ארכיטקטונית גדולת מימדים, הכוללת בין השאר, חצר פנימית עם עמודים (הדומה לבניין בין התקופה בתל בטש-תמנה הסמוכה). בתוך, ומסביב למבנה נתגלו ממצאים רבים ומגוונים, המעידים אולי, על מעמדם של שוכני הבניין, ואולי אף על פונקציה פולחנית כל שהיא. ממצאים אלו כוללים מגוון רחב של כלי חרס מקומיים ומיובאים, מספר לא קטן של מנחות יסוד מטיפוס שונים (הכוללים מנחות "קערה ונר", גולגולת שור הפוכה, ופגיון ברונזה), וכן מספר חפצים ממקור מצרי, הכוללים חרפושיות וחותמות האופייניות לשושלת היט' וכ' במצרים. כמוכן ניתן לציין שבר חרס מקומי עם חרותת בכתב מצרי היראטי, שככל הנראה מעידה על תכולתו המקורית של הכלי.

השרידים מתקופה זו אינם מוגבלים רק לשטח E בתל. באזורים רבים בתל נתגלו בסקר חרסים משלביה השונים התקופה, ורק לאחרונה, בעונת 2006 נתגלתה כתובת מצרית נוספת בשטח F. עם תחילתה של עונת החפירה, על פני השטח, נתגלתה כתובת היראטית נוספת, הפעם כתובה בדיו, על גבי שבר קערה האופיינית לסוף תקופת הב"מ. בכתובת השמורה באופן חלקי בלבד, מוזכרת "פלוני, נסיך צא-פא...". הצעתנו לפרש את הכתובת כאזכור של דמות, נסיך של ישוב בשם צפת/צפתה" באזור זה בתקופת הב"מ, אולי אותו צפת המוזכרת בשופטים א: יז (וכן אולי "גיא צפתה" המוזכרת בדברה"י ב יד: ט).

 מגוון הממצאים משמשים עדות לאופייה הקוסמופוליטי של העיר בתקופה זו, ומשמשת עדות ארכיאולוגית מרשימה לעיר הכנענית גת, המוכרת מהמכתבים בארכיון המצרי הממלכתי מאל עמרנה שבמצרים התיכונה. בארכיון זה, מעין ארכיון "משרד החוץ המצרי" מימי המלך אחנתון (באמצע המאה ה-14 לפנה"ס), נשתמרו חילופי המכתבים בין מלך מצרים לבין גורמים שונים מחוץ למצרים, וביניהם המלכים הוואסאליים של ערי כנען. מבין המלכים השונים המוזכרים במכתבים אלו, מקובל לזהות את "שוורדאתה" ו"עבדי-אשתרתי" כמלכיה של גת. לאור המתואר במכתבים, יש לשער שהעיר גת הייתה בעלת מעמד יחסית חשוב בתקופה זו, והיא נחשבה כאחת הערים המרכזיות בדרום א"י. ואכן, הממצאים מהחפירות מאשרות זאת. כאמור, סופה של תקופת הב"מ בתל ניכרת בשכבת חורבן כללית. ניתן להציע ששכבת חורבן זו מייצגת את סופה של גת הכנענית, אולי כתוצאה מכיבושה על ידי הפלשתים, במחצית הראשונה של המאה השתיים עשרה לפנה"ס, עת הגיעו גויי הים לאזור א"י.